ישיבת כרם ביבנה

נכנס יין יצא סוד

ר' יעקב אביעד דואני

הגמרא במסכת מגילה (ז ע"ב) מביאה מימרא חשובה ומפורסמת של רבא: "מחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ומסביר רש"י שהכוונה שיש חובה להשתכר ביין.


מיד לאחר מכן מביאה הגמרא מעשה שהיה, על רבה ורבי זירא שעשו ביחד סעודת פורים, וקיימו את החובה להשתכר. בעקבות השכרות, קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת ביקש רבה רחמים על רבי זירא, והתרחשה תחיית המתים. כעבור שנה, ביקש רבה מרבי זירא, בוא ונעשה גם בשנה זו סעודה משותפת עד כדי שיכורת. רבי זירא סירב בטענה שלא בכל רגע מתרחש נס.


ופסק השו"ע בהלכות מגילה ופורים, שחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. מדי שנה, בשנה שדנים בחובת השתיה, עולות להן כמה שאלות גדולות על סיפור זה.


ראשית, לכאורה מפשט הדברים, רבה אכן שחט את רבי זירא, אם כן, בהנחה שהשתתפו עוד אנשים בסעודה זו (עדים), הוא התחייב מיתה, למרות שכרותו, שכן למדנו בבבא קמא בריש המסכת, שאדם מועד לעולם?


שאלה נוספת שיש להוסיף, והרי המעשה סותר את המימרא של רבא שאמר קודם לכן שאדם חייב להשתכר בפורים, שכן נראה בעליל ממעשה זה כמה שלילית היא השכרות, ואיך השולחן ערוך פוסק את המימרא במלואה, שישנה חובה להשתכר אם הגמרא עצמה כביכול דוחה אותה?


ובכלל, גם בלי מעשה רצח זה של רבה, מיאוס היין ידוע ומפורסם עד שהנביא ישעיה מוכיח את עם ישראל "עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן", ועוד אומר לנו שלמה המלך בספרו תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, אז איך א"כ חכמים מצווים אותנו על שתייה בפורים?


לעניות דעתי, יש לשאול שאלה נוספת. והרי ידוע שנכנס יין יצא סוד. אדם עלול להסתיר את אישיותו האמִתית, ויין מוציא ומגלה אותה לעין כל, ובראותנו מעשה זה של רבה עקב השכרות – לא יעלה על דעתנו שמעשה זה נבע חלילה מהאישיות האמיתית של רבה שכולו מלא וגדוש בתורה דכל רז לא אניס ליה?


מהרש"א, עם היותו צמוד לפשט, קובע כי בנידון דידן "דבר תמוה הוא לפרשו כפשטיה". ומסביר כי רבה לא באמת שחט את רבי זירא אלא כפה אותו לשתות יותר מדי, עד אשר הוא חלה ונטה למות.


אולי בכך נפתח לנו צוהר לפירוש נוסף. באמת, כמו שהסביר מהרש"א, לא ניתן להסביר את הדברים כפשוטם. לא ייתכן שרבה יהרוג את רבי זירא. אלא אפשר לומר, שכאמור, נכנס יין יצא סוד, וכדברי הגמרא במסכת עירובין, הכוונה לחכמת התורה וסודות התורה "כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד".


ניתן לומר, שהם השתכרו, ובעקבות כך רבה נכנס לפרד"ס והתחיל לגלות סתרי תורה. רבי זירא לא היה מוכן לשמוע רזים אלה והוא נטה למות, או אפילו מת ממש, כמו שמצינו במסכת חגיגה במעשה בארבעה דנכנסו לפרדס, או שניתן להסביר בפשטות שגם שם אין המוות כפשוטו, אלא שלא הבינו את דברי הסוד הנעלים שנאמרו שם כראוי ואם כן היו חשובים כמתים ולא כחיים.


באשר לבקשה לקיים את הסעודה שנה נוספת, לא ברור מהגמרא מי ביקש ממי. ניתן להסביר שרבי זירא, הוא זה שביקש לקיים את הסעודה המשותפת פעם נוספת, אולי בטענה שהשנה הוא ראוי לסודות הנשגבים שייאמרו שם, אך רבה הוא זה שחשש מלעשות זאת משום שאין לסמוך שכעת רבי זירא יתחיל להבין את הדברים הנשגבים בעזרת השפעה והשגה אלוקית שהוא עוד לא הוכיח שהגיע אליה.


מדברים אלו יוצא, שאכן ישנו חיוב לשתות יין כמו שדרש רבה, ואין הגמרא מביאה מעשה לסתור, אלא מראה לנו הגמרא את הצד החיובי שבשתיה בפורים והוא גילוי סודות התורה, כמו שבכל מעשה המגילה אין הקב"ה מוזכר בגלוי אלא הכל בצורה נסתרת, בנס נסתר ('המלך', 'מקום אחר'), כך יש מעלה בחג זה לגילוי סודות תורה.


אך כמובן, שבכדי שיצאו מהאדם סודות וחידושי תורה, האדם צריך להתמלא בתורה במהלך השנה, וכמו שאומרת הגמרא במסכת ברכות על תכונת היין: "יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו; יש שותהו וטוב לו - שנאמר 'ויין ישמח לבב אנוש', ויש שותהו ורע לו - שנאמר 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש', אמר ליה רבי יוחנן לתנא, תני: תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".


שנזכה להתעלות מעלה מעלה, והוא יפתח לבנו בתורתו.


(פורסם באשכולות 413 # תצוה זכור תשע"ז)

 

 

השיעור ניתן בי"ב אדר תשע"ז

קוד השיעור: 7554

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפורים
(זמן חורף תשע"ז)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K
הרב אהרן פרידמן <br> ראש הישיבה
הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה
ע K