ישיבת כרם ביבנה

רבי יעקב קמנצקי

מרדכי קימלמן


רבי יעקב קמנצקי נולד בשנת ה'תרנ"א (1891) והלך לבית עולמו בכ"ט אדר שנת ה'תשמ"ו (1986). בילדותו גדל באחוזת קאלושקובה שבליטא, בן למשפחת סוחרים עשירה. אמנם היה לרב קמנצקי 'ייחוס', אך במשפחתו סברו כי עדיף לתת את דמי הרגל מאשר לקבל אותם (דמי הרגל היו סכום קבוע שהיה מקבל רב העיר בחגים), אלא שבתהפוכות הימים ההם איבדה משפחתו את רכושה, ואולי גם זו לטובה, דאם לא כן, הרב קמנצקי היה כנראה פונה למסחר גם-כן. מכל-מקום, בגיל אחת עשרה נשלח ללמוד במינסק, שם למד ב'חבורות' שהיו בבה"כ. בגיל חמש עשרה עבר לסלבודקה שם התקרב מאוד ל"סבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. בנוסף, קיבל תורה גם מר' ברוך בער ליבוביץ', רא"ז מלצר, ר' זלמן שפירא, ומר' דוד טֶבִּיל, בעל ה"נחלת דוד". בזמן מלחמת העולם הראשונה נאלץ לברוח מסלבודקה מחשש שיגויס, ואחרי תלאות רבות הצליח לקבל משרה כמלמד תינוקות בכפר הסמוך לטיקטין. לאחר כתשעה חודשים, החליט לשים פעמיו לישיבת לומז'ה שנמנתה בין הישיבות הספורות שנותרו באזורים הכבושים ע"י הגרמנים, אלא שהוא הגיע מותש מהמסע הרגלי, והישיבה בכורסא הגדולה והרכה עשתה את שלה. משראה שנרדם, חשב רה"י, הרב אפשטיין, שזהו עוד אחד שמנסה לקבל ארוחות חינם ועזב את החדר. כשהתעורר, התייאש הרב קמנצקי מלהתקבל לישיבה והלך לחפש אכסניה ללינת לילה. אלא שלמחרת תלמידים שזיהו אותו כ'עילוי ממינסק' סיפרו זאת לרה"י שהזדעזע, ומיד שלח בחורים להביאו לישיבה. לאחר כשנתיים חזר לישיבת סלובודקה, התחתן, עבר לחצי שנה לקלם ואז חזר לכולל של סלובודקה – שם למד עד שנת תרפ"ו (1926). בשנה זו קיבל את הרבנות בציטביאן, עיירה ליטאית בעלת ששים משפחות יהודיות. אלא שכגודל הקהילה גודל המשכורת, ור' יעקב לא יכול לכלכל את ששת ילדיו במשכורת שקיבל. הגיעו הדברים עד כדי כך שלר' יעקב ורעייתו היה זוג מגפיים אחד, וילדיהם היו הולכים במשך השבוע יחפים, כדי שאת נעליהם ינעלו בשבת. נסיונותיו של ר' יעקב לכהן בקהילה גדולה יותר נכשלו, ולכן נאלץ בעל כורחו לעקור לארה"ב כדי שיוכל למצוא שם משכורת הולמת יותר. בתחילה, שימש כרב מחליף בסיאטל, ולאחר כמה חודשים מונה לרבנות טורונטו שם כיהן כשבע שנים. בשנת תש"ה (1945) הוזמן לשמש כר"מ בישיבת 'תורה דעת', תוך שהוא מעדיף הצעה זו מהצעת ה'ישיבה אוניברסיטה', מאחר ולא רצה ללמד במקום שלא שלח אליו את בנו. בתש"ח (1948) התמנה לראשות הישיבה, תפקיד בו שימש עד לתשכ"ז (1967), אז פרש, ועבר להתגורר במונסי, משם הנהיג את הציבור החרדי בארה"ב עד לפטירתו.
הרב זווין הגדיר גדול בתורה כאחד הצריך "ללמוד הכול ולדעת הכול". ואמנם הרב קמנצקי, נוסף ל"נשים-נזיקין", שלט בדקדוק (וכן אנו מוצאים בחידושיו על איזהו נשך דן ב"תרנגולין היושבים על ביצים" וכו'), בתולדות עם-ישראל ובגיאוגרפיה. היה בקי בתנ"ך, ושלט בנושאים צדדיים שמעטים הבקיאים בהם כהלכות קידוש החודש וכו'. גם בידיעותיו הכלליות בלט ר' יעקב בפיזיקה ובתחומי מדע נוספים. בסביבתו מספרים שכל הליכותיו היו מלאות בדקדוקי הלכות והנהגות חז"ל. כך למשל, כאשר היה בציטיביאן – אשר בה לא היה רופא, והרי למדנו בסנהדרין יז ע"א "לא ידור אדם בעיר שאין בה רופא" – עבר ר' יעקב בלילות על ספרי רפואה. הרב קמנצקי היה מפורסם כבקי בהוויות העולם, ורבים שחרו לעצותיו.
ב"תורה ודעת" היה מעביר שיעור במסכת חולין, שהמשתתפים בו היו כאלו שכבר החליטו לעזוב את הישיבה. כך שבשיעור זה הם למדו במשך שנתיים מסכת חולין והלכות "אסור והיתר" בטור ושו"ע, ולאחר מכן היו מקבלים סמיכה. וכן מספרים שבשיעוריו היה מקפיד שכל אחד יבוא עם גמרא מהוצאה שונה, "כדי שלא נהיה תלוים בטעויות של דער בחור דער זעצער (הבחור המדפיס)".
הרב קמנצקי עסק רבות בנושאי חינוך, ובכל קהילה אליה הגיע – זו היתה דאגתו הראשונה. גם לאחר מכן, בארה"ב, דחף לפתיחת 'כוללים' ות"ת, ועודד בחורי ישיבה לצאת להוראה. פעם אחת הביע בפניו בחור אחד את חששו מפני ביטול התורה הכרוך בהוראה, והשיב לו ר' יעקב כי ההוראה מאלצת את האדם להגיע לבהירות רבה יותר מלימוד עצמי, ולבסוף הוסיף: "ואם תיאלץ ללמוד מעט חומש ונ"ך – לא נורא".
במהלך התלאות שעבר, איבד הרב קמנצקי את חידושיו על הרמב"ם ועל ה'שב שמעתתא'. שארית הפליטה הינה פירושו לתורה, שיצא בחלקו בחייו, ופירושיו על הש"ס נוסף לזרעים וטהרות שיצאו לאור לאחר פטירתו תחת השם "אמת ליעקב".
הר"מ בהלכות יו"ט (פ"א ה"ד) חידש, שהכלל מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך גבי היתר מלאכה ביו"ט, נאמר רק לגבי הוצאה והבערה. והמ"מ פירש שאת הסיבה אנו למדים מהפסוק "לא תבערו אש...ביום השבת" – הא ביו"ט מותר, ודחה אותו שם הלח"מ (ע"ש). והעיר הרב קמנצקי מהספורנו שמות (לה, ג) שכתב שאע"פ שתכונת האש היא לקלקל, מ"מ יען כי בלעדיה אין אפשרות לבצע את רוב המלאכות התלויות במשכן – היא אסורה בשבת. אך מכאן גם נובע החילוק בינה לשאר המלאכות ואז מובן למה היא יצאה מכלל כולם והותרה גם שלא לצורך (אליבא דרמב"ם).
מצינו במגילה ט ע"א: "מכאן סמכו של בית רבי שמבטלים ת״ת ובאין לשמוע מקרא מגילה". ולכאורה קשה שהרי גם שמיעת המגילה היא גם לימוד תורה, וכבר הורונו התוס' בברכות (כ ע"ב בד"ה כדאשכחן) שמצינו במעמד הר סיני, שלמדו תורה ע"י שומע כעונה. ומתרץ הרב קמנצקי שיש לדמות העניין למה שכתב הירושלמי שהובא בתוס' בברכות דף יא ע"ב שהקורא קריאת שמע – אינו יוצא ידי מצוות ת"ת (וראה בתוס' שם).


(פורסם באשכולות 331 - פרשת כי תשא תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בט"ו אדר תשע"ה

קוד השיעור: 6246

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים על גדולי ישראל (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: