יגדיל תורה 'ויעדיר'

יגדיל תורה 'ויעדיר'

BackBack to Main Page

By: תמיר רוצ'ס

מאמר לפרשת שמות (זמן חורף תשע"ו)

"אבא, גזירתך קשה משל פרעה", כך מציעה מרים לפני אביה, עמרם, שהיה גדול הדור - מורם מעם, בעקבותיו גירשו כולם נשותיהם. "שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים ונקבות וכו'", ומה סבר עמרם? וכי לא ידע שמעתה לא יהיו אפילו נקבות? וכי לא ידע היחס שבין פעולתו לפעולת פרעה? ומה חידשה לו מרים שלא ידע קודם לכן, עד ששמע לה והחזיר יוכבד, והחזירו כולם? אתמהה...


המאמר הבא אינו מיועד לבעלי לב חלש. "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ובכל זאת לא כל יום יציאת מצרים, ולא כל אחד 'זוכה' לחיזוק לב מהקב"ה. פרעה 'זכה'...


בביאור הפס' המופיע בפרשתנו: "ואני אחזק את לבו", כמה וכמה דרכים. ידועים ומפורסמים דברי הרמב"ם בספר המדע (פ"ו מהל' תשובה ה"ג), כמו גם בהקדמתו לאבות (פ"ח), שם באר כי משמעות חיזוק לב פרעה היינו שלילת הבחירה והתשובה ממנו ומעמו, באופן שלא יכולים לשוב ולבחור לשחרר את ישראל, אלא לבם חזק להחזיקם. (ומבאר שם שזהו עונש חריג על חטאים חריגים, וכגון כאן שהרשיעו המצרים ובחרו לשעבד את ישראל, ולפיכך נשללה מהם הבחירה ואפשרות התשובה, למען יפרע מהם ה' וידעו כל עמי הארץ יסוד זה של עונש שלילת התשובה, עיי"ש באריכות).


פירוש חדשני משהו ראיתי לבעל הכתב והקבלה, שהביא דברי הרמב"ם ודחאו ע"פ דברי חז"ל, מהם נראה בעליל שאדרבא - הקב"ה נתן למצרים אפשרות של תשובה, ולכך כל המכות היו 'מחר'. הכתב והקבלה מבאר ששורש ח.ז.ק מורה על אחיזה בחזקה. "ואני אחזק את לבו", אינו אלא מליצה - כביכול הקב"ה אוחז ומחזיק את לב פרעה בחזקה, "ולהיות שהלב הוא האבר אשר ממנו תוצאות חיים, הנה האחיזה והתפיסה בו מביאה לידי סכנה". לדעתו, משמעות חיזוק לב פרעה היינו הבאת צרות רעות שיגיעו עד לבבו.


ומוסיף לבאר כי גם אם נפרש חיזוק הלב כפשוטו (ולא כמליצה), בכל זאת אין המשמעות כדברי הרמב"ם - שהקב"ה שלח חוזק ואומץ אל לב פרעה שימאן לשלחם; אלא י"ל שפרעה מדעתו חיזק את לב עצמו, אמנם פעולה זו מיוחסת להקב"ה, מפני שהיה ביד הקב"ה לסבב העניין באופן שלא יוכל פרעה לפקפק באמונת ה' - ע"י שהיה מביא עליו מכה רצופה בלא הפסק כלל. ומכיוון שהביא עליו מכות חלוקות עם הפסק בינתיים, הרי שנתן לו עילה לכפור ולחזק את לב עצמו, ולכן על אף שפרעה הוא הפועל, הפעולה מיוחסת להקב"ה - שהוא השורש והגורם.


וביסוד מחלוקתם נראה לומר שנחלקו האם שייך להגדיר העדר כפעולה. הכתב והקבלה מוכיח מכמה מקומות כי "כן דרך המקראות לקרוא בשם פועל ועושה גם את הנמנע מן הפעולה, שהיה בכוחו ורשותו לעשותה". וכיוון ש"העדר התמדת המכה גרמה לפרעה החיזוק", העדר זה מוגדר כפעולה שעשה ה' וחיזק לב פרעה. ואילו לדעת הרמב"ם "לא תתלה פעולת פועל בהעדר כלל" (מו"נ ג, י). לא יתכן שפוטנציאל התמדת המכה הוא המגדיר את הקב"ה כפועל החיזוק, כי סו"ס זהו העדר, ואין נופל עליו שם פעולה כלל.


דברי הרמב"ם במו"נ הנ"ל נאמרו אף הם בהקשר לפרשתנו. כתגובה לטענה "כי כבד פה וכבד לשון אנכי", משיב הקב"ה למשה: "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וכו'" (ד, יא). הקושי העולה מהפס' הוא מה שייך שימה אצל אלמות? הלא "האלמות לא יושם, כי איננו דבר, אבל (=אלא) הוא העדר הדיבור" - לשון רמב"ן. ומביא (בסוף ד"ה או מי ישום אלם) דברי הרמב"ם במו"נ (שם) המתרץ כי כמו שיאמרו על מי שכיבה הנר, שהביא החושך - על אף שהחושך הוא רק העדר, כך גם העדר כח הדיבור באדם יחשב כאילו ה' שם בו האלמות. (מש"כ הרמב"ן בתחילת אותו ד"ה, שבמו"נ פירש או מי ישום אדם אלם, מובא שם כפירוש אחר, עיי"ש היטב).


והנראה בכוונת הרמב"ם, שלכל הפחות צריך פעולה של הסרת מציאות, כדי שההעדר הנגרם כתוצאה ממנה יוגדר פעולה (וכגון הסרת הדיבור, שאז נופל על האלמות לשון השמה) [ואצ"ל שפעולה של יצירת מציאות מתייחסת אל הפועל], אך הפוטנציאל לעשיית פעולה כשלעצמו, לא נופל בו לשון פעולה, והוא שכתב: "לא תתלה פעולת פועל בהעדר כלל".


ולפי"ז אפשר לבאר מחלוקתם של עמרם ומרים: עמרם היה סבור שתקנתא עבד - שלא יעמלו לחינם, ומה שנגרם כתוצאה מכך העדר ולדות, אין זה תלוי בו - "לא תתלה פעולת פועל בהעדר כלל". אין מה להשוות בכלל את פעולת עמרם לזו של פרעה, אין ביניהם שום יחס כלל ועיקר, וא"כ מה זה רלוונטי שעמרם ביטל אף את ילודת הנקבות, הרי עצם ההשוואה כלל לא מתחילה (וזה לפי ההו"א שמעלה הרמב"ן שסו"ס יש כאן העדר, ואין נופל עליו לשון פעולה).


לענ"ד, עיקר חידושה של מרים טמון במשפט הראשון: "אבא, גזירתך קשה משל פרעה". ראשית, מונחת כאן השוואה כללית בין פעולת עמרם לפעולת פרעה, והגם שפרעה רוצח בקום ועשה, ועמרם להבדיל לא פועל אלא העדר, העדר זה אינו תקנתא, אלא גזירה בדיוק כשל פרעה (וזה אפי' לפי הרמב"ם, שכן עמרם ביצע פעולה של הסרת מציאות פרטית וכללית ע"י הגירושין; וכ"ש לפי הכתב והקבלה, שגם פוטנציאל של פעולה, אפי' שבסוף נשאר העדר, נופל בו לשון פעולה). אח"כ, לתוספת חיזוק, מחדדת מרים שפעולת עמרם אפי' יותר חמורה, אך העיקר טמון בעצם ההשוואה.


גם העדר נחשב פעולה, וזה לטוב ולרע, ולנגד עיני דברי הרמח"ל בספרו דרך ה' (ח"א פ"ב): "...צריך שלפחות יהיה הוא - הקונה השלמות... מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו".


(פורסם באשכולות 361 - פרשת שמות תשע"ו)

Shiur ID: 6794

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments:




ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב יוסף אילוז
ע
ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב נחמן ארנרייך
ע
Rav Mordechai Greenberg <br> Nasi Hayeshiva
Rav Mordechai Greenberg
Nasi Hayeshiva
ע
ר' נתנאל שושן
ע
ר' מתן סבג
ע
Rav Aharon Friedman <br> Rosh HaYeshiva
Rav Aharon Friedman
Rosh HaYeshiva
ע
Rav Zechariah Tubi, Rosh Kollel Rabbanut
Rav Zechariah Tubi, Rosh Kollel Rabbanut
ע
Rav Mordechai Greenberg <br> Nasi Hayeshiva
Rav Mordechai Greenberg
Nasi Hayeshiva
ע