רוב פרשתנו עוסקת בבגדי הכהונה וביניהם מופיע האורים ותומים, שהוא דבר מאוד מיסתורי. וכך אומרת התורה בעניינם (כח ל) :

"וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד..."

מה הן אותן אורים ותומים? האם אלו שני חפצים שונים או שמא דבר אחד ? מה ייעודם? עוד עובדה שמייחדת את האורים ותומים היא שלא מפורש כלל ציווי עשייה גביהן ואופן עשייתם.

האורים ותומים מופיעים עוד פעמים רבות בחומש ובתנ"ך. בפרשת וזאת הברכה, מברך משה את שבט לוי " וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה" (לג', ח').

ובפרשת פנחס כאשר ממנה משה את יהושע להחליפו " לפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ד'", ובנביאים מסופר על מנהיגים רבים שנשאלו באורים ותומים.

ומבאר רש"י בפרשתנו (כח ל)"

" את האורים ואת התומים. הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו... "

רש"י מפרש שבאורים ותומים היה שם המפורש שהיה מסייע לכהן להשלים את דבריו. דבריו מבוססים על הגמ' ביומא (עג:).

וממשיך רש"י " ובמקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו,..." כלומר, שאחד מהחסרונות במקדש שני לעומת המקדש הראשון הוא שהחושן היה נטול אורים ותומים, לא היה להם את השם המפורש.

ומסיים רש"י "... ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר (במדבר כז כא) ושאל לו במשפט האורים ...".

מה שעולה מפירוש רש"י זה שהחושן והאורים והתומים היו שני דברים שונים שחוברו בבגדי הכהונה.

הרמב"ן מסכים עם דברי רש"י ומוסיף באור וראיות לדבריו. בתחילת דבריו הוא מביא את פירשו הראב"ע ודוחה אותו :

" סבר רבי אברהם להתחכם בענין האורים והתומים ואמר (בפסוק ו) כי הם מעשה אומן כסף וזהב והאריך בענינם כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל ולא אמר כלום"

האבן עזרא מאריך לפרש שבאורים ותומים היו צורות של מזלות וכוכבים ובהם נעזר הכה"ג ע"מ לענות לשאלות, אך הרמב"ן חולק:

"אבל הם כדברי רש"י כתב שם המפורש (תיב"ע) נתון בין כפלי החשן ולכך הוצרך להיות כפול (לעיל פסוק טז) והראיה כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים ולא הזכירם להם בצואה ולא במעשה כלל ופרט בבגדים ויעש את האפוד (להלן לט ב) ויעש את החשן (שם ח) ולא אמר ויעש האורים והתומים ואלו היו מעשה חרש חכם היה מאריך בהם יותר מן הכל ואם אולי ירצה לקצר בהם לעמקם היה אומר ועשית אורים ותומים כאשר הראה אותך בהר זהב טהור תעשה אותם או כסף מזוקק ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר אבל אמר ועשו ארון (לעיל כה י) ועשית שולחן (שם כג) ועשית מנורת (שם לא) וכן כלם ובמשכן אמר ואת המשכן תעשה (שם כו א) בעבור שכבר הזכירו ועשו לי מקדש (שם כה ח) והנה באורים ותומים אמר (כאן) ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים לא צוה אתו בעשייתם "

שני דברים מייחדים את האורים ותומים משאר בגדי כהונה : א. לא נזכר בהן ציווי ועשייה באומנים ב. הם היחידים שמוזכרים עם 'ה' הידיעה.

השינויים הללו מעידים על המיוחדות של האורים ותומים :

"והזכירם הכתוב בה"א הידיעה ולא הזכירם הכתוב רק במשה לבדו שאמר בצואה ונתת אל חשן המשפט ובמעשה ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח ח) כי לא היו מעשה אומן ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה והוא כתבם בקדושה או היו מעשה שמים ולכך יזכירם סתם ובידיעה כמו וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ( בראשית ג כד) והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן כמו שאמר (ויקרא ח ז ח) ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן..."

ומכאן עובר הרמב"ן לבאר כיצד בדיוק פעלו האורים ותומים:

 "והענין הוא, כי היו שמות קדושים, מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם. והמשל, כי כאשר שאלו מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם (שופטים א א). היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו"ד מלוי, ועי"ן משמעון, ולמ"ד מלוי, וה"א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו (יומא עג ב) ..."

 כלומר, הכהן היה שואל ומכוון ע"פ שם המפורש שהיה כתוב בהם והאותיות שמרכיבות את התשובה היו מאירות, אך עדיין היה צורך לסדר את האותיות לפי הסדר הנכון:

 " ...והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סדורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן יהודה יעלה היה אפשר להעשות מהם "הוי הד עליה", או "הי על יהודה", ותיבות אחרות רבות מאד, אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים "תומים", מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם יהודה יעלה...."

כלומר, לאחר שהאירו האותיות, היה מכוון הכהן אל השם השני, התומים, וע"י כך היה עולה בלבו הסדר שלהן.

ומסיים הרמב"ן את הקטע " ...וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים ..." כלומר, זאת מדרגה אמצעית בין נבואה ממש לבת קול, שהייתה בבית שני.

ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד (ש"א כג ו), והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש..."

כלומר, יתכן לומר שלאחר שמשה עשה את האורים ותומים, היו יכולים עוד צדיקים בעלי דרגת רוה"ק להעתיק את השם המפורש והשתמשו בו.

שיטת הרמב"ם

מקובל לומר, שהרמב"ם למד אחרת מהרמב"ן ורש"י. בהלכות בית הבחירה (פ"ד ה"א) עוסק הרמב"ם בהבדלים בין בית ראשון לבית שני, וכך כתב שם:

"...ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש, ולא היו נשאלין בהן שנאמר עד עמוד כהן לאורים ותומים, ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים..."

החידוש הגדול בדברי הרמב"ם הוא שבבית שני היו באמת אורים ותומים, אבל לא היו משתמשים בהם והם נצרכו רק על מנת להשלים את שמונת הבגדים, שלא ישמש הכה"ג מחוסר בגדים.

ובהלכות כלי המקדש (פ"י, ה"י) מזכיר הרמב"ם את האורים ותומים פעם נוספת ואחרונה :

 " עשו בבית שני אורים ותומים כדי להשלים שמנה בגדים ואע"פ שלא היו נשאלין בהן, ומפני מה לא היו שואלין בהן מפני שלא היתה שם רוח הקודש וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין נשאלין בו..."

אבל הראב"ד משיג בהלכות בית הבחירה :

" והלא אורים ותומים ורוח הקדש שני דברים הם מן החמשה שחסרו בבית שני ולדבריו אינו אלא אחד וחיסור בגדים שאמר אינו כלום שאינו מחשבון הבגדים."

כלומר, יש שמונה בגדים בלי האורים ותומים, והם אינם בגד בפני עצמם, ולכן כאשר הם אינם עושים את פעולתם אין צורך בהם כלל.

עכ"פ , מבואר שהרמב"ם סובר שהאורים ותומים הם בגד ומעכבים את העבודה, וצריך להבין לפ"ז מה הם האורים ותומים ע"פ הרמב"ם?

בספר הכתב וקבלה בפרשתנו כותב כך:

 "והרבה תמהתי שלא מצאתי בדברי הרמב"ם כלום כי בפרק ט' מכלי המקדש שמבאר שם כל פרטי מעשה החושן והאפוד ולא הזכיר כלל האורים ותומים ואיך ישמט מקרא מפורש?  לכן נראה לי שלדעתו אין אורים ותומים שמות קדושים כדעת המפרשים, רק שנים עשר האבנים שהיו כתובים בשמות שנים עשר שבטי ישראל הן עצמן קראן הכתוב כאן בשם אורים ותומים כי הן עצמן היו מאירים ותמימים בדבריהם בבליטת אותיותיהם אל הנשאל בהם ונראה לי עוד דמלבד לסבת מעולותיהן הנפלאה השזת בתשובת הנשאל בהן הונח עליהן שם אורים ותומים... כי אבנים טובות כאלה מטבען להיות זך ובהיר ... ומה שנאמר "ונתת אל החושן את האורים ואת התומים"  כלומר, תחבר משבצות האבנים אל החושן..."

לפי בעל הכתב וקבלה, לא נצרך הרמב"ם לפרש את עניין האורים ותומים כי הם היו בעצם האבנים בחושן ולא דבר אחר.

האברבנאל

בעקבות מה שלמדנו, יש להעיר הערות שחשובות לעניננו :

האברבנאל בפרשתנו מאריך אף הוא בעניין האורים ותומים. הוא מביא כמה שאלות שנשאלו לגביהם. השאלה הראשונה היא, למה נצרך יהושע לשאול באורים ותומים, הרי יהושע היה נביא! ולמה א"כ השתמש בדרגת רוה"ק שהיא יותר נמוכה?

ועוד קשה, שהרי אמרו חז"ל שייעודי האורים ותומים הם קבועים ולא ניתנים לשינוי ואילו ייעודי הנבואה יכולים להשתנות, וא"כ כיצד ניתן לומר שמדרגת האורים ותומים נמוכה ממדרגת הנבואה?

שאלה שלישית. אם נבואת משה הייתה למעלה מנבואת הנביאים, והתייחד בכך שיכל להתנבות תמיד, כיצד ניתן לומר שהאורים ותומים שאף הם תמיד זמינים, הם מדרגה נמוכה מנבואה שבדר"כ איננה זמינה?

ומבאר האברבנאל :

 "ומה שיש לומר בתשובתם היא, שצורך יהושע לאורים ותומים לא הייתה על יתרון רוח הקודש על הנבואה אלא למה שהנבואה לא הייתה שורה על הנביא בכל עת שירצה כי אם למשה רבנו עליו השלום בלבד. וכדי שהואמה לעת הצורך אולי שיהושע בנבואתו לא היה מוכן להנבא, לא הייתה חסרה מידיעת העתיד לבוא עליחה .לכן המציאה ההשגחה האלוקית הזה מהאורים ותומים..."

כלומר, אין כאן סתירה כלל ודווקא היא הנותנת. עצם העובדה שמעלת הנבואה גדולה משל האורים ותומים היא מה שגורמת לנבואה להיות יותר נדירה, ומכיוון שהנבואה לא הייתה זמינה תמיד, הוצרכו לאורים ותומים. וממשיך האברבנאל "ולזה היה מהשגחת ד' אל האומה שיהיה הייעוד מהאורים והתומים בלתי חוזר גם שיהיה משפט האורים בלבד בדברים שיהיה תכף ומיד... כגון הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו..." כל הצורך באורים ותומים הייתה לשאלות ספציפיות ע"מ לקבל תשובה מיידית וקצרה, הם לא עסקו בחזון ובתוכחה, ולכן ההשגחה גרמה לכך שלא יחזרו דבריהם ריקם.

"אומנם למה הייתה בכל כעת המעשה הזה היה לשתי סיבות האחת להשגחת ד' על האומה כדי שלא יחסר מהם מגיד מה שיהיה ויצטרכו לבקש מנחש ומעונן  והשנית לקלות מדרגת רוה"ק בהקש למדרגת הנבואה.. ".

הנבואה לעומת רוה"ק

רבינו בחיי בספר ויקרא (ח ח) על המילים "ויתן אל החושן את האורים ואת התומים" מביא את פירוש הרמב"ן ומבאר שההבדל בין הנביאים לכתובים הוא שהנביאים נאמרו בנבואה והכתובים נאמרו ברוה"ק (וכן אמרו חז"ל "אסתר ברוה"ק נאמרה").

ובאופן דומה, כותב המאירי בהקדמתו לפירושו על תהילים : "כבר ידעת מה שלמדנו מדברי רבותינו ז"ל שקדושת דברי הפסוקים חלוק למדרגות... אבל רוה"ק זו מדרגה למטה מנבואה והוא שהאדם השלם בהתעסקו בדברים אלוקיים... "דברים אלו עמוקים וקשה להבינם בשלמותם, אך עכ"פ מה שעולה מהם הוא שמדרגת הנבואה שונה בתכלית משל רוה"ק.

הגר"א בפירושו על התנ"ך על המסופר בספר שמואל (א א)  שכאשר חנה ניגשה להתפלל בבהמ"ק חשבה עלי לשיכורה, מביא את פירוש רש"י בספרים ישנים : לא אדוני כשרה... והמדפיסים השמיטו... ויש לפרש " הגר"א מפרש את הגרסא הישנה של דברי רש"י שהושמטה בספרים. חנה השוותה עצמה לשרה, והביאור בזה הוא ע"פ דברי הרמב"ן שהבאנו לעיל. הרמב"ן כתב שיתכן שלאחר שמשה תיקן את האורים ותומים, כל בעלי המדרגה היו יכולים להכין לעצמם וללבשם וע"י הכוונה לשם בשני ידע הכבן כיצד לצרף את האותיות .

לפ"ז ניתן לומר שכאשר עלי ראה שחנה "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", וידע עלי שהיא צדיקה, תמה ורצה לדעת מה מטריד אותה ולמה מתנהגת באופן כזה? ונשאל עלי באורים ותומים וראה את האותיות 'ה' 'כ' 'ש' 'ר' " בולטות, וחשב עלי שסדר האותיות הוא 'שכרה'- כלומר שחנה היא שיכורה ולכן היא מתנהגת כך, ומשום כך אמר לחנה 'הסירי יינך', וחנה עונה לו שהוא דן אותה לכף זכות, כי צרוף האותיות הנכון הוא 'כשרה' כלומר שאני מתפללת על בנים, כמו שרה שהיית העקרה.