בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר טז, יט) מובא:

וכנש עליהון קרח ית כל כנישתא לתרע משכן זמנא ואתנטל בעותריה דאשכח תרין אוצרין מן אוצרוי דיוסף מליין כסף ודהב ובעא למטרד בההוא עותרא ית משה וית אהרן מן עלמא אילולי דאתגלי איקרא דה' לכל כנישתא.

נבאר תחילה את משמעות דבריו של יונתן בן עוזיאל. שלכשיצאו ישראל ממצרים היה משה עסוק במציאת עצמות יוסף להעלאתם ממצרים, באותה שעה קרח חיפש באוצרות של יוסף שהטמין במצרים ומצא אותם כפי שהגמ' מספרת "שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלתה לקרח"(פסחים קיט.). באמצעות כסף זה של יוסף אשר קרח לא טרח בו, והיה שייך לכלל ישראל, הוא מנסה להשתלט על ההנהגה הרוחנית של ישראל. בכסף הזה הוא מקהיל את כל העדה וע"י שני האוצרות של יוסף שהיו מלאים כסף וזהב הוא מבקש לסלק את משה ואהרון מן העולם, אילולא שנתגלה כבוד ה' על כל העדה. והדברים מפליאים מה הקשר בין קרח ובין יוסף שדוקא באמצעות אוצרותיו קרח משתמש ליצור את המחלוקת עם משה?

בנוסף לכך, בסוף פרשת קרח אנו מוצאים את פרשת "פדיון הבן", שבו מצוה התורה: "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' ... פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם... וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא" (במדבר יח, טז). בתשובה לשאלה מדוע דוקא מחיר הפדיון הוא חמשה שקלים, יש אומרים שזהו ערכו של ילד בן חודש אחד בדיוק. אולם בירושלמי שקלים (פ"ב ה"ג) מבואר טעם אחר, סכום זה היה הסך שנתנו עבור מכירת יוסף שנאמר שם: "עשרים כסף" וסך זה עולה לחמשה סלעים נמצא שפדיון הבן בחמשה סלעים בא לכפר על חטא מכירת יוסף שנמכר בחמשה סלעים.

ויש לשאול, הרי ידוע לנו שפדיון הבן בא זכר ליציאת מצרים שהקב"ה הציל את כל בכורי ישראל ממצרים במכת בכורות ומה למכירת יוסף ולפדיון הבן? בנוסף לכך יש להקשות, הרי המוכרים של יוסף היו לוי ושמעון והרי הכסף של חמשה סלעים ניתן לכהן שהוא משבט לוי, ואם כן, הדבר פלא - אם הפדיון בא לכפר על מכירת יוסף איך נותנים את הכסף למי שמכר אותו, ושבט לוי עצמו שמכר את יוסף, פטור מפדיון  - אתמהה!

ניתן לומר שמכירת יוסף ופדיון בכורות קשורים זה בזה שנאת האחים והמחלוקת שהיתה ביניהם היא זו שהביא  למכירת יוסף, והוא החטא הנורא שהביא לשעבוד מצרים. אך, בסופו של התהליך יוסף אומר לאחים "לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים" (בראשית מה, ח). למפרע התברר שהכל היה תהליך אלוקי כדי להביא ליציאת מצרים ולהצלת אחי יוסף ויעקב אבינו. יוצא שפדיון הבכורות ממכת בכורות ביציאת מצרים מקורו ותחילתו במכירת יוסף. ועל כן, חמשת סלעים הם כפרה על מכירת יוסף מחד, ועל "פדיון הבכורות" ביציאת מצרים מאידך, שהרי גורם המכירה הביא לפדיון הבכורות. אם כן מתברר, כי שבט לוי בסופו של תהליך, הוא זה שהביא לתהליך יציאת ישראל ממצרים וע"כ ראוי הוא לקבל את חמשת הסלעים.

מעתה מובן, מדוע פרשת פדיון בכורות מופיעה בסוף פרשת קורח. זאת, הואיל ותהליך יסודו במחלוקת קשה שהיתה בין אחי יוסף שגרמה לגלות השעבוד מצרים שסוף התהליך הוא פדיון בכורות.

מעתה מובן הקשר של אוצרות יוסף לרצונו של קרח ליצור את המחלוקת עם משה ואהרן. יוסף התגלגל למצרים ע"י מכירתו שנבעה ממחלוקת קשה, קורח מבקש להרויח מאותה המחלוקת ולשאוב כח וכסף ממחלוקת האחים כדי ליצור מחלוקת עם משה. למצות "פדיון הבן" שאנו מקיימים היום יש חשיבות מיוחדת כדי לכפר על חטא המחלוקת וליצור אחדות בעם ישראל. לכן החשיבו חז"ל את מסיבת פדיון הבן וידוע שכל המשתתף בסעודה זו כאילו צם פ"ד יום. כל זה כדי שיבואו הרבה  אנשים למצוה זו ובכך תגדל ותרבה האחדות בין כולם.