ישיבת כרם ביבנה

מילי דאבות או מילי דנזיקין?

הרב אייל זנה


רובה של פרשת השבוע, עוסק בקביעת מערכת חוקים להתנהלות במרחב הציבורי.
אחרי המעמד הגדול של קבלת התורה בהר סיני, לאחר הקולות וברקים הגיע תור "האותיות הקטנות", השגרה.
החיים היומיומיים אינם מתנהלים בדרמה, ברצף של שיאים, אלא במציאות פשוטה, שבה אנשים מתחככים באנשים, רכוש נפגע בשוגג או בזדון, מפגעים סביבתיים מסבים נזק ולעיתים אף נפגעים.
פסוק אחרי פסוק מנהלת התורה את "סדר נזיקין".
אם הפרשה הקודמת עסקה בחוויה הדתית הנשגבה של מפגש אדם – א-להים, באה פרשת משפטים ומבקשת להציג לנו את האתגר האנושי של מפגשים בין אדם לחבריו ולסביבתו.
ידועים דברי חז"ל בגמ' בב"ק (ל ע"א), שם דנה הגמ' מה צריך לעשות אדם המבקש להיות "חסיד"? ומובאים בגמ' שלוש אפשרויות: רב יהודה - לקיים מילי דנזיקין. רבא - לקיים מילי דאבות. י"א - לקיים מילי דברכות.
רבים שאלו: בשלמא מילי דאבות, ברור שמביאים את האדם להיות חסיד. והוא הדין מילי דברכות, כאשר אדם מקפיד לברך, נמצא שכל דבר שעושה, נובע מתוך הכרה ה', מתוך כוונה לשם שמיים. אבל מה שנאמר בגמ' שהרוצה להיות חסיד יקיים מילי דנזיקין צריך ביאור, שהרי אין כאן שום דבר שהוא לפנים משורת הדין, זו חובה מינימלית! יש כאן סור מרע, אך זו עדיין לא מידת חסידות!?
המהר"ל האריך בדבר, והסביר, שאכן זהירות בנזיקין גדולה אפילו מגמילות חסדים. תורף דבריו הוא, שהפשט בזהירות בנזיקין הוא להיזהר שחברו לא יינזק בשום צד שיהיה. זה חסד אמיתי.
אך הייתי רוצה להביא כאן תשובה ששמעתי לא מזמן.
שלש העמדות המוצגות בגמרא משקפות שלש אפשרויות של "מצוינות" אנושית: חברתית, אישית ודתית.
רב יהודה הלך בכיוון של "החסידות החברתית", וכך אנו גם מכירים את אישיותו בש"ס.
כלפי מה אמורים הדברים?
מצאנו בגמ' הרבה מעשים בהם רואים שיש למתוח קו ישיר בין עצירת גשמים לבין מעשי האדם. על דרך המשל, במקום שבו יש חסימה בין אדם לאדם נוצרת חסימה בין השמים לארץ. כדי לפתוח את שערי הגשמים יש צורך לפתוח את הלבבות.
בשנת בצורת היו מכריזים תעניות על הגשמים. הסיפור המוכר והמופלא שבכולם הוא חוני המעגל, אך ישנן עוד המון דוגמאות בש"ס לתעניות הגשמים.
רבים נכשלו במשימה, ובדרך כלל כיוונו את כשלונם לבני הדור שלא פתחו את ליבם מספיק.
מסופר במסכת תענית (כד ע"ב), שבאחד המקרים של תענית עמד רבא, ניסה את כוחו בפתיחת שערי שמים ולא הצליח. באו אליו כמה תלמידים ותמהו: הרי כשרב יהודה היה גוזר תענית היה מיד יורד גשם. אמר להם: מה אעשה? אם מה שקובע הוא הלימוד - אני בודאי עולה עליו, שבימיו של רב יהודה כל לימודם היה רק בסדר נזיקין ואילו אצלנו עוסקים בכל התורה כולה... אבל כשרב יהודה היה רק מתיר את נעלו כדי להיכנס לתענית - מיד היה יורד גשם ואילו אנחנו יכולים לצרוח כל היום וגשם לא בא... (בתרגום מארמית).
זהו מסמך היוצא מפיו של אחד מגדולי האמוראים, שקבע את הנורמה של הלימוד העיוני, וידע שהדרגה של החסיד האמיתי אינה נמצאת במחוזו אלא בתחומו של רב יהודה, החסיד, ב"סדר נזיקין".
גם בפסיקתא לפרשת משפטים אנחנו מוצאים תיאור של דמותם של חסידי "סדר נזיקין": "חסידים הראשונים היו קוברין את קוציהן ואת זכוכותיהן שלשה טפחים, כדי שלא תוציאם המחרישה. ומעשה באחד שהיה מפנה אבנים משדהו וזורקן לרשות הרבים, אמר לו זקן אחד מפני מה אתה מפנה ממקום שאינו שלך למקום שלך, לגלג עליו אותו האיש, לימים הוצרך אותו האיש ומכר שדהו, וניתקל באותן האבנים, מיד זכר דבריו ואמר: יפה אמר לי אותו חסיד" (פרק כא, סי' כט).
רואים מתוך מקורות אלו את המשקל העצום ואת האתגר דווקא בחיים היומיומיים המזמנים לאדם מצבים בהם הוא עלול להזיק לסביבה מחד, ועליו להישמר שלא יינזק בעצמו מאידך.


ובתוך כל זה, בתוך מילי דנזיקין, עליו לשמור גם על מילי דאבות, וגם על מילי דברכות...
נראה לי, שרעיון זה משקף במידה מסוימת את החיים שאחרי שנותינו בישיבה.
במהלך השנים בישיבה, בנינו יסודות לבנין הרוחני של אישיותנו. עסקנו בעיקר במילי דאבות, ובמילי דברכות. משך השנים ידענו, וזו היתה גם ההדרכה שקיבלנו מהצוות, שעלינו להתכונן לימים בהם נצטרך להתמודד עם "מילי דנזיקין", בחוץ, בחיים הארציים, תוך שימור ופיתוח של מילי דאבות וברכות ונזכה גם "לקום במקום קדשו".
מי ייתן ותמיד נרגיש את הרושם העז ואת ההשפעה שהותירו בנו אותן שנים יקרות מפז בישיבה.
יהי רצון שהשנים ההן, בהן "עלינו בהר ה'" יקומו לחיים בזכות הקשר עם הישיבה, ונזכה גם "לקום במקום קדשו"...
תודה לישיבה על היוזמה המבורכת ועל האכסניה, וכמובן על ההזדמנות להיפגש כולנו יחדיו.
ותודה למארגני השבת, ובראשם הרב איתי שֹהם והרב אורי פישר. ישר כח!
מִי יַעֲלֶה בְהַר ה' וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה' וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:


(פורסם באשכולות 328 - משפטים תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ג שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6180

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: