צורת הלימוד בעיון

צורת הלימוד בעיון

BackBack to Main Page

By: Rav Aryeh Stern

מאמרים בעניין דרכי הלימוד
(זמן חורף תשע"ז)

בבואנו לברר מה היא הצורה הנכונה של הלימוד בעיון, נישא עינינו אל צורת הלימוד של הגמרא עצמה, וכשם שלמדו האמוראים כך ננסה גם אנחנו ללכת בדרכם. לאחר מכן נישא עינינו אל רבותינו הראשונים, וכשם שהם למדו ננסה גם אנחנו ללכת בדרכם. הן על זה נאמר בשיר השירים (א, ח) "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים", ומפרש רש"י "התבונני בדרכי אבותיך הראשונים שקבלו תורתי ושמרו משמרתי ומצותי ולכי בדרכיהם".


והנה, אחת מדרכי הלימוד של הש"ס היא הדרך של 'איבעיא להו' או 'בעי מיניה'. כגון בסוגיית מיטב (ב"ק ז ע"ב): "בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרבי אבא כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין", וכגון בענין שור מועד (ב"ק כד ע"א) "אבעיא להו, שלשה ימים דקתני לייעודי תורא או לייעודי גברא, למאי נפקא מינה דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא, אי אמרת לייעודי תורא מייעד ואי אמרת לייעודי גברא לא מייעד מימר אמר השתא הוא דקמסהדו בי".


הצורה הזו של הצגת בעיה ובה שני צדדים ושתי אפשרויות, ומתוך כך נולדת נפקא מינה – היא בעצם דרך החקירות המורגלת בלימוד הישיבתי. נמצאנו למדים, שהדרך הזאת איננה המצאה של הדורות המאוחרים, אלא היא הדרך בה הלכו כבר רבותינו חכמי התלמוד.


יתירה מזאת: ידוע שאחת החקירות המפורסמות בעולם הישיבות היא החקירה של 'חפצא' ו'גברא'. והנה גם חקירה זו איננה חדשה, אלא יסודה בגמרא בתחילת מסכת נדרים, כאשר הגמרא מחלקת בין איסור נדר לאיסור שבועה בכך שנדר הוא איסור חפצא ושבועה היא איסור גברא, ומתוך כך נגזרים נפקא מינות שונות בהלכות נדרים ושבועות. על הדרך הזאת כתב למשל הבית הלוי (ח"א סי' ב) להבדיל בין מצות אכילת שאר הקרבנות לבין מצות אכילת קרבן פסח, שבשאר הקרבנות אין מצוה על הגברא לאכול אלא מצוה על הקרבן שיאכל, ואילו בפסח מצוה על הגברא לאכול, ונפקא מינה דבעינן אכילת כזית.


דרך נוספת שמצינו בגמרא היא בירור המחלוקות, שהרי הגמרא בהרבה מקומות מבררת במאי קמיפלגי, וכגון במסכת ב"ק (נא ע"ב) "אמר רבינא ואזדו לטעמייהו דתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ר"א בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו, במאי קמיפלגי ר"א בן יעקב סבר יש ברירה האי לדנפשיה עייל והאי לדנפשיה עייל ורבנן סברי אין ברירה", הרי לנו ביאור המחלוקת בדרך של חקירה – האם יש ברירה או אין ברירה, שזו היא חקירה בסיסית בעצם ההגדרה של השותפים והשותפות.


ובאמת, בדרך כלל במקום שיש מחלוקת הגמרא מבררת מאי טעמא של כל מאן דאמר, וכגון במחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא לענין מיטב, ב"ק (ו ע"ב) מבררת הגמרא מ"ט דר' ישמעאל, ולאחר מכן טעמא דר' עקיבא. לעיתים בסיס המחלוקת הוא דרשת הפסוקים כמו במחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא במיטב, ולעיתים בסיס המחלוקת הוא סברא כמו בענין יש ברירה.


ואכן, יש חשיבות בסיסית לברר טעמא של כל דעה, ומתוך כך גם להגיע לאסוקי שמעתתא להלכתא, וכמו שמספרת הגמרא בגיטין (עב ע"א): "רבה בר אבוה חלש עול לגביה רב הונא ורב נחמן אמר ליה רב הונא לרב נחמן בעי מיניה מרבה בר אבוה הלכה כרבי יוסי או אין הלכה, אמר ליה טעמא דרבי יוסי לא ידענא הלכה איבעי מיניה, אמר ליה את בעי מיניה הלכה וטעמיה דרבי יוסי אנא אמינא לך". וכמו שכתב המשנה ברורה בהקדמתו: "כי אין הדין יוכל להתיישב היטב בדעת האדם כ"ז שאין יודעו בטעמו ונימוקו, וגם ע"י ידיעת הטעמים נ"מ כמה פעמים למעשה".


מתוך כך יש לנו הדרכה ברורה בלימוד העיון - לברר כל מחלוקת, דהיינו לברר במאי קמיפלגי ומאי טעמא של כל דעה. כיוצא בזה, בכל מקום בו יש שקלא וטריא של מקשן ותרצן, לברר במאי קמיפלגי ומה הנחת היסוד של המקשן ומה השתנה בהנחת היסוד של התרצן, ובמקום שיש שני תירוצים שונים לברר במאי קמיפלגי הני שני תירוצים. זו היא הדרך הנכונה המביאה לידי הבנה עמוקה ונכונה בדעות השונות ובשיטות השונות. וה' יאיר עינינו בתורתו.


(פורסם באשכולות 412 # תרומה תשע"ז)

Shiur ID: 7551

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments: