אב"ד ור"מ דקהל חשק שלמה
ד'יאקע
בעמח"ס שו"ת חקי חיים
ה"ח
אחדשה"א באהבה – מכתבו היקר
האיר מול פני – ובמאי דחתום מר אנא אפתח – ע"כ שנשאל כבודו
"באסטראנאט" שעליו לשוט באופק למעלה בהקף מכדור הארץ – והחוזה ששומה
עליו שהוצרך להיות מסובב "במטוס" שבעה ימים או יותר האיך ינהג האם ארוך
לקבל משרה בו או לא, איתא בשו"ע סימן ש"ו סעיף א' ממצוא חפצך – חפציך
אסורים אפילו בדבר שאינו עושה מלאכה כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למסור או
לילך לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ וכו' הגה וה"ה דאסור לטייל
למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו, במשנה ברורה ובביאור הלכה שם כללא כייל דכל
היכא דמנכרא מילתא הסכימו כולם לאסור כשיטת המגן אברהם והחיי אדם החמיר בכל גווני
אף דלא מנכרא מילתא, וכן נפסק בשו"ע הרב סימן הנ"ל דכל היכא שניכר הדבר
שמתכווין לחפצים האסורים דהיינו בשביל לעשות אחר השבת דברים האסורים בשבת הרי אלו
בכלל האיסור של ממצוא חפציך, ולהנ"ל זה ברור "דהאסטראנאט" שמופקד
על שליחות כזו שומה עליו שירשום הכל במהלך החמה והלבנה ושינוי הטבע, כי פשיטא
דלתכלית זו הוא השליחות ולא לטייל בעלמא, הרי שתים בידו לאיסורא, א) שמעיין בדבר,
בכדי לעשות מלאכה האסורה בשבת דהיינו מלאכת כתיבה ועוד מלאכות שאסורות בשבת, ב)
אטו גרע בו מלקרות בשטרי הדיוטות שנפסק בשו"ע סימן ש"ז סעיף י"ג
לאסור לקרותם משום ממצוא חפצך או משום שמא ימחוק, וכן אסרו לקרות בכתב שכתוב בו
מנין אורחים גזירה משום קריאה בשטרי הדיוטות, ק"ו בנידון דידן יש לחוש מתוך
שמעיין במפה ותוכנית שהכינו לו אתי לרשום או למחוק ולקראות בשטרי הדיוטות, מכל הני
טעמא פשיטא לן שאסור להשכיר עצמו לשליחות כזו.
גם מה שהעלה כבודו דכיון שהם
מרגילין עצמן בהכנה מקודם לא שייך לאסור משום עונג שבת, לדעתי אינו שהם לוקחין
תרופות וסמים לעצור הרגשים, ע"כ איך נתיר לכתחלה ע"מ שיקח סמים וכדורים
שונים שגם זו אסור משום גזירת שחיקת סממנים, ועוד שמבואר דעניני רפואות אינם שווים
בכל גופים עיין שו"ת חתם סופר חיו"ד סימן קנ"ח שדן בזה ודעתו כי מה
שמועיל לגופו של זה אינו מועיל לגוף אחר עיי"ש שמביא ראיות לזה, ע"כ
צריך חקירת חכם לידע אם באמת לא נבטל מעונג שבת, אף אם נתיר לו ליקח כדורים וסמים
בשבת, ועוד שעפ"י רוב אין לוקחין הכדורים אלא כשחוששים ברע, ואז כבר נתבטל
אצלם העונג שבת, ועוד כי לפי ידיעתי אם נתהווי קצת שינוי בתכנותם מיד עלול להוריד
המטוס אף שאינו מוגבל לפיקוח נפשות
וזה מצוי מאוד, ואינו דומה למה שכתוב בסימן הנ"ל לסעיף ד' דאם יארע לו סכנה
מותר כמובן.
בענין קו התאריך – כבר
הלכו נמושות וכל אחד האריך למענו, ורוב הפוסקים ס"ל דכל אחד ישבות לפי מקומו
ושעתו ה"ה התפארת ישראל ברכות סוף פ"א ובשו"ת הר צבי סימן
קל"ח פוסק בפשיטות ובאזהרה שכל אחד ישבות ביום השביעי שלו דהיינו ששת ימים
יעבוד וביום השביעי ישבות כדעת הרדב"ז, וכל המשנה ידו על התחתונה ועליו להביא
ראיה, ולמרות שנחלוק להלכה מ"מ נהנתי מבירור מקיף שלו בבקיאות נפלא.
ואחתום בברכת התורה המשולשת ידידו
דוש"ת בלונ"ח חיים ישעי' קעניג