Yeshivat Kerem B'Yavneh

הזמן בפרשה - פרשת וארא

דרך שלשת ימים

 

"דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נלך במדבר וזבחנו לה' א-להינו כאשר יאמר אלינו" (שמות ח,כג)

 

מידי שבוע אנו עוסקים בפינה זו במידות זמן; הפעם נעסוק במידה של מרחק, אולם כבר לפי לשונה של מידה זו אנו רואים את התלות הישירה שלה בזמן.

בבעיות אלגברה פשוטות אנו מכירים את התלות של המרחק בזמן – מפורסמת מאוד היא הנוסחה: מהירות X זמן = דרך. בחיי היומיום שלנו התרגלנו למדוד מרחקים בקילומטרים; בימינו ישנם מספר אמצעי תחבורה הנעים במהירויות שונות, מה שמאפשר את גמיאת המרחקים על-פי המהירות הספציפית של כל כלי תחבורה. בימי קדם הרגלי ההילוך היו לרוב קבועים, ולכן אנו מוצאים ששיערו מרחקים בתקופת המקרא לפי מידות של זמן. הביטוי "דרך שלשת ימים" כולל בתוכו גם את זמן ההליכה, וגם את הדרך שנעשית במשך זמן זה, וזאת על-פי ההנחה כי ישנו קצב הילוך קבוע ביום אחד.

על כן נמצא בתנ"ך ביטויי זמן כאלה, לדוגמא:

דרך יום- פריסת משטחי השלו (כדרך יום כה וכדרך יום כה), הליכת אליהו במדבר עד הרותם, הילוך הפתיחה של יונה בנינוה.

דרך שלשת ימים - בין צאן יעקב לצאן לבן, ארון ברית ה' נוסע לפני המחנה, ההליכה במדבר אתם, ארכה של נינוה.

דרך שבעת ימים – מרדף לבן אחרי יעקב, הליכת מלכי ישראל יהודה ואדום במלחמה נגד מואב.

למהלך של יום אחד יש חשיבות בהלכה – סוגיה שלמה במסכת פסחים (בדפים צג-צד) מבררת כמה אדם מהלך ביום. בסוגיה זו נידונה גם השאלה מה נחשב יום – פרק הזמן מהנץ החמה עד שקיעתה, או שמא מעלות השחר ועד צאת הכוכבים.

בגמרא שם נאמר שמהלך אדם בינוני ביום הבינוני 40 מילין (מיל לפי החזו"א 1152 מטר, לפי הגרא"ח נאה 960 מטר).  כך ניתן לומר לפי אחת מהשיטות בגמרא שדרך 3 ימים היא מרחק של 120 מיל בערך. אמנם כל זה לפי הנחת יסוד שמדובר על הליכה המתבצעת בשעות היום (ובלילה נחים). אולם מצאנו שבמקרים מיוחדים היו הולכים גם בלילה, למשל בעדות החודש מצאנו ש"על מהלך לילה ויום מחללין את השבת" (ראש השנה פ"א מ"ט) וכאן מדובר על הליכה אינטנסיבית של העדים בלילה וביום על-מנת להגיע לבית הדין לפני שהחודש יתעבר. לכן השאלה מהו מרחק הילוך דרך של 3 ימים תלוי בסופו של דבר בקצב ההליכה של אותו מחנה של 60 ריבוא שיצא ממצרים. מכל מקום הוברר לנו היטב השימוש בתנ"ך במידות זמן לצורך מדידת מרחק.

 

 

אחרית הימים

 

"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" (בראשית מט,א) 

 

לאחר ההתאספות של בניו מתחיל יעקב בדברים אל בניו: ראובן בכורי אתה וגו', שמעון ולוי אחים וגו', יהודה אתה יודוך אחיך וגו', וכן לכל בן ובן.

האמנם הצליח יעקב להוציא את כוונתו לפועל ולספר לבניו את מאורעות "אחרית הימים" ?

מה פשר הדברים שאמר יעקב לכל בן ובן ?

כידוע, במדרשים מוסבר שיעקב ביקש לגלות את הקץ לבניו אך לבסוף נמנע מכך (נסתלקה שכינה ממנו – רש"י) ובמקום זה ברך אותם.

המדרשים הבינו שקיים פער גדול בין הפתיחה של דברי יעקב לבין הדברים שאמר לבניו אחר כך. הציפיות היו גבוהות, אולם בפועל לא התגשמו. במקום כך ברך יעקב את הבנים.

אולם החזקוני וכן הראב"ע לא מקבלים הסבר זה. החזקוני מקשה שדברי יעקב לבניו "אינן ברכות, שהרי לא מצינו שברך את ראובן שמעון ולוי". וכן כותב הראב"ע: "ותעו האומרים שהם ברכות בעבור שמצאו בסוף "ויברך אותם" ואיה ברכות ראובן שמעון ולוי ? ועל דרך הנבואה אמר "זאת אשר דבר להם אביהם" ואחר כן ברך אותם ולא הזכיר הברכות. 

החזקוני והראב"ע מקשים על המדרשים שלא ניתן להסביר את דברי יעקב לבניו כדברי ברכה, משום שבדברים אל ראובן, שמעון ולוי – אין כלל דברי ברכה, ולכן הם מסבירים ראב"ע שהדברים שאמר יעקב לבניו הם לא ברכות, אלא אכן אמר להם את דברי "אחרית הימים". לא ברכות אמר יעקב לבניו אלא נבואות.

בפסוק לט נאמר:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש כברכתו ברך אתם.

על פסוק זה מסתמכים הראב"ע והחזקוני כראייה לפרשנותם. בפסוק זה  מופיעים שני סוגים של פניות יעקב לבניו – דיבור (וזאת אשר דבר להם) וברכה (ויברך אותם) טענת הראב"ע והחזקוני היא שדברי יעקב לבניו הם הכתובים לפנינו בפרשה, והם הם דברי נבואת "אחרית הימים", אבל הברכות שהיו אחר כך (וכללו את כל הבנים גם את ראובן שמעון ולוי) לא נכתבו בתורה.

נראה לפרש שמחלוקת הראב"ע והחזקוני עם דברי המדרשים תלויה בשאלה אחרת והיא:

מה פירוש הביטוי אחרית הימים ?

המובן המקובל של הביטוי "אחרית הימים" הוא תקופת סוף הימים = קץ הימים, כך גם תרגמו אונקלוס והתרגומים הנוספים. כן הלך הרמב"ן בדרך זו ופירש שאחרית הימים הם ימות המשיח. בדברי יעקב לבניו לא מוזכרים המאורעות של ימות המשיח. לפי זה באמת מובן מדוע המדרשים אמרו שיעקב לא גילה את הקץ.

הביטוי "אחרית הימים" מוזכר עוד 12 פעמים נוספות בתנ"ך. מתוכם יש כמה אזכורים ברורים לזמן הקץ: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" (ישעיה ב,ב ומיכה ד,א) נבואת גוג ומגוג(יחזקאל לח,טז) חזון דניאל (דניאל י,יד). המדרשים הבינו שגם כאן מדובר על אותו מובן "אחרית הימים"=קץ.

אולם לא כל המפרשים הבינו כך את הביטוי אחרית הימים.

ר' שמואל בן חפני, ורבותינו בעלי התוספות מפרשים שאחרית הימים הם סוף ימי שעבוד מצרים. הרד"ק פירש כאשר יכנסו לארץ. הנצי"ב פירש בימי דוד ושלמה. הביטוי אחרית מתפרש כאן לא כסוף הימים, אלא כימים שאחרי. ולפי פירוש זה של הביטוי "אחרית הימים" אכן אמר יעקב לבניו מה שיקרא באחרית הימים.