ישיבת כרם ביבנה

אומן ראש השנה?

הרב אורי בצלאל פישר


מבוא


בשנים האחרונות נוהגים רבים לעלות לקברו של ר' נחמן מברסלב לימי ראש השנה. כמובן, שחלק מנהירה זו מבוססת על כך שר' נחמן הִרבה לדבר על החשיבות להיות אצלו בראש השנה[1]. וכן יש אמירה בשם ר' נחמן מברסלב, ש"מי שיבוא אל קברי ויאמר שם אלו העשרה מזמורי תהילים, ויתן פרוטה לצדקה עבורי, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו". ואמר: "אשתטח לאורך ולרוחב להיטיב עמו. בפיאותיו אמשכהו ואוציאהו משאול תחתיות. ואני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר... רק שיקבל על עצמו להבא שלא ישוב אל דרכו הרעה".


נראה שיש שחיברו את ב' האמירות הללו, והגיעו למסקנה שמי שיעלה לקברו של ר' נחמן בראש השנה ויתפלל שם, ר' נחמן יציל אותו מגיהנם.


כבני ישיבה עלינו לדון אם מבחינה הלכתית מותר לעלות לקברו של ר' נחמן מברסלב לימי ראש השנה. ואפילו אם נאמר שמותר, יש לדון האם ראוי ונכון לעשות כך.


הליכה לבתי קברות במקורות חז"ל, ראשונים ואחרונים


נציין שבתלמוד הבבלי וירושלמי לא מוצאים מקורות רבים שדנים בנושא השתטחות על קברי צדיקים[2]. הפוסקים ציינו מועדים מיוחדים שיש לפקוד בהם את בתי הקברות: בתעניות ציבור[3], בתשעה באב[4], בערב ראש השנה ובערב יום כיפור, ביום ז' לקבורה וביום ל' למיתה/לקבורה וביום השנה לפטירה[5].


מדברי רבי חיים פלטיאל[6] משמע שהמעלה בהליכה לקברי צדיקים, היא משום קדושת המקום, ושם יש יותר סיכוי שתפילתו תתקבל. אולי כך יש להבין גם מדברי הב"ח שהובאו לעיל.


מעניינים דברי מהרי"ל. הוא דן בנוגע לטעמים שהולכים לבית הקברות בתעניות והוסיף טעם שאינו מובא בגמרא - מפני שבבית הקברות מונחים גם צדיקים, לכן המקום הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת יותר על אדמת קודש[7].


בדברי האחרונים מוצאים שיטות שונות בנוגע להליכה לבתי קברות וקברי צדיקים. היו כאלו שנמנעו מללכת לבתי קברות.


הגרי"ד סולובייצי'ק זצ"ל כתב באריכות בנושא זה. הוא דיבר בנוגע לאיש ההלכה שתפיסת עולמו שאין ההלכה מעוניינת בעולם טרנסצנדנטי. הוא מבכר את העולם הריאלי על פני ההוויה הטרנסצנדנטי, שדווקא בעולם הזה הוא המקום שאדם יכול לפעול ולעשות. התורה יכולה להתקיים רק בעולם הזה, ולכן כאן הוא רואה את מקומו. היסוד של "וחי בהם ולא שימות בהם" היא סיסמת היהדות. מרכז איש ההלכה, הוא העולם הזה[8].


הרב משה שטרנבוך שליט"א כתב, שמקובל שהגר"א זצ"ל המליץ שלא ללכת לבתי קברות, וגם כך נקט הגר"ח מבריסק. ומדובר אפילו בהליכה לקברי צדיקים[9].


מאידך, מספר אחרונים נקטו שהליכה לקברות צדיקים היא בגדר מצוה[10] ולפחות היא מעשה ראוי[11].


הראי"ה קוק הִקשה: אמנם מצינו שיש בכך תועלת - כלומר, שעל ידי ההליכה לבית הקברות, הצדיקים מתפללים עבור מי שבא לבקר קברם - אבל מנין לנו שיש מצוה בכך? וכתב שאולי כיון שהקב"ה מתאוה לתפילתם של צדיקים, עיקר המצוה שיגרום לצדיקים שירבו בתפילה לעשות רצון ה'[12].


יציאה מארץ ישראל לקברי צדיקים


מספר גמרות דנות ביציאה מארץ ישראל לחו"ל, ולפיהן רק למטרות מסוימות מותר לצאת לחו"ל[13]. כמובן שגם בראשונים אפשר למצוא התייחסות לנושא זה[14].


נראה שאפשר ללמוד מכלל דברי הראשונים שאין איסור יציאה מארץ ישראל לחו"ל, אם יוצא לצורך מצוה. אין צורך ביציאה דוקא לשאת אשה וללמוד תורה. נראה שיציאה למצוה לא גרעה מיציאה לסחורה וכן להציל מן העכו"ם.


יש לצרף לכך את דעת האחרונים שהוכיחו שאיסור יציאה מארץ ישראל לחו"ל, הוא איסור רק מדרבנן[15]. ואכן, מוצאים בדברי מספר אחרונים שנקטו שמותר לצאת לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים[16].


אולם, יש להציג כנגד את דברי הראי"ה קוק זצ"ל. טענתו היא טענה מעניינת ויש בה הגיון רב. הוא טוען שאין שום סיבה שילך דווקא לקברי צדיקים בחו"ל, שהרי יש צדיקים בארץ ישראל. כלומר, הסיבה שאפשר לצאת לחו"ל לצורך מצוה, כיון שאי אפשר לקיים מצוה זו בארץ ישראל. רק לענין לימוד תורה יש חידוש שיכול לצאת אפילו שיכול ללמוד תורה מרב בארץ ישראל. אך הסברא הזו אינה שייכת לעניין השתטחות על קברי צדיקים[17]. יש לצרף לכך את דברי ספר קב הישר, שאם נמצא אדם ביום היארציי"ט של הוריו בעיר אחרת ממקום שנקברו שם - בכ"ז כשהולך על שאר קברי ישראל להתפלל, מתעוררים כל הנשמות שבגן עדן וסדנא דארעא חד[18]. סברא זו שייכת גם בענייננו, שיועיל שילך לקברם של צדיקים בארץ ישראל.


אפילו אם נאמר שיש מקום לסמוך על האחרונים האחרים שחולקים, שהרי בסופו של דבר מדובר כאן רק על איסור דרבנן, בכל זאת, עדיין יש לדון האם יש עדיפות בכך? נראה שמעלת ארץ ישראל עדיפה על קברי צדיקים בחו"ל, שהרי ארץ ישראל היא מקום השכינה, היא ארץ הקודש. לכן אפילו אם נאמר שקברי צדיקים הם מקום קדוש, נראה שאי אפשר לומר שהמקום קדוש יותר מארץ ישראל. המעלה של ארץ ישראל, מוזכרת אין ספור פעמים בתנ"ך ובחז"ל. מאידך, המעלה של קברי צדיקים אינה מוזכרת כל כך, הן בתנ"ך הן בדברי חז"ל והן בדברי הראשונים.


הליכה לקברי צדיקים נגד לימוד תורה


"השדי חמד" מביא מדברי ספר שדה-ארץ שכתב: "ומיהו, דוקא כשאינו מתבטל באותם הימים מעבודת ה' בשום מצוה, דאם מתבטל ודאי שמצות ה' ועבודת בוראו קודמין. לא כן רבים כשהולכים להשתטח יבטלו כמה ימים תפילה ועבודת ה', ובפרט אם חכם הוא מתבטל מלימודו חדש או ימים ולא יפה עושים"[19]. נראה שכך הסברא נותנת, שהרי בודאי לימוד תורה עדיף על השתטחות על קברי צדיקים. מצות לימוד תורה, היא מצוה כל כך יקרה, אנחנו אומרים בכל בוקר את הברייתא: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... ותלמוד תורה כנגד כולם". באין ספור מקומות מוזכרת בחז"ל חשיבותה של לימוד תורה. ובוודאי היא עדיפה על פני השתטחות על קברי צדיקים.


פרופורציות נכונות


רבים מהולכים לאומן בראש השנה הם אנשים נשואים, שמשאירים את ילדיהם ונשותיהם לבד בביתם. ויש לשאול, האם אין כאן חסרון במצות שמחה בראש השנה?[20] אפילו אם נאמר שאין חסרון שמחה אצל הבעל, בכ"ז בוודאי כלפי האשה יש חסרון שמחה, ועל אף שבראש השנה אין חיוב לבעל לשמח את אשתו - רק בג' רגלים יש חיוב - בכל אופן, יש חיוב לאשה שתהיה בשמחה, ולכן הבעל צריך לסייע בכך שתוכל להיות בשמחה. נראה שיש גם חסרון בחינוך ילדיו, שהרי האב אינו נמצא כדי לחנך את ילדיו במצוות היום.


לכאורה יש להשיב על כך, שהרי יש פעמים רבות שהבעל לא נמצא בבית, כגון, שהולך לצבא למילואים וכיוצ"ב. אך יש לדחות טענה זו, ששם מדובר במקרה שהאב צריך לצאת מן הבית. כאן אנחנו באים לדון במצב של 'לכתחילה' - האם נכון שהאב יעזוב את ביתו ויפסיד את המצוות הללו. כדי להחליט מה עדיף, צריך לבחון איזו מצוה עדיפה על המצוה האחרת. לשם כך יש צורך ביכולת ההבחנה והבדלה. לדעת את הפרופורציות של הדברים. כפי שציינּו לעיל, עליה לקברי צדיקים אינה מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך ובחז"ל, אך השמחה בימים טובים נמצאת במקורות רבים, וכן מצות חינוך נמצאת במקורות רבים. כפי שכתוב על אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו" (בראשית יח, יט).


יש להוסיף, שיש גם אנשים שאינם עשירים במיוחד, ומוציאים ממיטב כספם לצאת לחו"ל. אם נסתכל על הדברים בעיניים פקוחות ובפרופורציות הנכונות, נבין שיש דברים יותר חשובים שעליהם נכון להוציא את כספם.


אולם, יש להעיר, שבוודאי במקרה שאדם נמצא בטיול ואינו לומד תורה, ונמצא בקִרבת מקום לקברי צדיקים - אז בוודאי יש מקום ללכת לפקוד את קברו של הצדיק. אנחנו דנים רק מבחינה עקרונית, כשעומד ערך לימוד התורה כנגד ערכו של ביקור בקברי צדיקים, שבוודאי עלינו להעדיף את לימוד התורה על פני הביקור בקברי צדיקים.


אינסטנט וחוייה דתית


נלענ"ד שהתופעה של הליכה לקברו של ר' נחמן מברסלב נובעת מתופעה רחבה יותר, שנפוצה בקרב אנשים בתקופה האחרונה. תופעה זו אינה מביאה ברכה בעבודת ה', והיא - שאנשים רוצים הכל 'אינסטנט'. האדם אינו רוצה להתאמץ ולעבוד, אלא רצונו וחפצו לקבל את הכל בצורה מהירה.


האדם חפץ לגדול בלימוד תורה בצורה מהירה, הוא לא רוצה להתייגע. כמו כן, הוא רוצה להתקרב לה' בצורה מיידית. כך גם האדם רוצה תשובה מהירה. הוא רוצה הצלה מיידית. לשם כך הולך אל הצדיק שיציל אותו מגיהנם. הלא תשובה היא מאמץ גדול, מוטלת על האדם משימה כבדה ביותר - הוא צריך לשנות את מהלך חייו. אך הנה מספרים לו שאפשר ללכת לקברו של הצדיק, ובכך ניצולים. בוודאי ירצה ללכת לקברו של הצדיק ולחסוך מעצמו כל המאמץ הכרוך בדרכי התשובה.


נראה שההליכה לקברו של ר' נחמן נובעת מתופעה נוספת והיא החוייה הדתית. כיום אנשים מחפשים חוויות רוחניות, הם חשים שזקוקים ל'ריגושים דתיים' כדי שיכלו לעבוד את ה' כראוי לכן, הם הולכים למקום שיש שם אנשים רבים המחפשים התעלות רוחנית. יש חשיבות גם לחוייה רוחנית, אך יש להיזהר שהיא לא תהיה המרכז בעבודת ה', שהרי במקרה שאין לו את החוייה הרוחנית - הוא לא יעבוד את ה'. האדם צריך לבנות את עבודת ה' שלו על פי השכל, ולצרף לכך את עבודת ה' של הרגש.


מסקנת הדברים


גם אם נאמר שאין איסור יציאה מחו"ל לקברי צדיקים, בכל זאת, נראה לי שבוודאי יש עדיפות להישאר בארץ הקודש. אפילו בחו"ל יש מקום לדון לגבי הליכה לקברי צדיקים המביאה לביטול לימוד תורה. בוודאי בראש השנה, אין זה מן הראוי שאדם יעזוב את משפחתו.


אסיים ואומר: ניקח כל דבר בפרופורציות הנכונות, ונבחן את הדברים בשכל ישר ובהגיון בריא.



(פורסם באשכולות 393 # ראש השנה תשע"ז)



 





[1] חיי מוהר"ן, גודל יקרת ראש השנה של ר' נחמן מברסלב, אות תג-תו.




[2] עיין מסכת יבמות קכא ע"ב - קכב ע"א: שמעה דביתהו ואתאי לקמיה דאביי, שהיתא תלתא רגלי"; עיין רש"י שם; מסכת סוטה לד ע"ב; מסכת תענית טז ע"א; עיין רש"י שם; מסכת תענית כג ע"ב; זוהר אחרי מות, עא ע"א - ע"ב; זוהר ויחי, רכה ע"א; זוהר תרומה, קמא ע"ב; זוהר שמות, טז ע"ב.




[3] עיין רמב"ם, הלכות תעניות ד, יח ולחם משנה שם; טור, או"ח תקעט, ג, ופרישה שם, אות יא; שו"ע שם; ספר המאורות, תענית טז ע"א.




[4] עיין תוספות, תענית טז ע"ב, ד"ה יוצאין וכו'; רמ"א, או"ח תקנט י; מגן אברהם, תקנט טו.




[5] טור יו"ד, סוף סימן שדמ; שו"ע שם, כ; חכמת אדם, כלל קנה, יח; ספר פני ברוך, לט כא; ספר קב הישר, פרק עא; ספר כל בו, הלכות אבילות עמ' 399; שו"ת יביע אומר ח"ד, יו"ד לה.




[6] הדברים מובאים בשו"ת מהר"ם ב"ר ברוך [לבוב] סי' קסד. וכן מובא בב"ח סוף סימן ריז.




[7] מהרי"ל, מנהגים, הל' תענית; עיין גם דברי ספר "העיקרים", מאמר רביעי, פרק לה; דרשות הר"ן, דרוש השמיני.




[8] הגרי"ד סולובייצ'יק, איש ההלכה, גלוי ונסתר, עמ' 37-40.




[9] שו"ת "תשובות והנהגות" ח"ב, סימן סד.




[10] הרב שלמה גורן, ספר תורת השבת והמועד, עמ' 488; עיין "שדי חמד" ח"ו, מערכת ארץ ישראל, אות א.




[11] עיין שו"ת חתם סופר, ח"ו, סימן ד; שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"ד, נז; שו"ת קול מבשר, ח"ב, סימן ז.




[12] משפט כהן, סימן קמז; עיין בדברי ספר בתי כהונה שכתב שאינו ברור שיש מצוה או כבוד חכמים בהשתטחות על קברי צדיקים (דבריו מובאים בפתחי תשובה, יו"ד שעב, ב).




[13] עיין עבודה זרה יג ע"א. בבא בתרא צא ע"א; כתובות קיא ע"א; קידושין לא ע"ב; מועד קטן יג ע"ב- יד ע"א.




[14] עיין תוספות, עבודה זרה יג ע"א, ד"ה ללמוד תורה וכו'; רמב"ם, הלכות מלכים ה, ט; רש"י, מועד קטן יד ע"א, ד"ה מפני שיצא וכו'; ר"ן בחידושיו שם; ריטב"א שם, בשם יש מפרשים; רא"ש, מועד קטן פרק ג, סימן א; מאירי, בית הבחירה, מועד קטן יד, ע"א; תשב"ץ ח"ג, סימן רפח; שו"ע יו"ד שעב, א; שו"ע או"ח תקלא, ד; מגן אברהם שם, ז; משנה ברורה שם, יד; העמק שאלה לנצי"ב, שאילתא קג, אות יד; ספר שלחן גבוה, יו"ד שעב, ב.




[15] עיין אגרות משה, אה"ע ח"א, קב; "שדי חמד", מערכת האלף, אות רמו.




[16] ברכי יוסף, או"ח תקסח, יא; "שדי חמד" ח"ו, מערכת ארץ ישראל, אות א; שו"ת יחווה דעת ח"ה, נז; שו"ת עטרת פז ח"א - כרך א, או"ח, י.




[17] משפט כהן, קמז.




[18] פרק עא.




[19] "שדי חמד" ח"ו, מערכת ארץ ישראל, אות א.




[20] עיין בטור ושו"ע שפסקו שאין להתענות בראש השנה, בין ביום טוב ראשון ובין ביום טוב שני (או"ח תקצז, א); דעת השאגת אריה, שיש מצות דאורייתא של שמחה בראש השנה. הוא סובר שרק אין בו קרבן של שלמי שמחה, שרק בג' רגלים יש מצוה של שלמי שמחה. אך, בשאר הדברים, מצות שמחת יום טוב עליו. לדעתו, חייב בקידוש כשאר ימים טובים ואסור לטעום כלום קודם הקידוש, ואין קידוש אלא במקום סעודה, וכל דין סעודות יום טוב עליו (סימן קא- קב). השו"ע כתב שאוכלים ושותים ושמחים ואין מתענים בראש השנה. על כך כתב המשנה ברורה (שם, א): "ר"ל, אף שהוא יום הדין מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך גם בו שגם הוא בכלל חג כדכתיב: 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' ונאמר בנחמיה ח': 'אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ד' היא מעוזכם'".



 

 

השיעור ניתן בכ"ט אלול תשע"ו

קוד השיעור: 7347

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לראש השנה (זמן אלול תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב משה סתיו
הרב משה סתיו
ע K
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע 2
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע K