נאמר בפרשת בהר "עד שנת היובל יעבוד עמך". בר"ח אלול תשע"ו נכנסתי לשנת עבודתי החמישים בישיבה. התחלתי את עבודת ההוראה בישיבה בשנת תשכ"ח, כאברך צעיר שעוד לא מלאו לו עשרים וחמש שנים, כר"מ של בני חו"ל, ומשם המשכתי כראש הכולל לרבנות ולדיינות.

בשנת תשנ"ה נתמניתי לראש הישיבה בברכתו ועידודו של מרן רה"י הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל. הייתי זקוק לעידוד זה משום שהייתי משוכנע בעצמי שהתפקיד אינו הולם אותי. בקשו ממני לקבל את האחריות לשנה, עד שימצאו ראש ישיבה קבוע. וכך נמשכו הדברים משך עשרים ושתיים שנה, ואני מקווה שמלאתי תפקידי באמונה ומסירות. יחד עם זאת אני מודה לקב"ה על שזיכני לעמוד בראש ישיבה מפוארת כישיבת כרם ביבנה, ללמוד ולהעמיד תלמידים הרבה, ולעצב את דמותם הרוחנית, כפי שלמדתי מרבותי, ראש הישיבה והרב צבי יהודה קוק זכר צדיקים לברכה.

בהגיעי לגיל שבעים, לפני כשלוש שנים, חשתי שכבר מיציתי את עצמי בתפקיד, ושמן הראוי, לטובת הישיבה, למנות ראש ישיבה אחר, צעיר ונמרץ יותר, שיצעיד את הישיבה קדימה ולמעלה.

עמלנו רבות יחד עם הוועדה למצוא מועמדים ראויים בקרב הבוגרים וממקומות שונים, והגעתי למסקנה שיש לקחת מועמד מתוך הישיבה.

מתוך הנחה שטובים השנים מן האחד, המלצתי למנות את הרבנים גבריאל סרף ואהרן פרידמן שליט"א. ועדת האיתור דנה בהצעה, והעבירה את המלצותיה להנהלת הישיבה, וזו החליטה ששני הרבנים יחלו לכהן בחדש חשון תשע"ז, כסגני ראש הישיבה, ועם תום השנה ימונו כראשי הישיבה.

שני הרמי"ם ידועים כתלמידי חכמים מובהקים, שידם רב להם גם בשאר מקצועות התורה. הם מוכרים גם כאנשים נעימי הליכות, אהודים על תלמידיהם ועל שאר הרמי"ם בישיבה, וע"כ אנו בטוחים שבסייעתא דשמיא תתגלה הבחירה כמוצלחת ביותר.

בישיבת ההנהלה שהתקיימה בתחילת השבוע הוספתי דברים מפ' השבוע. בפרשה מוזכרת מצוות המלך, שנאמר עליו "לבלתי רום לבבו מאחיו". כתב ע"ז הרמב"ן: "נרמז מכאן בתורה איסור הגאווה, כי הכתוב ימנע את המלך מגאווה ורוממות הלב, וכ"ש האחרים שאינם ראויים לכך... כי הגאווה מידה מגונה ונמאסת אצל האלקים אפי' במלך, כי לה' לבדו הגדולה והרוממות, ולו לבדו התהילה".

ומה יעשה אדם ולא יבוא לידי גאווה? דבר זה נלמד מדברי הרמב"ן עצמו, באיגרתו המפורסמת. תוכן דבריו שם, שאם יפנים אדם ש"העושר והכבוד מלפניך", שרבש"ע מנהיג הכול, ואין לו לאדם משלו כלום, וכול קנייניו וכישרונותיו אינם אלא פיקדון ממנו, יאבד כל רצון לגאווה. "נמצא הכול שווה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים, וברצונו מגביה שפלים, לכן השפל עצמך וינשאך המקום". לא לחינם נאמר בזוהר כי ראשי התיבות של 'מלך' הם "לית מגרמיה כלום".    

הוספתי שעד כמה שאדם יכול להעיד על עצמו, בכול השנים הללו לא גבה ליבי, ולא רמו עיני. ראיתי את התפקיד כפיקדון שנמסר לי בשעתו, וכשסברתי שהגיע הזמן להעבירו לאחר, אני עושה זאת בשמחה, ומחזיר את הפיקדון. בזה מקיים אני את המקרא "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו".

במחשבתי להמשיך במלאכת ההוראה, ולסייע לנבחרים החדשים ככול שאתבקש, אך את האחריות לניהול הישיבה אני מעביר אליהם.

כאן המקום להודות לצוות הרמי"ם המסור בכל שנות עבודתי על שנתנו כתף ותמיכה בעשייה הרבה בישיבה. לחברי ההנהלה, על פועלם שלא על מנת לקבל פרס, לאנשי המשרד, ובראשם מר אלי קליין, שעשו ככל יכלתם כדי לסייע בקיום ובקידום הישיבה. ואחרונה חביבה לבלהה, אשתי, שהשכילה לנהל את הבית והמשפחה, למרות ההעדרויות המרובות עקב העיסוק בישיבה.

הקב"ה יצליח דרכינו ודרכה של הישיבה, לרומם את הבחורים, לחנך אותם להיות תלמידי חכמים ובני תורה, אוהבי עמם וארצם, ומקדשי שם שמים בכל הליכותיהם.

אסיים בברכה אישית לכל אחד מכם ובני ביתכם, שתתברכו בשנה טובה וגמר חתימה טובה.