פרשת המגפה בה ניגפו עשרים וארבע אלף תלמידיו של רבי עקיבא היא מן המתמיהות.

ראשית אנו מבקשים להבין את עומקם של הדברים: " שלא נהגו כבוד זה בזה ", וביותר אנו תמהים על רבי עקיבא! שמהותו היא- "ואהבת לרעך כמוך" ודוקא תלמידיו הם שנכשלו בנקודה זו?

אך בעיקר אנו שואלים ביראה- מה עם ר' עקיבא? היכן הוא חלקו בפרשה זו? הרי אלו תלמידיו !? עשרים וארבע אלף אינם מקרה בודד 'שהתפספס'?!

המדרש פותח בפנינו חלון להבנת שורש הפגם שהיה בהם: "אמר להם ר"ע- בני , הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו את כל הארץ תורה" (ב"ר ס"א, ג')

צרות עין- נובעת בשורשה מהחשש שקיים אצל האדם שחבירו מתחרה בו ונוגס בחלקו. אדם שאינו יכול לסבול בראותו שגם חבירו מתעלה ומתקדם ובעל הצלחות.

וכך התבטא רבינו יונה: "וענין שונאי ה' נמצא לפעמים גם באנשים שהם עושים המצוות ונזהרים מכל עבירה במעשה לשון. אם נפשם רעה ובקרב לבם יקשה להם כאשר חבריהם עוסקים בתורה וירע בעיניהם בהיות בני אדם עובדים את ה' ויראים מלפניו" (שערי תשובה ג').

חוסר לויאליות, מחסור בפרגון, צרות עין ובעיקר מבט מעוות על עבודת ה' האמיתית הם המחלות שגרמו למותם של התלמידים.

המבט המעוות נבע מכך שמטרתם בעבודת ה' היתה עבור כבודם האישי בלבד ולא למען כבוד שמים. (הרב דסלר סיפר שפעם אחת הוזמן ראש ישיבה לבקר בישיבה פלונית וראש הישיבה המארח הראה בהתרגשות גדולה כיצד הבחורים לומדים בהתמדה גדולה עד שעת לילה מאוחרת. שאל האורח את ראש הישיבה: אילו היית רואה התמדה זו בישיבה אחרת גם אז היית מתרגש ושמח כל כך בלימוד הבחורים? …).

אך אנו מבקשים לתת מבט עמוק יותר במחלתם של התלמידים שהביאה למיתתם.

רבי עקיבא- מעיון בדמותו עולה כי ר"ע היה אדם שידע לאגד בתוכו תכונות שונות והופכיות. הוא היה בעל תפקידים שונים ומגוונים.

אותו אדם שהיה קושר כתרים לאותיות, כלומר מקשר בין התורה שבע"פ לתורה שבכתב, עמוד התורה שבעל פה, הוא גם זה שנכנס לפרדס ויצא בשלום- חיבר בין נגלה לנסתר והכל בשלמות מאוחדת.

רבי עקיבא שידע בחייו מהי טיבה של עבודה פיזית ,ידע גם להתמסר כל כולו לעיסוק בעבודה רוחנית, והנה השילוב בין איש המעשה לאיש הרוח.

רבי עקיבא היה גם נושא כליו של בר כוכבא (רמב"ם הל' מלכים ) וגם עובדה זו תורמת להארת דמותו כאדם שלא הצטמצם בתפקיד מסוים אלא ידע בכל זמן לתפקד כפי צורך התקופה.

דמותו של רבי עקיבא מביעה מורכבות ורב גוניות! וכך גם מסריו. מסרים מורכבים המכילים בקרבם ערכים רבים ושונים במהותם.

כך גם יש להבין את דבריו על שיר השירים: "כל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים"- ניחן הוא רבי עקיבא בראייה עמוקה שיודעת לחדור מעבר למסר הפשוט והשטחי שמציע הכתוב. שיר השירים הוא ספר שכל כולו מביע מסר מורכב של אהבה עמוקה שאינה מצומצמת בחוש אחד אלא מתפרסת על המגוון החושים הרחב של האדם. דורשת ממנו להפעיל את כל חושיו והרגשותיו על מנת להגיע לדבקות ה' האמיתית.

מי שרגיל בעבודת ה' שלו להתבסס על ממד אחד באישיותו לא יוכל לרדת לעומקו של שיר השירים ויראה את הכתיבה בצורה שטחית. אך רבי עקיבא שחייו מביעים מורכבות ורב גוניות הוא היודע לחדור לרז הגנוז בספר זה ולמצוא בו את 'קודש הקודשים'.

את אותה יכולת אנו מגלים בו גם בטיול המפורסם עם החכמים בירושלים. גם כאן רבי עקיבא מתגלה כאדם שחש את המורכבות שבכל מאורע ולא נתפס לצד השטחי החיצוני שבו, עד שהדבר גרם לו לשחק ולחוש כבר כאן ועכשיו את העתיד להתרחש בימות המשיח.

וממנו לתלמידיו- תלמידים הרבה היו לו לרבי עקיבא, בעלי כוחות וכשרונות שונים, מהם אנשי מעשה ומהם אנשי רוח, בעלי תפקידים מגוונים- בעובדות אלה אין כל רע! הבעיה היתה בדמותו של רבם! רבי עקיבא היה אדם מורכב ומגוון אך דוקא מחמת כך היה קושי גדול לתלמידיו לקלוט את המסרים המגוונים שהוא העביר!

כאשר מחנך מעביר מסר אחד תמידי ללא כחל וסרק הרי הסיכוי שהוא יקלט הוא מן הגבוהים. אך כאשר המסר הוא מורכב, בעל פנים שונות ומגוונות הרי חשש גדול קיים שהמסר לא רק שיקלט באופן חלקי אלא לא יקלט כלל!!!

זהו אם כן התהליך שהתרחש אצל תלמידיו. הם לא הצליחו לקלוט את המורכבות שבאישיותו ועל כן כל אחד מהם בז לעבודת ה' של חבירו ולדרך ששונה מדרכו שלו. הם נתפסו לחד ממדיות ולגוון אחד בעבודת ה'
(זהו הרי פשט הקדמתו של הנצי"ב לספר בראשית –"שהיו צדיקים אך חשדו את מי שלא נוהג כמותם שהוא צדוקי ואפיקרוס- חטא החד ממדיות).

זאת ועוד, רבי שמעון בן יוחאי גדול תלמידיו של רבי עקיבא אף הוא בתחילה לא הפנים את המסר הזה של המורכבות! ואת זאת אנו רואים מהמעשה במסכת שבת (דף לג':)- בתחילה ראה רשב"י את הדברים בפן השטחי שלהם, במחשבתו הקדושה היו הדברים מסודרים רק על פי הערך הרצוי שבהם ומכאן באה השקפתו החסרת פשרות על תפקידם של מלכיות העולם (כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם).
ועל כן ביציאתו מהמערה, כל מקום שנתן עיניו נשרף ורק לאחר השתלמות נוספת כאשר ראה את אותו זקן רץ עם ההדסים יכול היה הוא לרדת למורכבות הקיימת בעולמנו זה. להבין שישנם דברים בעולם הזה שמביעים מסרים מופשטים ומורכבים יותר מהשיכבה החיצונית שלהם!!! (מאמר מוסגר- אם נרצה, רעיון זה הוא מרכיב מרכזי בבעיות הקיימות בחינוך הנוער 'הציוני דתי', הקושי הקיים להעביר מסר מורכב ותלת ממדי !!! )

ומכאן חזרה לר"ע- ניתן לומר (בזהירות) כי אכן היה כשל חינוכי בהעברת מסריו של רבי עקיבא, כשל שנבע מאישיותו המיוחדת. אך את התיקון הגדול- את המסר החינוכי העמוק ביותר הוא זכה לחקוק עמוק עמוק בלב תלמידיו! מתי? בשעת מיתתו!

במאמר הקודם הבאנו את פרשנותו של הרב קוק לדיאלוג המדהים בין ר"ע לתלמידיו בשעת מיתתו כאשר שאלו אותו –עד כאן? והסביר הרב שפשר שאלתם היתה לנוכח החזיון כי ר"ע מכניס עצמו במודע ליסורי גוף ועל כן שאלוהו- הרי יכולת לא להרגיש כלום בגופך כדברי המהר"ם מרוטנבורג שהאדם המת על קידוש השם אינו מרגיש בגופו כלום!?

וענה להם רבי עקיבא –אדרבא אין אני חפץ בהתנתקות מתחושות הגוף, אין אני חפץ להיות כמין שרף, שהרי כל חיי הם חיים של חיבור ואיחוד בין רוח לחומר ובין גוף לנשמה ודוקא בשעה כזו ארצה להתנתק מגופי?

ובשעה זו הפנימו התלמידים את המסר עמוק עמוק בלבם וזוהי פיסגת עבודתו החינוכית של רבי עקיבא!!!