"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (יג, יד-יז).
נחלקו רבותינו בגמרא (ב"ב ק עמוד א): "הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו, דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק. אמר ר' אלעזר, מ''ט דר' אליעזר? דכתיב 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה'. ורבנן? התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי, כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו". ומבאר הרשב"ם (שם, ד"ה כדי שיהא נוח). "דהוו להו כיורשין ולא כגזלנין, ולא יהיה רשות לשטן לקטרג ולא פתחון פה [מהרש"ל מוסיף: לבעל] מדת הדין".
ואם כן, צריך להבין מה המחלוקת בין חכמים לרבי אליעזר? הרי גם לדעת חכמים בניו ירשוה, ומוכח שקנאה בכך.
הזוהר (חלק ב כ"ג ע"א) אומר: "וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, בְּגִין דְּאִתְגְּזָרוּ. דְּכָל מַאן דְּאִתְגְּזַר, יָרִית אַרְעָא (משום שנימולו, שכל מי שנימול יורש את הארץ) ובאמת כן מצאנו ביהושע שמל את בני ישראל לפני כיבוש הארץ. וצריך להבין מה הקשר בין מילה לירושת הארץ?
הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי פרק מט) מסביר שטעם מצוות ברית מילה הוא כדי להמעיט כח האבר ו"כדי שיתאפק ככל האפשר" [יש להבחין בין טעם זה לטעמו של ר' יהודה הלוי (כוזרי מאמר ראשון קטו) שטעם המצווה הוא בכדי שתהיה לאות באותו מקום כדי שיוכל להתגבר על התאווה הגוברת באדם].
מידתו של אברהם אבינו היא מידת החסד, נתינה בלא גבולות, חוסר צמצום [ומסטרא אחרא יש חסד דטומאה, כידוע מפירוש הבעל שם טוב על הפסוק "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם" (ויקרא כ, יז)].
למידה כזאת צריך צמצום (גבורה), ולכך באה הברית מילה, שאחריה בלבד יכול להיוולד יצחק – נאזר בגבורה, וכן נכון הדבר לגבי ארץ ישראל שצריך להתנהג בגבורה בלבד כלפיה, משום שאיננה קניין חיצוני לאומה (עיין אורות ארץ ישראל, א) ולא שייך חסד או ויתור על שום חלק ממנה, ובכך גם נבין את דברי רש"י בפירושו לציווי ה' ליצחק: "אל תרד מצרימה. שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה" (בראשית כו, ב). והביאור, שעולה תמימה אסורה ביציאה חוץ לקלעים, וארץ ישראל כולה היא הקלעים של יצחק אבינו עד שאסור לו לצאת ממנה, אך זו עדיין לא הגישה הנצרכת כלפי ארץ ישראל אלא גישתו של יעקב אבינו שממצע בין שניהם, משום המחשבה הפשוטה שבוודאי שתפקידו של עם ישראל בארץ ישראל הוא להתנתק מהעולם כולו, וברור שיש לעם ישראל בארץ ישראל תפקיד אוניברסלי וזהו יעקב אבינו, ולכך נקראת הארץ דווקא על שמו – ארץ ישראל,
נחזור לביאור המחלוקת. לדעת ר' אליעזר הילוך קונה ובכך קנה אברהם אבינו את הארץ והורישה לבניו, אך דווקא משום כך כל אחד מהאבות יכול היה לקנות אותה ולהורישה לבניו אחריו, ואילו לדעת חכמים דווקא אברהם היה צריך להלך בה "משום חביבותא דאברהם", שמשום מידתו, מידת החסד היה מקום לטעון גזלנין אתם, כי גזלן הוא המשתמש גם כן בחסד האסור בהיותו מטשטש את הגבולות. אברהם אבינו שממנו והלאה התחילה מצוות המילה מראה שיש יכולת להגביל את החסד שלו, זה הדבר שנותן את הכח לעם ישראל לכבוש את הארץ. ואם כנים דברינו אפשר להעמיד את דבר הרשב"ם על תילם גם ללא הוספת המהרש"ל "שלא יהיה פתחון פה מדת הדין" – גבורה נגד מידת החסד של אברהם שתטען שאין לבני ישראל רשות לכבוש אותה.
ומכאן נצא גם לביאור בדברי המדרש: "רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר, אַבְרָהָם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג, יז): 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ' וגו'. אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, יח): 'וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר', נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹא בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יד): 'וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶֽךָ' (בראשית רבה יא, ז).
אצל יעקב אבינו מצאנו שקבע תחומין בשבת, ואם כן הרי שהוא מצוין גם במידת הגבורה, בהיותו יודע ויכול לשים גבולות ותחומים, ולכן לא שייך כלפיו חשש של טשטוש גבולות (שיכול להוביל להיעלמות של עם ישראל במרחבי האנושות), וממילא שייכת כלפיו גם כן אפשרות של ירושת העולם שלא במידה.

(פורסם באשכולות 313, לך לך תשע"ה)