ממבול לגאולה

ממבול לגאולה

BackBack to Main Page

By: בן-ציון סופר

מאמר לפרשת נח (זמן חורף תשע"ז)

"ותשחת הארץ לפני האלקים, ותמלא הארץ חמס: וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ: ויאמר ה' אל נח, קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ" (בראשית ו, יא-יג).


"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ו-ט).


לא בכדי חוזרים על עצמם אותם המילים והביטויים[1] בשני מאורעות היסטוריים אלו, המבול מחד והגאולה מאידך. גם הדימוי "כמים לים מכסים" מזכיר לנו את המבול המכסה את פני כל הארץ. אין המקראות הללו אומרים אלא דרשנו.


דור המבול השחית את דרכו על הארץ. בפסוקים הוא מואשם בשני חטאים – השחתה וחמס. חז"ל (סנהדרין נז ע"א, הובא ברש"י כאן) פירשו לנו שהשחתה היינו ע"ז ועריות, ובכל זאת נחתם דינם דוקא על החמס, הוא הגזל (שם קח ע"א וכנ"ל).


הלשון "השחתה" מתאר מצב נורא של אבדן ערכים טוטאלי, שהביטוי המעשי הכי קיצוני שלו הוא חטאי ע"ז וג"ע. איש הישר בעיניו יעשה, את הישר בעיניו יעבוד ואת הישרה בעיניו יקח לו.


הלשון "חמס" מתאר עושק וחוסר צדק משוע, שאף הוא ביטוי של אותה ההשחתה הנ"ל, אלא שכאן מדובר בענינים שבין אדם לחברו. הארץ מלאה בחמס. בכל מקום ובכל זמן קיים הרשע, והוא נחלת הכלל כולו. ואם גם מוסר אנושי בסיסי ורגש ומצפון טבעיים של צדק ויושר אינם קיימים בלבותיהם של כל בני אנוש, אין מקום לחברה כזו לחיות על פני האדמה.


החורבן מגיע בדמות מבול. כל הארץ מוצפת במים, כל היקום נמחה, ורק תיבה אחת עם שמונה נפשות וכמה בע"ח נשארה לפליטה. העולם כולו טובל במקוה טהרה אחד גדול. כל הרוע, הטומאה והרשע נשטפים במי המבול, ותחת החמס ממלאים המים את הארץ ומטהרים אותה. בארבעים יום, כנגד יצירת הולד, נמחק העולם הקודם, המושחת והמקולקל, ונוצר עולם חדש, עולם שיש לו אחרית ותקוה.


בעשירי לחודש עשתי-עשר (לר"א כדאית ליה ולר"י כדאית ליה), ארבעים יום לאחר שנראו ראשי ההרים, פותח נח את חלון התיבה ושולח את העורב, ולאחר שבעה ימים, בי"ז לחודש, שולח נח את היונה (ח, ה-ח וברש"י). מה ראה לעשות זאת דוקא עכשיו? לפי חשבונו של נח בתאריך זה היה צריך להסתיים המבול, שכן הוא התחיל בי"ז לחודש השני, בארבעים יום של המבול העיקרי, שבהם נוצר ה"ולד", ולפי זה סוף תשעה חדשי ה"הריון" הוא י"ז לחודש האחד-עשר. אך הקב"ה החליט לעכב עוד את ה"לידה"[2].


האנושות למדה את הלקח, היא אכן קנתה לה בטבעה את המוסר האנושי, המחייב צדק ויושר, ואת ההכרה בערך חיי משפחה תקינים. אמנם תמיד היו חוטאים ופושעים, אך יותר אין חטא ההשחתה והחמס נחלת הכלל.


אולם, אצל בעלי החיים חטא ההשחתה בעריות לא תוקן לחלוטין. הגמ' בסנהדרין (קח ע"א) אומרת שכל בעלי החיים חזרו לתקנם חוץ מעוף אחד, "תושלמי" שמו, שעומד במריו ומזדווג עם כל הבריות. גם חטא החמס לא תוקן אצל בעלי החיים, שהרי הם טורפים זה את זה, הזאב את הכבש והנמר את הגדי.


כמו כן, חטא הע"ז טרם בא על תיקונו הגמור[3]. אמנם בד"כ אין עובדי ע"ז באופן של "השחתה", במטרה מוצהרת של מרד בבורא העולם[4], אך רחוק הוא העולם מהמצב האידיאלי בו כולם מאמינים בא-ל אחד ויודעים את ריבונם. ובדורות האחרונים, את מקומה של הע"ז תפשה המינות[5], אף אם גם היא איננה להכעיס.


הארץ כבר לא מלאה חמס כמקדם, אך גם איננה מלאה דעת ה' כמו שצריכה היא להיות.


כשיתגלה משיח צדקנו, במהרה בימינו, בעלי החיים לא ירעו ולא ישחיתו עוד, יתוקנו לגמרי חטאי החמס וההשחתה, ותמלא הארץ דעה את ה', וכמו מי המבול שכיסו את הארץ וטיהרו אותה מטומאתה, כך ימלאו מי הדעת את העולם כולו ותחזור הבריאה כולה לשלימותה.


יה"ר שנזכה אנחנו להתמלא בדעת ה', ומתוך כך נאיר לכל ישראל ולעולם כולו ונקרב את הגאולה השלימה.


(פורסם באשכולות 395 # נח תשע"ז)






[1] הביטוי "כי מלאה הארץ" מופיע רק פעמיים בתנ"ך, בשני המקומות הללו. אך הביטוי "מלאה הארץ" (בלי המילה "כי") מופיע בעוד 7 מקומות, ואלו הן: "ומלאה הארץ זמה" (ויקרא יט, כט), "כי מנאפים מלאה הארץ" (ירמיה כג, י), "וצוחתך מלאה הארץ" (שם מו, יב), "ותהלתו מלאה הארץ" (חבקוק ג, ג), "חסד ה' מלאה הארץ" (תהלים לג, ה), "מלאה הארץ קנינך" (שם קד, כד), "חסדך ה' מלאה הארץ" (שם קיט, סד). בכולם מדובר או על זנות, או, להבדיל, על חסד ה', ובד"כ בהקשר של מים. ואכמ"ל בקשר הרעיוני.


רק זאת נאמר על דרך הרמז: דעה, חסד, מים, חמס, זמה – כולם יחד בגימטריא 402 (עם הכולל), כמנין "כי מלאה הארץ".




[2] יתכן שהימים הנוספים כנגד 80 ימי טומאה וטהרה של יולדת, וחשבון זה וגם החשבון הנ"ל תלויים בכמה שאלות הלכתיות ומציאותיות, ולא נלאה את הקורא "בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם" (הקדמת מסילת ישרים)...




[3] אפשר שבשמו של העוף הרשע "תושלמי", רמזו לנו חז"ל על עצם החטא של הכפירה ואי ההכרה ברבש"ע: "תורה זו של מי היא?".




[4] להוציא דור ההפלגה ועוד כמה רשעים ידועים במהלך ההיסטוריה שידעו ריבונם והתכוונו למרוד בו (וזה גופא מראה שלא באמת ידעו אותו, כי אם באמת ידעוהו איך עלה על דעתם ששייך למרוד בו).




[5] עיין אורות, ישראל ותחיתו, טו [באמת מסיים הראי"ה את הפסקה בפסוק הנ"ל – "לא ירעו... כי מלאה הארץ..."].



Shiur ID: 7332

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments:




ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב יוסף אילוז
ע
ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב נחמן ארנרייך
ע
Rav Mordechai Greenberg <br> Nasi Hayeshiva
Rav Mordechai Greenberg
Nasi Hayeshiva
ע
Rav Mordechai Greenberg <br> Nasi Hayeshiva
Rav Mordechai Greenberg
Nasi Hayeshiva
ע
Rav Mordechai Greenberg <br> Nasi Hayeshiva
Rav Mordechai Greenberg
Nasi Hayeshiva
ע
Maran Hagaon Rosh Hayeshiva Harav Chaim Yaakov Goldvicht, zt
Maran Hagaon Rosh Hayeshiva Harav Chaim Yaakov Goldvicht, zt"l
ע
Rav Aryeh Stern
Rav Aryeh Stern
ע
Rav Zechariah Tubi, Rosh Kollel Rabbanut
Rav Zechariah Tubi, Rosh Kollel Rabbanut
ע