נוסעים ונוסעים, עוברים את מצפה רמון וממשיכים דרומה, נופי בראשית נגלים לכל מלא העין. הוד הבריאה נסוך על ההרים והגאיות, שמגע ידו של האדם אינה ניכרת בהם. רק לאחר הטבילה בנוף הבראשיתי מגיעים לבסיס ההנדסה. אנו מגיעים בשעה ארבע אחה"צ וחיילינו עדיין מתאמנים. אני ניגש אליהם, קצת מפריע, ורואה על פניהם חיוך ושמחת חיים. ישנה הבנה עמוקה שעסוקים פה באחד הדברים החשובים בעולם - בניית כחו של צה"ל לשם הגנה על קיומה של מדינת ישראל.

ליל שבת פרשת קרח. מכל קצווי הבסיס מתכנסים חיילים: בנישי"ם, דתיים וגם חילוניים, אין מספיק כיפות לכולם וחלק מהם שמים כומתה. הכומתה היא אולי הכיפה היותר מוצלחת בהקשר של מחנה צבאי, בחבישתה מתאחדים האידיאלים של יראת ה' ושותפות בהגנת עמו. ההשתתפות הגדולה בתפילה והשילוב המיוחד בין קבלת שבת בסגנון קרליבך לתפילת ערבית ספרדית, מלמדת כי חיילי ההסדר הינם חלק בלתי נפרד משאר החיילים. שותפות אמת תופסת את מקום הניכור וכולם יושבים כשווים לפני אבינו שבשמיים.

בעונג-שבת משתתפים באורח קבע הקצינים והסמלים של הפלוגה, ולכבודם מוסיפים לשירים הרגילים גם שירים עבריים. השירים כשלעצמם אינם משתלבים מלכתחילה בעונג שבת הישיבתי, אבל הם בהחלט משלבים סביב שולחן השבת גם את מי שאינו בן-ישיבה.

משיחות עם המ"פ והמ"מ למדתי הרבה על החיילים שצמחו בישיבתנו. שמעתי סיפורים מיוחדים על מסירות הדדית ועל רעות לא מצויה. שמעתי על דבקות במשימות ועל השקעה באימונים ובכושר הקרבי, ראיתי בחורים שקמים לתפילת ותיקין בשבת, ורבים שמקדישים זמן משמעותי ללימוד לבד ובחברותא. והדובדבן הוא משפט שאמר אחד המפקדים: "החבר'ה שלכם הם בנישי"ם אמיתיים, לא מוותרים על ההלכה בשום נושא, ויחד עם זה הם חיילים מצויינים".

באתי לבסיס כדי לפגוש את החיילים ולהשמיע שיעורים ודברי תורה, ולמעשה נדמה לי שלמדתי יותר משלימדתי ושמעתי יותר משהשמעתי.

(הרב אהרן פרידמן שליט"א, פורסם בזמורות 135)

יומיים קודם, התקיים בבית התותחן בזכרון יעקב, טקס סיום קורס מפקדים של תלמיד הישיבה הלל שחור.  מתן סבג נסע להשתתף בשמחה.

הלל יפקד על טירונים בשיבטה. בהצלחה רבה!

(תמוז תשע"ה)