|
|
|
|
קידוש החודש ר'
שי ואלטר
א.
"כזה ראה וקדש" "החדש
הזה לכם: נתקשה משה על מולד הלבנה באיזו
שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו ]הקב"ה[
באצבע הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש." (רש"י
שמות יב:ב ע"פ מכילתא) רבים
מהמפרשים הסבירו שהקב"ה הראה את הלבנה
למשה במראה נבואי, ולפיכך למאמר זה רמזים
רוחניים. אולם שנים רבות של מחקר אסטרונומי
מגלות שמאמר זה מובן גם כפשוטו. במה שהתקשה
משה רבינו לפני אלפי שנים מתקשה עדיין היום
האסטרונומיה המודרנית. למרות שהאדם כבר נחת
על הירח, הרי שעדיין לא נקבעו אמות מידה
מדעיות מוחלטות לפתרון
השאלה: "מהו שיעור העובי המינימלי של
החלק המואר בירח (הסהר הדקיק
הנראה בתחילת החודש) הדרוש להראותו בעין
מהארץ ?" בשנים
האחרונות גברה ההתעניינות בעולם בנושא
ראיית הירח החדש. תצפיות
של אלפי אנשים נערכו על-מנת לשמש כמסד נתונים
בקביעת הראייה הראשונה.
במקביל התעורר הנושא גם בעם ישראל. קבוצה של
כמאה צופים ממתינה לירח החדש מידי חודש - "האגודה
הישראלית לצפייה בירח החדש."
מספר חובבי אסטרונומיה דתיים עוסקים ממש
בימים אלו בפיתוח קריטריונים
לראיית הירח החדש על-סמך הידע שנרכש. מלבד
התצפיות והמחקר נערכים מידי שבוע הרצאות
במסגרת "המכון ללימודי
קידוש החודש ועיבור השנה" בישיבת כרם
ביבנה. ב.
קידוש החודש - "כי היא חכמתכם ובינתכם" פרשת
החודש פותחת במצוה הראשונה שבה נצטווה עם
ישראל כעם – מצוות קידוש החודש. על הפסוק "החדש
הזה לכם" נכתב במדרש המכונה "מדרש סוד
העיבור": "באותה שעה מסר לו הקב"ה
למשה רבינו חוקות חשבון הירח ומסורות דקדוקי
משפטיו, והודיעו היאך יהיה מעבר שנים וקובע
חודשים." עם
ישראל תמיד התבלט בין הגויים בידיעותיו
בחכמת התכונה (אסטרונומיה). חז"ל שבחו את
התכונה (שבת עה.): אמר
רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מנין שמצוה
על האדם לחשב תקופות ומזלות? שנאמר: ושמרתם
ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים;
איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר
זה חישוב תקופות ומזלות. והרמב"ם
בתשובותיו מסביר שהכוונה בחשבון תקופות
ומזלות לחכמת התכונה. כבר
על אברהם אבינו יש ידיעות שהיה בקי במהלכות
הכוכבים: אמר ר' אלעזר
המודעי, איצטגנינות גדולה היתה בליבו של
אברהם אבינו שכל מלכי
מזרח ומערב היו משכימים לפתחו. (בבא בתרא טז:)
וכן מביא יוסף בן
מתתיהו בקדמוניות היהודים ש"היה בקי
בעניני שמים." (ספר ראשון
פס' ז, ב) על
בני יששכר נאמר שהיו "יודעי בינה לעתים"
(דברי הימים א' יב:לב), שבט
הבקי במהלכות הכוכבים. ר' יהושע בן חנניה ידע
על הופעתו של כוכב אחד שעולה כל שבעים שנה
ומטעה את הספנים (הוריות י,א) האמורא
שמואל אמר על עצמו שנהירים לו שבילי שמיא
כשבילי נהרדעא עירו.
(ברכות נח:) מגדולי
הראשונים היו חכמי אסטרונומיה מפורסמים: הראב"ע
כתב ספרי אסטרונומיה. הרמב"ם שילב לראשונה
את האסטרונומיה בתוך עולם ההלכה ממש, כאשר הכניס להלכות קידוש החודש את
הפרקים יא-יט הדנים בחשבונות המסובכים
של ראיית הירח החדש.
הרלב"ג
נחשב לאחד מגדולי האסטרונומים בדורו, לאחר
שהמציא מכשיר תצפית
אסטרונומי בשם "מטה יעקב," וביצע
חישובים מדוייקים מקודמיו. ר'
אברהם זכות חישב לוחות אסטרונומיים - "אלמנכים"
בהם השתמש קולומבוס
במסעותיו, ומוכר הסיפור שקולומבוס איים על
ילידים שסרבו לספק
לו מזון שיעלים להם את הירח. היה זה ליקוי
הירח של 1 באוקטובר 4051
שקולומובוס ידע על קיומו באמצעות האלמנכים
של ר' אברהם זכות. ר'
דוד גנז היה עוזרם של האסטרונומיים
המפורסמים ברהה וקפלר, ור' יוסף
שלמה רופא -- היש"ר מקנדיאה, היה בקשרים עם
גלילאו. ר'
רפאל מהנובר מחבר ספר "לוחות העיבור"
היה תלמידו של המתמטיקאי המפורסם לייבניץ. כמה
מכתשים בירח נקראים על שמותיהם של הראב"ע
הרלב"ג ור' אברהם זכות. במשך
הדורות, לא כבתה הגחלת היהודית, ובכל דור
ודור היו מחכמי ישראל
שהיו בקיאים בחכמת התכונה (אסטרונומיה).
בשנים האחרונות ממש ענייני
קידוש החודש היו למעיין המתגבר, וספרים רבים
הופיעו ומופיעים כל הזמן. השנה
בחודש תשרי ייסדנו את המכון ללימודי קידוש
החודש ועיבור השנה הפועל
בישיבת כרם ביבנה. בנינו בס"ד תוכנית
לימוד רצופה של ענייני קידוש החודש, ההלכתיים,
האסטרונומיים, החקלאיים וההיסטוריים. תפילתנו,
שבקרוב נזכה לחידוש קידוש החודש על-פי
הראייה הלכה למעשה. ג.
סודו של "סוד העיבור" השבת
נקרא את האחרונה מארבע הפרשיות -- פרשת החודש.
פרשת החודש פותחת
במצוה הראשונה שבה נצטווה עם ישראל כעם --
מצוות קידוש החודש. על הפסוק "החדש הזה לכם"
נכתב במדרש המכונה "מדרש סוד העיבור": באותה
שעה מסר לו הקב"ה למשה רבנו חוקות חשבון
הירח ומסורות דקדוקי משפטיו, והודיעו היאך
יהיה מעבר שנים וקובע חודשים. בכמה
מקומות בתלמוד מופיע הביטוי השגור על לשוננו
"סוד העיבור." בדרך
כלל אנו מבינים שהכוונה היא לסוד או סודות
שנשמרו בסתר הקשורים לעיבור החודש והשנה.
אולם כאשר בודקים את המקומות בהם מוזכר
הביטוי "סוד העיבור," מתגלה לפתע
כי לא ברור כלל וכלל מהו "סוד העיבור!" במסכת
ר"ה כ: כותב רש"י שסוד העיבור הוא ברייתא
שנוייה ברמזים -- מעין
קודים שרק יחידים ידעו את הפירוש לקודים אלו.
לעומת זאת, במסכת כתובות קיב. אומר ר' אלעזר
שכאשר ישב ב"סוד העיבור" נמלט מאחת
הקללות של הגלות המוזכרות ביחזקאל "ובסוד
עמי לא יהיו." היינו,
סוד העיבור היא קבוצה של דיינים הבקיאים
בענייני הלוח, ולא ברייתא. מהגאונים
יש שכינו את חשבון הלוח שנמצא בידינו "סוד
העיבור." אולם הרמב"ם בהלכות קידוש החודש התנגד
לקביעה זו וכתב: "זה החשבון ? שאנו
מחשבין בו היום - אפילו תינוקות של בית רבן
מגיעין עד סופו בשלשה
וארבעה ימים" (הלכות קדוש החדש פי"א ה"ג),
ואילו סוד העיבור לפי
הרמב"ם הוא (הל' קדוש החדש פי"א): שבית
דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים אם יראה הירח
או לא יראה. (ה"א) ודרכי החשבון יש בהם
מחלוקות גדולות בין חכמי הגויים הקדמונים
שחקרו על חשבון התקופות והגימטריאות, ואנשים
חכמים גדולים נשתבשו בהם ונתעלמו מהם דברים
ונולדו להם ספקות. ויש מי שדקדק הרבה ולא פגע
בדרך הנכונה בחשבון ראיית הירח אלא צלל במים
אדירים והעלה חרס בידו. (ה"ב) ולפי
אורך הימים ורב הבדיקות והחקירות נודעו
למקצת החכמים דרכי חשבון זה; ועוד שיש לנו
בעיקרים אלו קבלות מפי חכמים וראיות שלא
נכתבו בספרים הידועים לכל. (ה"ג) שאלו
הדרכים רחוקים ועמוקים הם והוא סוד העיבור
שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו ואין
מוסרים אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים. (ה"ד) ראינו
כמה פירושים לביטוי זה ועדיין איננו יודעים
את סודו של "סוד העיבור." בגמרא
במסכת כתובות קיא. מובא שאחת מהשבועות
שהשביע הקב"ה את ישראל היא
ש"לא לגלות את
הסוד," ופירשו שם רש"י ותוספות שהכוונה
לסוד העיבור. וכאן
תשאל השאלה: מדוע היה צורך להסתיר את ענייני
הלוח ? יש
שהסבירו שפרסום החשבונות היה מביא למחלוקת
על הלוח בעם ישראל. (את
חשבון הלוח הנוכחי כבר אין צורך לשמור בסוד,
כיון שהוא מקובל בכל עם ישראל.) ויש
שהסבירו שהשלטון הרומי והביזנטי ניסה לקלקל
את הלוח היהודי, כפי
שאמנם רואים במספר מקומות בגמרא (עיין למשל
סנהדרין יב.), לכן הכל
נשמר בסוד.
|