בס"ד   החודש והירח.   מאת שי ואלטר, מנהל המכון ללימודי קידוש החודש ע"י ישיבת כרם ביבנה. לחודש ניסן - הראשון בחדשי השנה.   למילה חודש 3 מובנים: 1) פרק הזמן "חודש" – 29 או 30 יום (בעיקרו מבוסס על מחזור המופעים של הירח). 2) יום ראש חודש, כמתואר בפרשת "מחר החדש" הנקראת בשבת ערב ראש חודש, "ויאמר דוד אל יהונתן הנה חדש מחר" שמואל א; כ, ה, ובהפטרה של שבת פרשת החודש "... שער החצר... וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח" יחזקאל מו, א. כך יתפרש הפסוק "עולת חדש בחדשו" (במדבר כח,יד) עולת חודש – העולה של פרק הזמן חודש – תוקרב ביום החודש – יום ראש חודש. והפסוק "מידי חדש בחדשו" (ישעיה סו, כג) בכל פרק הזמן של חודש , ביום חידוש הירח יבא כל בשר להשתחוות לפני ה'. 3) חודש הוא הירח עצמו. אב ובנו שראו את החדש ילכו (ראש השנה פרק א' משנה ז'); מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים (שם); מי שראה את החדש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על המטה (ראש השנה פרק א' משנה ט') וכן הוא הביטוי "עדות החדש" (משנה ראש השנה פרק ב' משנה א', ופרק ד' משנה ד'). ואם יש עוד חולק וטוען שצריך לנקד חָדָשׁ (כלומר הירח החדש) ולא חֹדֶשׁ נביא ראייה נצחת מסוגיית מסכת סנהדרין מב,א ברכת הלבנה "עד כמה מברכין על החדש - עד שתתמלא פגימתה" וכאן מובן שהכוונה לירח באופן כללי ולאו דווקא לירח החדש. חודש הוא אם כן שם נוסף לשמותיו של הירח: ירח, לבנה, סהר. הירח קרוי על שם התופעה שאותה הוא מייצג – התחדשות, בדיוק באותו האופן שיֶרח (ותצפנהו שלשה ירחים שמות ב,ב) פרק הזמן של חודש נגזר גם הוא מירח. מעתה מובנים פירושי רש"י על הפסוק "החודש הזה לכם ראש חדשים" א) הראה לו [הקב"ה] באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש – כאן חודש במשמעות ירח - לבנה. ב) על חדש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים.כאן חודש במשמעות של פרק הזמן חודש. מעתה אפשר לפרש את הביטוי "קידוש החודש" קידוש יום ראש חודש אבל גם קידוש על-פי החודש, קידוש על-פי הירח.   לגעת בירח אם כבר בירח עסקינן, נזכיר שני עניינים: כאשר נחת האדם לראשונה על הירח ב1969, נשאלו רבנים כיצד ייתכן הדבר, הרי בברכת הלבנה נוסח הברכה "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך כך לא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה", והרי עתה ניתן לנגוע בלבנה ! התשובה הפשוטה כמובן הייתה שבזמן ברכת הלבנה אין המברך יכול לנגוע בלבנה, ולא שאין אפשרות כלל לנגוע בלבנה. דחוק ? לבקיאים יותר הייתה תשובה עוד יותר טובה. מהו בכלל מקור המימרא הזאת והמימרות הנוספות שאנו אומרים אחרי הברכה ? המקור הוא מסכת סופרים פרק כ' הלכה ב'; כשנעיין שם נמצא את הנוסח הבא: "ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים: 'כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי' " לא איני יכול לנגוע בך, אלא איני נוגע בך בזמן הריקוד, ואין שום דוחק.   כלים מעפר הירח יש עניינים בתורה, שרק לאחר שנים ארוכות מקבלים משמעות אקטואלית. כזאת היא משנה י"ד בפרק יז  ממסכת כלים: מובא שם שמה שנברא ביום ראשון, שלישי ושישי יש בו טומאה, ומה שנברא בימים ב', ד', ו-ה' אין בו טומאה. והנה כל העניין של דברים שנבראו ביום ד' לא הייתה להם שום משמעות אקטואלית בזמן חז"ל ולא במשך כל ימי הביניים והעת החדשה, עד שהגיעו האמריקאים לירח. לפתע קיבלו הדברים משמעות ברורה: אם יעשו כלים מעפר גרמי השמים שנבראו ביום הרביעי לבריאה – לא יקבלו כלים אלו טומאה, בניגוד למשל לכלי חרס הנעשים מהארץ ! (הובא בספר "האדם על הירח" של הגאון ר' מנחם מנדל כשר זצ"ל עמ' 65).