ישיבת כרם ביבנה

רבי ירוחם פישל פערלא

מרדכי קימלמן


רבי ירוחם פישל פערלא נולד בשנת ה'תר"ו (1846) והסתלק לבית עולמו בל' שבט ה'תרצ"ד (1934). מגיל חמש עשרה החל ללמוד בישיבת לומז'ה כתלמידו של המהרי"ל דיסקין, לאחר מכן עבר ללמוד בוולוז'ין, שם נקשר במיוחד לנצי"ב, ומשם אל בריסק, אצל ר' חיים סולובייצ'יק. הרי"פ היה אדם עשיר בעל נכסים מושכרים וחנות בניהול אשתו, על-כן דחה הצעות רבנות מערים כלובלין וכקארקא והשקיע עצמו בתורה ללא טרדות. הרי"פ החזיק ספריה שהיתה בין הגדולות בפולין , והקפיד שיהיה בה כל הנצרך ללימודו – מכתבי יד ועד לכל ספר חדש שיצא לאור. בשנת 1923 התאלמן מאשתו ונותר גלמוד בביתו באשר בניו לא שהו בבית. בהשתדלות תלמידו, רמ"מ כשר, והרצ"פ פרנק עלה לארץ ב-1926 והתיישב בירושלים. בירושלים המשיך להתבודד ולכתוב את חיבוריו עד לפטירתו.
הרי"פ היה יחיד במינו בשקדנותו. עשרות שנים ישב בביתו ועסק בתורה, ויש מספרים שבמשך ארבע עשרה שנים כמעט ולא יצא מחדרו. את ארוחותיו אשתו הייתה מכניסה לו דרך אשנב צר, ודרך החלון היה שומע קדיש, קדושה וקריאת התורה מביה"כ. למעשה, מעט מאוד ידוע על חייו הפרטיים של הרי"פ, יען כי מעולם לא טרח לספר לאיש את תולדות חייו ולא שח שיחת חולין. רי"פ התבלט בדקדקנותו בכל קוצו של יוד היוצא מבין כתביו, ושיקף זאת חכם אחד שסיפר כיצד כעס רי"פ על מגיה שהוסיף אות אחד בספרו 'פרחי ציון' (פירוש על בעל ה'כפתור ופרח'), ואמר שלו היה יודע כמה מחשבה הקדיש עד שהחליט לכתוב כפי שכתב – לא היה מעז לתקן. אמנם כן אעיר שהסיפור ללא ספק מאלף, אלא שנפלא מבינתי כיצד יכול רי"פ לבוא בדברים עם המגיה אם ספר זה יצא לאור שתים עשרה שנה לאחר פטירתו.
נהגו ישראל בזמנים קדומים לומר במוסף שבועות פיוט הכולל את תרי"ג מצוות. גם אחד מענקי ישראל, רס"ג, חיבר פיוט (למעשה חיבר שניים ואכמ"ל) מסוג זה, ואף חתם את שמו בראשי הבתים. רי"פ השקיע בכתיבת פירוש על פיוט זה כמעט ארבעים שנה של יגיעה בלתי פוסקת. ואמנם כאשר הוציא רי"פ סוף סוף את פירושו לאור, הוכה העולם היהודי בתדהמה נוכח גדול הדור האלמוני. רס"ג ניסח את תרי"ג המצוות באופן פיוטי ומתומצת, שפורשו בלמעלה מאלפיים עמודים ע"י הרי"פ. בפירושו מדקדק הרי"פ בלשונו של הרס"ג ומסיק מכך על תפיסתו של הרס"ג גבי המצווה והנפק"מ ההלכתיות. בהמשך הוא דן לגבי התייחסות שאר מוני המצוות למצווה, משווה בין שיטותיהם לשיטת הרס"ג, ואגב כך דן במובאות רבות ממדרשי ההלכה, הגאונים וראשוני הראשונים. בין השאר, הרי"פ עמד על ייחודיותו של רס"ג במנין המצוות, שהתבטאה, למשל, בחלוקת מניין המצוות לשני חלקים עיקריים: מצוות ליחיד ומצוות לציבור, אשר הם מתחלקים למאתיים עשים ומאתים שבעים ושבעה לאווים (מצוות ליחיד), שבעים ואחד עונשים וששים וחמשה משפטים (מצוות לציבור). בפירושו משתמש הרי"פ רבות בכתבי-יד, במדרשי הלכה (יש לציין שהוא מהראשונים שעשו שימוש במכילתא דרשב"י), ובכתבי הגאונים באופן שמזכיר מעט את רבו, הנצי"ב. כאמור, חיבר הרי"פ ביאור מקיף בשם 'פרחי ציון' לספר 'כפתור ופרח' אך לא הספיק להשלימו. בנו הוציא לאור רק את חמשת הפרקים הראשונים של ביאור זה, כאשר את שאר הפירוש תכנן להוציא לאור בהמשך, אלא שבינתים נסע הבן לפולין, שם נרצח ע"י הנאצים ימ"ש, ושאר הפירוש אבד. רי"פ כתב הגהות רבות על ספריו הרבים, ולאחר פטירתו רצו יורשיו למכור את ספריתו הענקית, אלא שזכינו ורמ"מ כשר הצליח לקנות את הספריה לפני שהועברה למכירה בפולין (ושם ודאי הייתה אובדת באש השואה). כך נשארו לנו הגהותיו על שלל ספרים מ'לקח טוב' ובה"ג, ל'נודע ביהודה' ו'לאבני מילואים', ועוד ספרים רבים נוספים.|
מצינו במרדכי הארוך שהובא בב"ח (חו"מ סי' רכח), שכשם שמצינו שבאונאת דברים שאינו מוזהר אלא על מי שאיתו בתו"מ, הו"ה גבי אונאת ממון. והקשה הרי"פ (ל"ת פב-פג) מהמגמ' בבכורות יג ע"ב ששם מבואר שלמ"ד גזל כנעני אסור, אנו ממעטים אונאה מגוי מ"לעמיתך". וא"כ קשה למרדכי, שלפיו למה בכלל היינו צריכים את הלימוד, והרי אמר שאינו מוזהר כלל על אונאת גוי. ותירץ הרי"פ שדעת המרדכי הייתה שאין אזהרה, אך מ"מ להחזיר את האונאה צריך. ולפי"ז כל הנידון בגמ' בבכורות היה גבי החזרת אונאה, שאף למ"ד גזל הגוי אסור – אנו לומדים שלא חייב להחזיר אונאתו.


(פורסם באשכולות 324 - וארא תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ו טבת תשע"ה

קוד השיעור: 6054

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים על גדולי ישראל (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: