על הפרוכות בבתי הכנסת רבים רקומים שני אריות, וכן דבר זה מצוי על כיסויי ספרי תורה. יש להבין מהם שני האריות האלה? (בלא להכנס לויכוח ההלכתי סביב נושא זה.)

בפרשתנו מופיעים שני אדריכלים של בנין המשכן, והם: "בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לה, ל), והשני: "אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן" (שמות לה, לד). מדוע דוקא שני שבטים אלו – יהודה ודן – זכו לבנות את המשכן?

צירוף זה של דן ויהודה מצינו גם בבנין המקדש אצל שלמה בספר מלכים ודברי הימים. שלמה – שהוא בן דוד משבט יהודה, ואתו "חִירָם בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי" (מלכים א' ז, יד). ובספר דברי הימים: "בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי"(דבהי"ב ב, יג). א"כ, גם בבנין המשכן וגם בבנין המקדש הבונים הם משבט יהודה ודן – מה משמעות הענין?

והנה רש"י בדברי הימים שם (ד"ה בן אשה) כותב:

ומה צריך לייחס מאיזה שבט היה אביו ואמו? זהו שכתוב "דנני אלוקים" וגם "נפתולי אלוקים נפתלתי". אמרה רחל: מעתה עקמתי פתילים, עקמומיות עשיתי עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי.

אם לאה תתפאר בבצלאל בנה שיעשה המשכן – יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני דן, כמש"כ "ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן". ואם שלמה בן אחותי יבנה בית המקדש – צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי.

א"כ כאן נתגלה הסוד מדוע מצטרף לבצלאל משבט יהודה גם אהליאב למטה דן. זוהי היתה תביעתה של רחל, שראתה ברוח הקודש שבנה של לאה יבנה את המשכן ותבעה שגם מבניה (מבני שפחתה) יהיו ג"כ בוני המשכן. אך אכתי תקשי, מדוע היה כ"כ חשוב לרחל שמבניה יהיו בוני המשכן?

וכן, בברכות בפרשת ויחי, כאשר יעקב אבינו מברך את בניו, הוא קורא ליהודה "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" (בראשית מט, ט), אך את דן ממשיל יעקב "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ" (שם מט, יז). אולם, בברכת משה לשבטים בסוף ספר דברים מדמה משה את שבט דן ג"כ לאריה: "דָּן גּוּר אַרְיֵה, יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" (דברים לג, כב). כיצד נהפך דן מנחש לאריה בברכת משה?

אלא נראה להסביר שלאחר שהוקם המשכן, ובבנין המשכן השתתף גם דן יחד עם יהודה, הפך מנחש לאריה – לומר לך שמי שעוסק בבנין המקדש זוכה והופך לאריה. זאת גם הסיבה שבדגלים בספר במדבר, בנוסף ליהודה שמקבל דגל, גם שבט דן מקבל דגל – כי לאחר שהשתתף בבנין המשכן קיבל כח כשבט יהודה ונהיה ראש דגל (עי' אבן עזרא).

גם במפגש העתידי דורשים חז"ל (ילקו"ש רמז ק"ס):

"גור אריה יהודה". זה משיח בן דוד, שיצא משני שבטים – אביו מיהודה ואמו מדן, ושניהם נקראו "אריה", שנא' "גור אריה יהודה", ו"דן גור אריה".

האב – זהו הכח הרוחני, והאם – זהו הכח הגשמי. דן מסמל את הכח הגשמי, ויהודה את הכח הרוחני. כאשר רואה יעקב את שמשון ברוח הקודש חשב שהוא המשיח, שהרי הוא בא מדן ויהודה. אך כאשר הוא רואה שהוא נופל, הוא אומר "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מט, יח), משום שאצל שמשון זה היה הפוך – האב הוא מדן והאם מיהודה, וע"כ כאשר הכח הגשמי הוא הגובר אינו יכול להיות משיח. המשיח יכול להיות רק כאשר הצד הרוחני הוא משבט יהודה והכח הגשמי מדן – כמשיח בן דוד.

יתכן וזהו סוד האריות המופיעים על ההיכל בבתי הכנסיות: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה" ו"דָּן גּוּר אַרְיֵה, יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" – לומר לך שמי שצמוד אל הקדושה, ומי שבונה את מקום הקדושה הוא מקבל כח של אריה.

וכן קורא בלעם בברכותיו לעם ישראל: "כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (במדבר כד, ט). וברש"י שם: "יתישבו בארצם בכח ובגבורה". כאשר מחוברים אל הקדושה, ויש את הכח של האריה – אף אומה אינה יכולה לעקור את עם ישראל מארצו.

שני האריות שעל הפרוכת – שני כוחות של גבורה. הגבורה הרוחנית של יהודה, והגבורה הפיזית של דן – הם בוני המשכן והמקדש, והם בעתיד המביאים את משיח בן דוד שיתגלה במהרה בימינו, אמן.