About the IKHS - Machon Lelimudei Kiddush Hachodesh

RABBI YITZCHAK .S. SHECHTER
KIRYAT SANZ
NATANYA ISRAEL

 

יצחק שמואל שכטר
דיין בביה"ד הרבני לדיני ממונות
וראש הכוללים קרית צאנז נתניה
מח"ס שו"ת ישיב יצחק ג' חלקים
זכרון חיים - אורח חיים
ישיב יצחק - חושן משפט ב' חלקים
ישיב יצחק - אבן העזר ח' חלקים
ישיב יצחק שמות גיטין סדר גט, וסדר חליצה
ישיב יצחק - יורה דעה ג' חלקים

 

 

 

מוצש"ק פ' בה"ב כ"ג אייר תשס"ב

 

אסטרונט שעומד לנסוע בחללית איך יתנהג עם דיני ק"ש ותפילה ושבת ואי שרי לו לכתחילה לנסוע

 

לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם לשול"ת

הרב רבי גבריאל ציננער שליט"א

בעמח"ס ורב דביהמ"ד נטעי גבריאל

בורו פארק

ניו יורק

 

בנידון שאלת כבודו שנשאל באיש יהודי הדר בעירו פלערידא העוסק בהאסטרונאט שמתעתד לנסוע בחללית במשך שבעה ימים מסביב לכדור הארץ וכך הוא סדר הנסיעה משגרים את החללית לחלל מחוץ לכדור הארץ ומשם מחוברת לחללית אחרת צורות מבנה גדולה וכך נוסעים מסביב לכדור הארץ.

א) ועתה השאלה כיצד להתנהג לענין קר"ש ושאר דינים דתליא ביום ובלילה.

ב) לענין שמירת שבת.

ג) האם בכלל מותר לו להשתתף בנסיעה זו שנוסע גם בשבת.

וכתב מעלתו דלא נשאל אם רשאי לנסוע רק כיצד לסדר לו הנסיעה שלא יהי' חילול שבת גמור לכן בידינו אין להפרישו מכיון שלא מבואר בשו"ת איסור בנסיעה כזו עכ"ל השאלה.

 

אמרתי לבאר דין זה וזה החלי בעזהי"ת:

וכבר הביא מעלתו מש"כ בזה גדולי הפוסקים בגדרי יום ולילה במדינות הצפוניות הרחוקות והנה.

במהות הגדר של יום ולילה

עיין חגיגה (י"ב ע"א) אר"י א"ר י' דברים נבראו ביום ראשון וכו' מדת יום ומדת לילה ופירש"י כ"ד שעות בין שניהם.

ועיין ברמב"ן על התורה על הפסוק (בראשית א' ה') ויהי ערב ויהי בקר ובשם האבן עזרא שם יאמר כי נברא הזמן וכו' עיי"ש ובמד"ר בראשית פ"ג (אות ו') משל וכו' זה אומר ביום אני שולט וכן בירושלמי פ"ח דברכות ה"ו והקשו שהרי אין חילוק בין יום ללילה אלא האור והחושך ואיך קאמר שאמר לאור יום יהא תחומך.

גדר יום הוא גמר היום כ"ד שעות

ותירץ רבנו מרן זי"ע בשו"ת דברי יציב או"ח ח"א (סימן ק"ח) שגדר יום הוא גמר היום להכ"ד שעות שנשלם היום ממדת יום ולילה וכיון שהיום הולך אחר הלילה רצה כל אחד שבו יושלם היום וקבע השי"ת שהאור יהיה תחומו ביום היינו אחר הלילה ובו יושלם היום ודו"ק ועיין בנזר הקודש על המד"ר שם שפירשו עפ"י סוד עיי"ש.

ובגמ' ריש פסחים (ב' ע"א) איתא קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא וקרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה וברש"י ד"ה ופקדי' כ' צוהו לשמש ביום ולחשך צוה לשמש בלילה קרא כמלך שקרא לעבדו וכו' עיי"ש וזה כהמד"ר והירושלמי הנ"ל.

ביום הראשון לבריאה קודם בריאת שמש וירח נקבע סדר היום

וכ' שם דנראה לפשטות הדברים שביום הראשון נקבע הסדר שיום שלם אחד הוא של כ"ד שעות ומזה חלק יום וחלק לילה וקבע שתחום היום יהיה האור ותחום הלילה לחושך ושניהם יחדיו יום אחד וזה היה עוד קודם בריאת השמש והירח שנקבעו ביום רביעי עיי"ש היטב וכן הוא פשטות הכתובים ומדרשות חז"ל.

מדת יום ולילה אי הוי בריאה בפ"ע או ביחד עם האור והחושך

וכ' רבנו זי"ע שם דלהמד"ר פליגי בזה. (א) דלר"י ור"ל כר' ברכיה יהיה יום ולילה דבר בפ"ע ורק שקבע תחומם באור וחושך עושה שלום במרומיו וכר' תנחומא שמה עיי"ש. (ב) ולר"י בי ר' סימון ורבנן יש לומר שיום הוא עצם האור ולילה עצם החושך וז"ב בס"ד.

וזה מחלוקת התנאים בחגיגה שמה כדמסיים הש"ס כתנאי אי כר' יעקב שאור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה וכו' או כחכמים שהן מאורות שנתלו ביום רביעי עיי"ש.

איך קדימת עה"ש קודם זריחת החמה שהיא עד הגלגל

ובעיקר ד"ז כבר דן בתשובות חות יאיר (סימן רי"ט) שכתב ויש לנו ספק באור היום מהיכן בא וכו' ובכה"ג צ"ע בעלות השחר ממש אי נימא דאור היום מאיר מכוחה של שמש מיד שהתחיל לכנוס תוך גלגלה וכו' ונראה כי נחלקו חז"ל במס' חגיגה עיי"ש ותמה שמה ג"כ לחכמי ישראל והרמ"ע בעשרה מאמרות מאמר העתים (פ"ט) שחבר ב' הדיעות איך תגדל ותקטן אור הלבנה ועוד מקודם תמה איך בכל הכדור תקדם עליית השחר בערך שעה לפני הנה"ח ומה ענין עה"ש הלא החמה תחת גלגלה וכו' עיי"ש.

שיטת היעב"ץ איך ינהגו שבת במקומות שמתארך היום או הלילה או שאין בכלל שם מדת יום ולילה

היעב"ץ בספרו מור וקציעה או"ח (סי' שד"מ) כתב וז"ל שזמן שמירת השבת לפי המקום שהוא שם ודן שם איך ינהגו היושבים או הנוסעים לשם. (א) במדינות הסמוכות לקוטב שלפי רוב הקורבה מתארך היום יש שיהיה חודש או שני חדשים יום אחד. (ב) וכן יותר עד שימצא מקום יתארך היום חצי שנה וכן הלילה חצי שנה. (ג) ותחת הקוטב לא יש יום ולילה כלל אלא כל השנה כולה הוא בין השמשות שם לפי שאין באותו מקום עלית ושקיעת השמש כי המשוה הוא אופקם א"כ כיצד יעשו שם שבת.

למנות שם ז' ימים שווים של כ"ד שעות מיום הגעתו לשם כהולך במדבר

וכ' היעב"ץ שיש למנות שם שבעה ימים שוים של כ"ד שעות שוות שלנו ומחשב מיום שהגיע לשם מונה הימים בשעות ומקדש שביעי כדרך וכו' להולך במדבר.

ומעכ"ת הביא ג"כ מש"פ שכ' כן דכ"כ החיד"א בספרו מחזיק ברכה שם (ס"ק ד') דמונה לפי החשבון ממקום שיצא משם.

וכ"כ שו"ת אבן יקרה או"ח ח"ב (סי' י"א) דמדת היום תלוי בהיקף של כדור הארץ ומבאר שהארץ סובבת על צידה ובכל כ"ד שעות תקיף סביב בריחת עיגול שלם.

וכן מספר מעשה ה' (לרבי אליעזר אשכנזי) חלק מעשי בראשית פ"ג וז"ל שאין ספק שגם מי שהקוטב על ראשו יחייב לשמור שבת בהיקף השביעי אפילו שלא היה שם כלל חושך וכו', שהרי בטרם התישבה הארץ לא היתה קיימת עדיפות למרכז הכדור על קוטבו וכו' א"כ מחוייבים הדברים לומר שערב ובוקר האמור כאן פירושו היקף אחד מן היומי מזרח למערב יהיה חושך או אור.

ההולך למדבר שאין שם ישוב

ולעיל שם כ' דבמדבר שאין שם ישוב קהל מישראל השבת נמשך ונקבע על פי עובר אורח כפי הדרך שבא לשם אם ממזרח או ממערב ולפי מה שמוצא בחשבונו עושה שם שבת והוא שבת שלו ממש לכל דבריו.

מ"מ עיקר השבת האמיתי הוי באר"י

אלא שהשבת הגמור האמיתי המוחלט ודאי אינו אלא בארץ הקדושה שעליה נתייסדו כל מצות התורה (כמ"ש הכוזרי (מאור שני סי' י"ח - כ') ורמב"ן עה"ת ויקרא י"ח, כ"ה) בעצם וראשונה גם המצות שאינן תלויות בארץ מ"מ עיקרן על ארץ ישראל נצטוו.

הסבר שיטת היעב"ץ שמדת יום ולילה הוקבע לכ"ד שעות בכל המקומות

והק' רבנו בדברי יציב שם לכאורה מה זה ענין להולך במדבר שישנו לשבת במקומו אלא שהוא אינו יודע ואנוס ורוב וקבוע וכל האריכות בזה בפוסקים (עיין מג"א בסי' שד"מ ס"ק א' ובפמ"ג בא"א שם) אבל הכא ליתא לימים כלל ששמה אין יום ולילה במשך חצי שנה אבל לפמ"ש לעיל י"ל שס"ל להמו"ק שמדת יום ולילה הוקבע לכ"ד שעות וכפירוש רש"י וכנ"ל זה מדה אחרת שנוהג בכל מקום ודו"ק.

ועיין בתשובות הרדב"ז ח"א (סי' ע"ו) דהשבת לכל אחד ניתן כפי מקומו שימנה ו' ושובת שביעי כפי מקומו אשר הוא דר כשנשלמו ששה הקפים שלמים ונכנס השביעי, וגדולה מזו אמרו במהלך במדבר וכו' משמע דלכל אחד נמסר לעשות זכר למעשה בראשית כי אתריה וכו' עוד ראיה וכו' עכו"ם ששבת וכו' ולאו דוקא שבת וכו' משמע שכל מי שעושה מלאכה ששה ושובת יום אחד סוף סוף שובת נקרא עיי"ש.

וכ' רבנו בדברי יציב שם (סי' ק"ט) דמזה היה קצת סיוע להמור וקציעה הנ"ל באותן המקומות.

במקומות שכמה חדשים יום או לילה או אין לילה לענין זמן ק"ש ותפילה ושבת

בתפא"י סוף פ"א דברכות (בבועז) כתב ג"כ להעיר במדינות הצפוניות כמו דנציג קאפנהאגן וכו' ששני חדשים לילה כיום יאיר ובחצות יכול להכיר בין תכלת ללבן מתי זמן ק"ש וציצית וכן ק"ש של ערבית ותפלה ותענית וח"ו לילך בזמן בתר ניסן תשרי שא"כ גם לשבת נאמר כן וז"פ שלענין שבת כל מקום אחר זמנו שלו כהכוזרי מאמר ב' (סימן כ') ובבעל המאור בר"ה (כ' ע"ב) אולם כשאין לילה מתי יהיה זמן ק"ש ותפלה וציצית ושבת.

שיטת התפא"י דאזלינן בתר היקף השמש לד' הרוחות כ"ד שעות ליום ובהיקף הז' הוא שבת

ויש לומר שם סימן אחר דשמה השמש מקיף כל ד' רוחות בכ"ד שעות ובהיקף השמש ידע שהוא יום ובהיקף השביעי הוא שבת אע"ג שזמן שחרית וערבית לא ידע ולא ידע מתי כניסת ויציאת השבת וגם לא ידע אם באמעריקא או באירופא וכו'.

ומ"מ אין חייב עונש בהיקף השביעי רק מדרבנן

וכ' דעכ"פ נ"ל שאם עשה אז מלאכה אינו חייב מיתה ולא חטאת דלא עדיף מהולך במדבר וכו' דאין חייבים כן כ"א מדרבנן.

במקומות שהיום מתארך להתפלל לפי מקומם שיצאו אבל במדינות שאין רק בהש"מ אין זמן ברור

ועוד נ"ל שרשאים להתפלל שחרית וערבית לפי מקומם שיצאו כן וכו' אבל במדינות צפוניות עדיין לא ידענו מתי זמן ציצית וק"ש וכו' עיי"ש.

והנה התפא"י התחיל בזמן ק"ש ותפלה וציצית ושבת וסיים רק בציצית וק"ש ושבק לתפלה ושבת. א) ומה דפשיטא ליה טובא שרשאים להתפלל באותן מקומות שחצי שנה יום כפי מקומו שיצא. ב) העיר בשו"ת דברי יציב שם שכיון שאין שמה בכלל לילה מאין המקור שמחויב ומותר להתפלל שמה ערבית ואפי' ג' תפלות בכל כ"ד שעות כשלא נשתנה דבר ודוד אמר (תהלים נ"ה י"ח) ערב ובקר וצהרים אשיחה (עיין ברכות ל"א ע"א).

ומ"מ גם להתפא"י בנדון שאלה דידן שהחללית מקיף את כדור הארץ כל 90 דקות בערך וכדו' ואין שם מדת לילה ויום ויום רגיל לא שייך שישבות בהיקף השביעי רק י"ל דימנה ז' פעמים כ"ד שעות או יחשוב הכ"ד שעות מיום השבוע שיצא משם שיודע שהוא מונה לשבת לשיטת היעב"ץ, וכמו שכ' המחזיק ברכה סי' שד"מ (אות ד') או לשיטת רבנו בשו"ת דברי יציב כהזמן באר"י (ועמש"כ בהמשך התשובה).

לענין זמני התפילות תלוי בזריחת ושקיעת השמש

ובתנחומא סו"פ חיי שרה על הפסוק ויוסף אברהם איתא רשב"נ אמר לפי שהיום משתנה ג"פ בכל יום לפיכך צריך האדם להתפלל ג"פ בכל יום בשחרית השמש במזרח ובצהרים באמצע ברקיע ובמנחה במערב עיי"ש.

הטעם דלא אזלינן לענין שבת בתר זמן אר"י

וכ' בשו"ת דברי יציב שם דאפשר דלענין שבת נהי שאנן לא אזלינן להתחלתה וסיומה כאר"י וי"ל הטעם שבאר"י גופא הרבה סוגי זמנים יש בצפורי ויש בטבריה וזמן אחר בירושלים שהרים סביב לה.

וכיון דבאר"י שהיא ת' פרסה על ת' פרסה (מגילה ג' ע"א) ישנם שינויים מקצה לקצהו לפי האופק ומתקדשים שבתות ומועדים לפי אותו מקום וה"ה לחו"ל דלא אזלינן בתר אר"י וז"ב.

להדברי יציב במדינות שאין להם זריחה ושקיעת החמה לענין שבת הולכין בתר זמן אר"י

ומ"מ בהך מדינות שאין להם כניסת החמה ויציאתה ורק השאלה אי בתר אירופא אי בתר אמעריקא וכדו' נפשוט שנלך בתר ארה"ק.

לענין זמן חצות ולכה"פ באין שם זמן עיקר הזמן בתר אר"י אזלינן

ועיין במור וקציעה ריש סימן א' דן לענין זמן חצות והאריך שם בעיקר זמן חצות שזמנו משתנה ממקום למקום לפי המקומות בכדור הארץ והק' מתי עיקר זמן חצות ומסיק כמש"כ הכוזרי הנ"ל דעיקר זמן חצות היא באר"י.

גם לענין שבת ומועד עיקר הזמן היא באר"י

ומביא הכוזרי שכ' ששבתות ה' ומועדות העיקר בנחלת ה' ושאר ארצות טפילות ושכן דעת הרמב"ן עיי"ש דברי קדשו ומה שעושין חצות בחו"ל הוי לזכרון בעלמא א"כ עכ"פ באין זמן לאותו מקום נגררים אחר ארה"ק וז"ב.

וכ"כ החת"ס בחידושיו למס' תמיד דף ל"ב ע"א (בד"ה אור נברא) דויהי ערב ויהי בוקר בארץ ישראל משתעי קרא דדייקא באר"י נשקע מיד וכ"ה שם בדברי יציב.

אי שמשו המאורות בדור המבול

בדור המבול אי שימשו המאורות עיין במ"ר פל"ב (סימן ט'). (א) דלר' יהודה שנת המבול אינה עולה מן המנין. (ב) ולר' נחמיה אינה עולה מן המנין אבל עולה לתקופות וחשבונות.

באבן וצהר הובדל בין יום ללילה בשנת המבול

בתפארת יהונתן פרשת נח (ו' י"ח) על הפסוק והקימותי את בריתי כתב שבאבן וצהר היה הבדל בין יום ולילה והוא מנפלאות הבורא אף ששקטו המשמשין כדי לקיים הברית של יום ולילה עיי"ש.

הסבר הדבר שהקב"ה נתן באבן וצהר כח מהחמה והלבנה ביום ולילה

והסבירו בדברי יציב שם (אות ו') דאעפ"י שלא היה רשומן ניכר מ"מ העושה נפלאות לבדו נתן בהאבן והצוהר כח שבו יומשך מהחמה ביום והלבנה בלילה וכיון שעכ"פ באיזה דבר בעולם שמשו שוב בכולם אכתי נשאר הגדר של יום ולילה ואף שבכל העולם כולו נתבטל שמושן מ"מ השאיר השי"ת איזה כח שהוא לגבי נח כדי שיהיה יום ולילה ולהכי ר' יוחנן לשיטתו בש"ס דילן בסנהדרין ק"ח ע"ב צהר תעשה קבע בה אבנים טובות.

קודם מתן תורה גדר יום ולילה לא הי' תליא בערב ובוקר

ושו"כ שם (סי' ק"ט) דאפשר דעד שלא נאמר ויהי ערב ויהי בוקר במתן תורה ועיין רש"י (שמות כ"ד י"ז) על ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם מבראשית ועד מ"ת עד אז גדר יום ולילה לא היה תליא בערב ובוקר כי כח מעשיו הגיד רק לעמו (תהלים קי"א ו').

גם בב"נ ל"ש גדר הנ"ל

וזה סמך למ"ש בפנים יפות (פרשת נח בד"ה יום ולילה לא ישבותו) ובמקנה (קידושין דף ל"ז ע"ב בתוד"ה ממחרת הפסח) שבב"נ הלילה הולך אחר היום עיי"ש שבהם ליכא סדר דויהי ערב ויהי בוקר.

וכיון שכן אין ראיה ממצרים וכן אין ראיה מהמבול מהמד"ר פל"ד סי"א (י"ג) שלא שמשו המאורות ואפ"ה כתיב שם שבעת ימים וכן ממ"ש ביד אליהו סי' נ"א דאותו לילה דיצי"מ כיום יאיר לכל דינים שבתורה דקודם מ"ת שאני ודו"ק.

מציאות יום אי שייך בלי ערב ובוקר במחלוקת שנוי'

עכ"פ זה תלוי באשלי רברבי ולהיפ"ת בב"ר פל"ד (סי"ג) מציאות יום שייך אך בלי ערב ובוקר מקרא דיום אחד יודע לה' וגו'.

ועיין בכתובות (ק"ג ע"ב) באשכבתא דרבי דהכובס סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית ומש"כ המהרי"ט שם.

ועיין ירושלמי כתובות (פי"ב) באשכבתי' דרבי דתלי לין יומא עד אחר שהדליקו הנר כבר קרא גברא ושריין מציקין שמא חיללו שבת עד שיצאה ב"ק, הנה שחששו אף שלא חשכה, אבל י"ל דשא"ה שלא הי' טבעיי כ"א ניסיי, גם לא לכל העולם כולו כ"א לאותו מקום.

ולפ"ז בנ"ד דטבעי' שלמעלה אין סדר יום ולילה רגיל לכל מי שיעלה לשם ולפ"ז י"ל דכה"ג אין חלות יום ולילה ושבת ומועד כמש"כ הפוסקים במדינות הצפוניות הנ"ל.

משה רבינו כשהי' ברקיע מה דינו לתפילה ושבת

בפס"ת שם סי' קנ"ג בהערות שם העיר ממרע"ה בעלותו השמימה מה הי' דינו לענין זמן ק"ש ותפילין ושבת ועיין סוכה (ה' ע"א) לא עלה משה למרום.

נתארך היום ע"פ נס בע"ש אי מחשב בשעת זריחת השמש חול או שבת

ועיין בשו"ת שבו"י ח"ב יור"ד (סי' קי"א) שהביא המהרי"ט הנ"ל וכ' רבנו בדברי יציב שם שבזה היסוד אי אזלינן בתר זריחה ושקיעה או כל כ"ד שעות זמן יום א' הוא תלוי במחלוקת ראשונים שם. א) לרבינו קלונימוס והמהרי"ט אף שהשמש זרחה כדאיתא בירושלמי בכתובות פי"ב ה"ג (דף ס"ה ע"ב) כיון שכלה מדת היום והלילה שבת הוה וכמו שבת דמעשה בראשית להמדרש שוחר טוב. ב) אבל בקרבן העדה בירושלמי כתובות שמה (בד"ה קרא הגבר קרא התרנגול) כ' שלא נשתנה מהלך החמה אלא להם האיר הקב"ה שלא יתעצלו בהספידא דרבי עיי"ש.

וא"כ ע"כ דהקרבן העדה ס"ל שאם לא נשתקעה החמה לא הוה שבת ולא היו מצירין וזה כהיד אליהו (סי' נ"א) שיממא הוה אף לאחר המדת יום כיון שלילה כיום יאיר והחיד"א בשמחת הרגל הביא דברי היד אליהו גבי מעשה דראב"ע עיי"ש.

וכ"כ בשו"ת בית אפרים יור"ד (סי' ע"ו) דעיקר כניסת שבת מתחיל מששקעה החמה והכובס שהפיל עצמו עשה כן משום מיתתו של רבי ושלא היה בהספדו עיי"ש.

בנתארך היום ולא שקעה החמה לש"ס דילן דינו כיום ולירושלמי דינו כלילה

והנה בש"ס דילן לא הזכיר זה שבער"ש היה וחידש גדול הוא ואפשר דפליג עם הירושלמי בהך דינא כשלא שקעה החמה אם דינו כיום. (א) שלהירושלמי דינו כלילה ואפ"ה משום כבודו של רבי מן השמים התירו להם והם מזומנים לחיי עוה"ב. (ב) ולש"ס דילן דינו כיום ואינו רבותא כל כך.

יהושע שהעמיד השמש דהעמידה והשקיעה לכל העולם שוה תלוי הזמן באור השמש

בס' טירת כסף (להרח"א גאטיניו) פרשת בראשית עשה מזה מערכה גדולה אי יממא הוה גבי עובדא דנקדימון בן גורין בתענית (כ' ע"א) שנקדה לו חמה והביא מפדר"א (פרק נ"ב) שיהושע שעשה מלחמתן של ישראל בער"ש וראה יהושע צרתן שלא יחללו שבת פשט ידיו לאור השמש ולאור הירח הכוכבים והזכיר עליהם את השם ועמדו כל אחד ואחד כ"ד שעות עד מוצ"ש ע"כ, נראה דתלוי בסביבות השמש והקשה דמה הועיל בזה דסוף סוף לאחר זמן היום לילה הוה והביא מהנחלת בנימין מצוה קכ"ג עיי"ש.

אבל י"ל דשא"ה דהעמידה והשקיעה היתה אז שוה בכל העולם כולו ועיין מ"ש המהר"ל ז"ל בהקדמה ב' לס' גבורות ה' ובמו"נ ח"ב (פל"ה).

במקומות שו' חדשים הוי יום או לילה אי שייך שם דין שבת תליא במחלוקת הנ"ל

ועכ"פ יש לומר שבהנך מקומות שהשמש סובב ומאיר להם ששה חדשים שתלוי הך דינא בהנ"ל.

א) שאם היום תלוי במדת יום ולילה וכהיפ"ת מקרא דיום אחד יודע לה' שימים שייכי אף בלא ערב ובוקר א"כ שייך גם התם שבת מן התורה והקביעות יש לומר כהקביעות של אר"י וכהכוזרי הנ"ל.

אי גדר יום תליא במדת יום ולילה י"ל שליכא שבת אף מדרבנן

ב) אבל אי נאמר כאותו צד בפרקי דר"א שמפני צרתן של ישראל שלא יחללו שבת העמיד השמש ועדיין יום מקרי א"כ ה"ה דבאותן מקומות לא שייך ימים וליכא שבת מן התורה שמה ואולי אף מדרבנן לא דבאמת גם זה לא מצינו בש"ס שגזרו שמה שבת ולא דמי להולך במדבר וכנ"ל ודו"ק.

ולפ"ז בחוץ לחלל שאין מהלך השמש רגיל שם והחללית סובב כל כמה זמן (90 דקות) את כדור הארץ לש"ס דילן כ"ז שיש זריחת השמש דינו כיום.

ועכ"פ כיון דלש"ס דילן בנתארך היום דינו כיום ואין שם דין שבת ולמרן הדברי יציב מסתפק אולי גם מדרבנן לא ולפ"ז מותר לו לנסוע לשם דבלא"ה אין שם דין שבת כלל, וכ"ש דלפ"ד השואל דהאסטרונט יכול לקחת יום א' שם ולשבות אף אם יצטרך לפי הצורך שם לעשות מלאכה אין ברור שעובר על חילול שבת דשם הוי כבר בגדר פק"נ כמש"כ הפוסקים במפליג בספינה.

ולכן בש"ס דילן בע"ז (כ"ה ע"א) ג"כ השמיט הך דהיה בער"ש ונראה כנ"ל דש"ס דילן לשיטתו שהשמיט ג"כ בהך דאשכבתא דרבי כיון דס"ל דכ"ז שיש זריחת השמש יום הוא מעיקר הדין והבן.

ועיין ברד"ל בפרקי דר"א (שם) בהג"ה אות א' שהרגיש ג"כ בזה עיי"ש ובמש"כ בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' ע"ו) לגבי מדינות הצפוניות וכ"ה לעיל שלכאו' שיטתו כהיעב"ץ וכעי"ז כ' בדברי יציב ג"כ כנ"ל ועיין בבעל המאור ר"ה (כ').

ובזוה"ק ויקרא (יוד ע"א) בספרא דרב המנונא דהא כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור אילן לתתא ואילן לעילא וכו' וע"ד אית אתר בישובא כד נהיר לאילן חשיך לאילן לאילן יממא ולאילן לילא, ואית אתר דכולא יממא, ולא אשתכח ביה לילה בר בשעתה חדא זעירא יעו"ש, וע"ע ב"ב (כ"ה ע"ב) עולם לקובה הוא דומה ובתוס' ע"ז (מ"א ע"א) ד"ה ככדור מירושלמי ובמדבר רבא פי"ג הקריב קערה נגד הים שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה.

מכר חמץ במק"א בעוד יום ובמקום שגר כבר לילה

א) ועיין בשו"ת חסד לאברהם או"ח (סי' ל"ה) באחד שנסע לאמעריקא והניח חמץ בביתו ומכרו במקום שהי' שם קודם השעה הה' כד"ת אמנם בזמן ההוא שהוא זייגער 10 באותו מקום שהי' הוא שם כבר הוא לילה בביתו בארצות אייראפא במקום אשר החמץ מונח שם והשיב דאזלינן בתר המקום אשר הבעל החמץ עומד שם.

ב) אמנם בשו"ת עונג יו"ט (סי' ל"ו) השיב על כגון דא בשינוי האקלימים דבתר מקום החמץ אזלינן לא בתר הבעלים והוא ג"כ כדברנו הנ"ל וע"ע בשו"ת בית יצחק אבה"ע ח"ב (סי' י"ג) ובמפתחות.

נסע למק"א שנתארך או נתקצר הזמן ביום א' מתי ישבות

ועיין בשו"ת אבן יקרה מהד"ק או"ח (סי' י"א) בדבר אם יצא אחד התיירים מגיברלטר לסבוב את הארץ הלוך ונסוע המערבה דרך ים האטלנטי שאז אם כלה נסיעתו לסבוב הכדור נגרע לו יום אחד ולנגד זה אם יצא מגיברלטר הלך ונסוע המזרחה אז יתוסף אצלו יום א' מתי ישבות שבתו יעו"ש.

הלך למקום שנתקצר אותו יום וכבר לילה

וע"ע בס' תורה שלמה עה"ת פ' בראשית (סי' ת"ל) ובהשמטות שחקר באדם ההולך בשבת בספינה או במגדל הפורח ממערב למזרח שהיום הולך וחסר אם בבואו למקום שהוא לילה עליו לשבות עוד מספר שעות עד כלות כ"ד שעות כי אדם חייב לשבות מעל"ע שלם ואיננו תלוי במקום או לא יעו"ש ולפמש"כ הפס"ת לעיל (סי' רנ"ב) מהאמרי אמת זצ"ל ג"כ נראה הדין כן דצריך לשבות יום א' שלם.

ובשו"ת חבלים בנעימים ח"ד (סי' ג') שנחלקו בזה ועיין בס' נחל אשכול ה' ט"ב ט"ז ע"ד מנהג קהלת שטוקהולם שאוכלים בי"ז תמוז בט' וחצי שעה אחר חצות אם כי עוד היום גדול דפוסקים ימים ע"י סביבות השעון כ"ד שעות.

במקומות שאין שם בכלל יום ולילה אי הספק בזמני כניסת ויציאת השבת או בכלל אי שייך דין שבת שם

ומש"כ התפא"י שמה בריש דבריו לגבי מדינות צפוניות התחיל מתי יהיה זמן ק"ש ותפלה דציצית ושבת ולבסוף השמיט שבת.

בדברי יציב (שם) כבר נתקשה בדבריו אם הספק של התפא"י רק בזמני כניסת ויציאת השבת או דיש להסתפק בכלל שבת כיון שסוף סוף לילה כיום יאיר ובחצות הלילה יכול להכיר בין תכלךת ללבן א"כ יממא הוא לדעת ר"ת (שבת דף ל"ה ע"א בתוד"ה תרי) שבצאה"כ תליא מילתא שהוא מהלך ארבע מילין לאחר תחילת השקיעה וכשהחשיך וא"כ אם לילה כיום יאיר לאו לילה הוא.

הספק הנ"ל הוא בין לשיטת ר"ת וגם לשיטת הגאונים

וגם לשיטת הגאונים יל"ע התינח כשמלכא נפיק (כגמ' ירושלמי ברכות ד' ע"א) במקומות שהשמש מתכסה אח"כ לגמרי ונחשך על הארץ סוברין הגאונים כד שרי נפק נגרר כבר אחר הלילה וכדאמרין דנפק והוה לילה אבל במקומות שהחמה לא שרי נפק כיון דישאר שמה במקום קרוב מאותו אופק שעי"ז בחצות לילה כיום יאיר גם להגאונים אי אפשר לומר דהוה לילה דמהיכי תיתי יהיה אותו זמן כשקיה"ח ולא כעה"ש ויממא.

גם סדר החדשים לכאו' נתבטל שם (לענין זמן מועדים וכדו')

ועוד העיר שם שאם באותן החדשים ליכא ימים ובטלי החדשים א"כ החדשים שלאחר זה ג"כ אינם לא חדש שביעי ולא תשיעי שהרי חסרו החדשים באמצע הקיץ דאין חדש פחות מל' יום וכדרש הש"ס בר"ה (דף ה' ע"א) ובתוד"ה אמרה.

לשיטת התפא"י במקומות שאין לילה נסתפקו אי עכ"פ מדרבנן שייך דיני שבת ויו"ט

ואפילו אם נאמר כהתפא"י דמדרבנן שייך שם שבת ומועד האם דרו אותן צדיקי עולם באותן מקומות ששבת ויו"ט דרבנן ונפק"מ רבתא לכמה דינים ממש בכל פרט ופרט ע"ש שדן לעיין ספירת ז"נ וסתות או למול בנו ושאר מצוות.

במקומות דל"ש גדר עה"ש וצאה"כ יודו הפוסקים דיום תליא בחמה בזריחה ובשקיעתה

ולכן חידש שם הגם שהמנחת כהן במבוא השמש מאמר א' (פ"א פ"ב ופ"ו וש"פ) יצאו בחזק יד נגד דעת הראב"ע וחכמי המזלות שגבול יום הוא מהנ"ח עד שקיעה"ח כאשר כתב האבן עזרא בפרשת יתרו (שמות י"ח י"ג) על הפסוק מן הבקר עד הערב שמערב עד ערב תשבתו שבתכם הוא בשקיעה"ח ורק חכמים הוסיפו מחול על הקדש לצאה"כ ובקר האמת הוא בזרוח השמש.

ובכמה מקומות ביאר זה דעתו (עיין פרשת בא י"ב ו' וע"ע להלן בסוף סימן זה) ושאר פוסקים כתבו שזה נגד דעת חכמי הש"ס שהוכיחו מן הכתובים שעד צאה"כ יממא הוה.

מ"מ כל זה רק במקומות דשייך עה"ש וצאה"כ התם הוה יממא מעה"ש עד צאה"כ אבל באותן מקומות דלא שייכא ואולי ג"כ בחדשים דלא שייך בהו עה"ש וצאה"כ אין למדין אפשר משאי אפשר והדרינן לסברתם כהתוכנים דיום תליא בחמה וזריחתם ושקיעתה דהיא קובעת יממא.

כל הספק הוא רק במקומות שאין שם עלות ושקיעת החמה

וכ' שם בדברי יציב שזה כוונת היעב"ץ במו"ק שכ' ותחת הקוטב לא יום ולילה כלל אלא כל השנה כולה הן ביה"ש שמה לפי שאין באותו מקום עלית ושקיעת השמש כי המשווה הוא אופקם א"כ כיצד יעשו שם בשבת עיי"ש והיינו שעיקר ספיקו מחמת שאין שמה עלית ושקיעת השמש כי אילו היה עכ"פ שקיעת השמש באותו מקום הוה יום שנתכוונה תורה כתוכנים וכהאבן עזרא הנ"ל.

ולפ"ז כ' דבאותן מקומות צפוניות בכל החדשים יש להחמיר קודם הנה"ח שלא לעשותן יממא ודו"ק וברור ופשוט טובא שאם חשך ע"פ חוצות ולא מינכר שום ניצוץ אור אשר לילה מקרי דרק משעה שמלכא נפיק וסימן לדבר עמוד השחר.

ברכות השחר ופסד"ז בכה"ג מעיקר הדין יכול לומר גם בלילה

ומ"מ לענין ברכות השחר כ' הפוסקים דיכול לומר גם בלילה, ולענין פסד"ז דמעיקר דינא מותר לומר גם בלילה רק משום גזירה שלא יגררו בימות החורף להתפלל קודם אור היום ולהניח תפילין וכיון שמנהג ישראל שמניחין התפילין קודם פסד"ז היה הקפידא גם על פסד"ז משום ברכת תפילין וציצית וגזר מהרי"ל תענית בער"ח שבין כך הוא יום תשובה ויוכ"ק ולדינא אפשר דגם לדידיה שרי פסד"ז גרידא וכמ"ש בפמ"ג ודו"ק.

ולענין תפילין עיין בסי' ל' (ס"ג) היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך דליכא למיחש שמא ישן בהם כיון שהשכים ויצא לדרך ובטו"ז שם (סק"ה) דביושב בעגלה אסור דחיישינן שמא ישן דאז רגילה השינה על האדם וכ"ה במג"א סק"ה מהלבוש דגם ברוכב.

ולכן בנ"ד דכבר ישן כל קביעותו והצטרכותו ולא השכים כלל ולמה ניחוש בכה"ג שישן והוה שעת הדחק כמו ביוצא בשיירה ולכן אם הוא יום יכול לברך די"ל דנחשב יום כ"ד שעות. 

ומ"מ כ"ז כ' שם במקומות דשייך שם זריחה ושקיעה אבל במקומות שאין כלל זריחה ושקיעה יודו שכל כ"ד שעות מיקרי יום עכ"פ מדרבנן לענין תפילין ותפילות ולענין שבת כ"ה דנסתפקו אולי גם מדרבנן ל"ש דין שבת רק לזכר בעלמא יעשה יום השביעי של כ"ד שעות שבת וכנ"ל.

וה"ה בנדון החללית ביום הז' פי' אחרי ז' פעמים כ"ד שעות מיום השבת שיצא משם אז ישמור שבת.

גם לענין סדר התפילות והצומות כל כ"ד שעות מיחשב יום א'

וכמ"כ ראיתי בספר הברית ח"א מאמר ד' פי"א שציין מעלתו שכ' אם יזדמן יהודי על הספינה ההולכת קרוב מאד לציר הצפוני או הדרומי אשר שם לפעמים היום כהרבה ימים של כ"ד שעות וכן כמה חדשים לילה א' אז אחר שימנה ששה פעמים כ"ד שעות על כלי המורה שעות יעשה את השבת וכן בענין התפילות והצומות יעשה דבר יום ביומו של כ"ד שעות עכ"ד עיי"ש הרי דגם לענין התפילות כ' דיתפלל שם כל כ"ד שעות כסדר רגיל ולכאו' כוונתו כפי הזמן במקומו שיצא כל יום ויומו.

הזדמנו לשם מב' צירים לא ישבתו שבתם כאחד

וכ' שם לעיל מזה ושתי האניות הנותנים בים דרך ונפגשו יחד שהיו יהודים על שניהם משני צירים הצפוני והדרומי אז לא ישבתו שבתם בשוה כלל אבל יהיה הפרש ביניהם יום או יומים.

הזמן בשמים לענין שבת וחצות ותפילות לפי הזמן בירושלים

וסיים שם אבל בשמים ממעל הן בענין הכנסת שבת מלכתא הן בענין חצות לילה שהקב"ה אתער דרגין ובעט ברקיעין וגעי ובכי על נוהו ואדכר לון לישראל הן בענין קבלת תפלת שחרית וערבית של כללות בני ישראל אשר בכל העולם הן בענין יום ולילה של מעלה אשר חיה אחת ששמה ישראל אומרת ברכו הכל הוא כפי העת והזמן שהוא בירושלים של מטה כמו שעיבור השנים וקדוש החודש תלוי בבית דין אשר בירושלים כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים תוב"ב.

 

המורם מכל הנ"ל:

שיש בזה כמה שיטות ובפרט לענין שמירת שבת. א) להיעב"ץ יש לחשוב לפי הזמן שיצא משם כל יום כ"ד שעות כדרך שהולך במדבר (ומ"מ עיקר הזמן האמיתי הוי באר"י) וכפי הסברו של מרן הדברי יציב שמדת יום ולילה הוקבע לכ"ד שעות בכל מקום ומ"מ יל"ע אי גם למעלה מחלל העולם הוקבע כן ומ"מ לענין חיוב נסתפק הדברי יציב במקומות שאין מדת יום ולילה כיון דכל הזמן יום י"ל אפי' מדרבנן ליכא דין שבת רק לזכר בעלמא.

ב) ולהתפא"י רק במקומות שיש מדת יום ולילה בהיקף השביעי הוי שבת וכמש"כ הרדב"ז (סי' ע"ו) הנ"ל ומ"מ בנ"ד דאין מדת יום ולילה כלל סיים התפא"י דצ"ע איך יתנהג וגם לענין תפילה וציצית נסתפק בזה וכבר עמד בדבריו מרן זי"ע אי ספיקו דאין בכלל שם דין שבת או מדרבנן י"ל דשייך שם שבת ומועד (כמ"ש להלן).

ג) ולמרן הדברי יציב במקומות שאין להם כניסת וזריחת החמה יש לילך בתר זמן אר"י לענין שבת כהכוזרי.

הבדיל במוציו"כ או שביעית של פסח ועף למקום שעוד יום

ומה שהביא מעלתו מפסקי תשובה בשם האמרי אמת זצ"ל עיינתי שם בסי' רנ"ב שכ' וזל"ק בענין הנוגע לכמה פרטים למשל במי שמבדיל אחר יו"כ ואח"כ עף בגמלא פרחא או באויר למקום שעודנו יום אם ענוש כרת כשאכל שם וכן אחר יציאת הכוכבים בשביעי של פסח (בא"י) כשפורח למקום ששם עוד החמה זורחת אם חייב כרת באוכל שם חמץ.

מן התורה בכה"ג לא מחיוב יותר

ונראה כיון שכבר קיים מ"ש מערב עד ערב תשבתו שבתכם וכן עד יום האחד ועשרים לחודש בערב א"כ מן התורה אינו מחיוב יותר.

בלא קרא ק"ש בזמנו ולמקום שהגיע עוד יום אין לו תיקון דביטל מצותו בכך

וכ' וראיתי בחיבור שלך ספק כזה כשלא קרא ק"ש בזמנו והוא עף למקום שנמשך שם זמן ק"ש.

ונראה שזה שלא קרא ק"ש כבר ביטל מצותו ואינו יוצא כשקורא במקום אחר שלא חשכה שם וכמו שכתבתי לענין חמץ ויו"כ ולא הזכיר בפירוש דין הנ"ל ומ"מ שיטתו שם דאם החזיק במקומו שבת ומועד יום א' ובא למק"א שעוד יום תו א"צ להחזיק במק"א.

משא"כ בנ"ד הנדון בכלל מתי יתחיל לשמור שבת במקומו שאין שם סדר יום ולילה רגיל אבל שם להלן בסי' רנ"ג הביא הפסקי תשובה התפא"י הנ"ל וע"ש בהערות מש"כ בזה.

ולענין איסור שביתה

עיין עירובין (מ"ה ע"ב) לענין מי גשמים אי קונים שביתה ובתוס' שם (ד"ה לימא) דאפי' לר' יהושע דמן הכיפה שותה כ' דאפי' יש תחומין למעלה מי' ל"ש קנין שביתה ברקיע ע"ש וכן לענין תחומין למעלה שם במקום שחללית נמצא ג"כ יל"ע י"ל דעדיף מספינה וגם בלא"ה כ' הפוסקים דל"ש שם דין שבת וכ' דאפשר אפי' מדרבנן ל"ש רק לזכר בעלמא.

וכבר דנו הפוסקים השו"מ מהדורא חמישא (סימן ג') שו"ת האלף לך שלמה או"ח (סימן ט') והר"י אסאד או"ח (סי' נ"ה) ושו"ת בית יצחק יור"ד סי' ל"א ובמפתחות שם בדין נסיעה ברכבת בשבת ועיין ג"כ בשו"ת חלק"י ובשו"ת יחו"ד ח"ו (סי' ט"ז) וש"פ ולענין נסיעה במטוס ליכנס בע"ש או בשבת עיין בשו"ת צי"א ח"א (סכ"א) וש"פ.

ולכאו' רק באופן שלא יחזור לכדור הארץ ביום השבת עצמו דאז כשיצטרך לצאת משם יהי' כמה חששות בזה ולקמן הבאתי דגם בכה"ג י"ל דאין חשש איסור.

ולענין זמני תפילה וציצית וק"ש שם יש לדון בזה הרבה ויש לברר איך סדר הזמן שם אי כל הזמן הוא יום או יש גם חלק שזמנו לילה או חושך דלפעמים הוא מכוסה מן השמש ואז הוא חושך כמו בזמן ליקוי חמה דאז ישתנו הדינים לענין הדברים הנ"ל ותלוי ג"כ איך מסלול נסיעת החללית וכך אמרו לי מומחים לחקר החלל.

לענין איסור תחומין והפלגה בחללית ג' ימים קודם שבת

"הפלגה בספינה"

בשבת (דף י"ט ע"א) ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי רשב"ג אומר אינו צריך ומצור לצידן אפילו בע"ש מותר ע"כ.

בטעם איסור ההפלגה בספינה פחות מג' ימים לשבת נאמר בראשונים שמונה דעות מחולקות בטעמיהם.

א) דעת הרי"ף סופ"ק דשבת והרמב"ם פרק ל' מהלכ' שבת ושו"ע או"ח סי' רמ"ח דהטעם דאין מפליגין פחות מג' ימים לשבת הוא משום ביטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הויא לה שינוי וסת ואין דעתן מתיישב עליהן ויש שמקיאין ויש ששוכבין באין יכולת לעמוד על רגליהן ולכן אסור אבל לדבר מצוה לא חששו לביטול עונג שבת דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולפ"ז אין האיסור רק בימים ולא בנהרות אפילו היותר גדולות דאין טבע הנהרות לעכור רוח האדם (טור) רק הים מעביר דעתו מפני ריבוי המלח שבו.

ב) דעת הרמב"ן בר"ן על הרי"ף ובשלטי הגבורים ובחידושי הר"ן על שבת דזה שאסרינן מיירי בספינה שכולה ישראל והספנין בלבד עכו"ם ומשו"ה אסור דהו"ל כמתנה לעשות מלאכתו בשבת ע"י כותי ודוקא כי הוי כולהו ישראל או רובן אבל אי איכא רוב כותים מותר דאדעתא דידהו עבדי ובד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר אפילו איכא רוב ישראל ומטעם זה נהגו ליכנס עכשיו בספינה אפי' בשבת ורק קונים שביתה מע"ש כדי לשבות באויר מחיצות שיהא מותר להשתמש בכולה.

ג) ורבינו חננאל פי' הטעם משום איסור תחומין כלומר דודאי בספינה גדולה ההולכת רק במים עמוקים יותר מעשרה טפחים מותר בכל ענין דאין תחומין למעלה מעשרה במים כמ"ש בסי' ת"ד אלא כאן מיירי בספינה קטנה וחיישינן שמא אין בעומק המים י' טפחים ויצא חוץ לתחום.

ומה שהתירו קודם ג' ימים משום דאז אם ילך חוץ לתחום אנוס הוא אבל ג' ימים שקודם השבת ששייכים להשבת הוה כאלו עושה לכתחלה לדחות את השבת וגם לדבר מצוה לא גזרו רבנן במים שאין שם גררא דאורייתא לתחומין (ב"ח).

אמנם גם לשיטת הרי"ף והתוס' והמאור לימד רבינו הרמ"א בסעי' ד' זכות על כלל ישראל והיינו ע"פ שיטת ר"ת דלדבר הרשות לא מיקרי רק לטייל אבל כשהולך לסחורה או לראות פני חבירו נחשב דבר מצוה.

וכ' רמ"א סי' רמ"ח (ס"א) קודם ג' ימים והיינו ביום א' וב' וג' מותר אפילו בספינה שמושכין אותה על ידי בהמות והיינו שהבהמות מושכות אותה בשפת הנהר על ידי חבלים (ופשוט הוא שהבהמות הם של אינו יהודי) ומותר אפילו במקום שאין עמוק עשרה כמ"ש לעיל לשיטת ר"ח דקודם ג' מותר ע"ש.

וממילא דאם אח"כ יארע לו סכנה דמותר לחלל שבת מפני פקוח נפש ולכן אפילו אם יצטרך בעצמו לעשות מלאכה ולהוליך הספינה מותר כיון שנכנס בהיתר ולכן גם איסור תחומין שרי כיון דהתחיל בהיתר.

לצאת מהחללית בשבת

"לענין לצאת בשבת מהספינה"

עיין באו"ח (סי' ת"ד) נפסק דספק הוא אי יש תחומין למעלה מעשרה או לא ומה שיהיה בדרבנן יהיה ספיקו להקל והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל לפי שאינם דומים לרגלי מדבר מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה למעלה מי' מקרקע הים או הנהר יורד ואינו נמנע ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מי' ע"כ.

אי חלוק יציאה מהמטוס בשבת מיציאה מספינה

ולפ"ז דן בשו"ת צי"א ח"א סי' פ"א (אות י"ז) די"ל דהיינו דווקא בספינה ההולכת בים שאין בו איסור תחומין דאורייתא כלל לכן מקילים בלמעלה מעשרה שלא קנה שם שביתה עם כניסת השבת אבל בטס באוירון על פני היבשה ששם איסור תחומין דאורייתא בכה"ג גם למעלה מעשרה אזלינן לחומרא באיסור תחומין וכמו שכ' שם הרמ"א דאם היה הולך בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל אזלינן לחומרא למ"ד תחומין די"ב מיל הוי דאורייתא.

דרך הילוכו אי קונה שביתה במינח ניחא או לא

אלא שיש מקום לשדות בזה נרגא לדון לצד היתר עפ"י מה שראיתי בביאור הלכה שם בסי' ת"ד שמקשה על זה שמשמע מהשו"ע שאפי' אם רק דרך הילוכה פגעה במקום שהוא למטה מעשרה ג"כ קנה שביתה דאמאי הא משמע בעירובין (דף מ"ה) דהיכא דמינד ניידי לא קנה שביתה אפילו בלמטה מעשרה וה"נ דכוותיה וכותב דאפשר לחלק דהילוך בספינה שאני דספינה מינח נייחא ומיא דקא מסגי תותה.

מהלכת פחות מי' לא קנה שביתה

ושוב מביא בשם הרמב"ן והרשב"א שסוברים שאפי' בפחות מעשרה בספינה מהלכת לא קנה שביתה ואין בה משום יוצא מחוץ לתחום מטעם דמינד ניידי' וספינה דר"ג (בעירובין דף מ"ז) כל בין השמשות מינח נייחא.

ומסיק הביאור הלכה דמכל הפוסקים דסתמו בזה וכן מלשון הש"ס דקאמר במהלכת ברקק משמע שאפי' דרך הילוכה קנה שביתה וסיים דצ"ע למעשה ע"ש.

אין קניית שביתה במטוס

וא"כ לא מיבעיא לדעת הרמב"ן והרשב"א ודאי שלא קנה שביתה באותו המקום שטס מיד עם כניסת השבת דאין לך מינד ניידי גדול מזה אלא אפי' לדעת שאר הפוסקים שסוברים שאפי' דרך הילוכה קנה שביתה יש ג"כ מקום לומר שהיינו דווקא בספינה מטעם הסברא שכותב הביאור הלכה דספינה מינח נייחא ומיא דקא מסגי תותח משא"כ באוירון שלא שייך זה והוא ממש מינד ניידי בזה י"ל שכו"ע מודים שלא קנה שביתה בדרך הילוכו (שו"ת צי"א שם) וכל הדיון שם בתוך ג' ימים קודם שבת או ליכנס לתוכו בשבת ע"ש.

וכבר הבאתי מתוס' עירובין מ"ה ע"ב (ד"ה לימיא) דלר"י דס"ל מן הכיפה שותה לענין ענינים י"ל אפ"ת דיש תחומין למעלה מי' ל"ש קנין שביתה ברקיע ע"ש וא"כ י"ל ג"כ דשם למעלה במקום החללית כשמסתובבת או אפי' כשלפעמים עומדת על הירח או כוכב אחר ל"ש שביתה ויל"ע.

ועכ"פ על עצם דין תחומין ביצא למסע החללית ג' ימים קודם שבת אין איסור ואפי' מגיע בשבת י"ל דיש היתר לצאת ממנו כנ"ל כמש"כ הצי"א להתיר יציאה מהמטוס.

לצאת קודם ג' ימים קודם שבת

ובעיקר הדין לצאת קודם ג"י. (א) כ' השו"ע או"ח סי' רמ"א ס"ד וביום ראשון ובשני ובשלישי מותר לצאת ואם אח"כ יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש מותר ואין כאן חילול שבת וטעם הדבר משום דהם נקראים על שם שבת העבר ואין צריך להזהר עתה שלא יבוא לידי חילול שבת הבא.

(ב) ובמג"א שם הביא מש"כ בכנה"ג בשם הריב"ל דכשיודע בודאי שיבוא לידי חילול שבת אסור אף בכה"ג וכ"כ הרדב"ז ועפ"ז סומכין עכשיו שמסכנים בעצמם קצת שלא לחלל שבת כדי שלא יהיה איסור למפרע על מה שיצא ובא"ר (אות י"ב) כ' דצ"ע דבריו ועיקר כשו"ע דמותר, (וע"ש בס"ק ג') ואפי' לשיטת המחמירים בספינה נהגו להקל אפי' תוך ג"י עיין ברמ"א שם ס"ג וע"ש במ"א סוף הסימן.

ובאיזה מקומות נתפשט המנהג להפליג ע"י קנין שביתה אפילו בים הגדול בשבת ולא חיישי לטעם עונג שבת אבל במ"צ כתב דאין להקל נגד רוב הפוסקים וסיים המ"ב שם בבהל"כ ומ"מ במקום שנהגו היתר בזה אין למחות וכמו שכתב בב"י דיש להם על מי שיסמוכו והוא שיטת הרמב"ן דס"ל דטעם איסור הפלגה בספינה הוא דוקא בספינה שרובה ישראל דאז הא"י העושים מלאכה בספינה הוא בשבילן אבל לא כשרובה עכו"ם.

ובבהל"כ ס"ד (ד"ה ופוסק) כ' ולא דמי להפלגתו בספינה דנחבט במ"ב דהפסיקה אינה לעכובא דשם הוא למעלה מעשרה ואפילו אם נקל גם למטה מעשרה היינו דוקא שם בספינה דאינה רק מדרבנן לכו"ע אפילו י"ב מיל וכמו שכתב הרמב"ם משא"כ לצאת בשיירא שהוא ביבשה וכ' ואח"כ מצאתי שגם בפמ"ג בא"א סק"ו מצדד כן בשם הלבוש כמו שכתבתי ע"ש.

ובשו"ע הרב (ס"ק י"ג) כ' אע"פ שקרוב לודאי הוא שיצטרך לחללו הקילו חכמים קודם ג' ימים או לדבר מצוה אפילו בתוך ג' ימים אבל כשהוא ודאי גמור שיצטרך לחללו לא הקילו כלל בשום ענין ויש להחמיר כדבריהם אבל אין למחות ביד המקילין הואיל ויש להם על מי שיסמכו ע"כ (ע"ש שציין לצ"צ יור"ד סי' צ"ב).

ובערה"ש סי' רמ"ח (סי"א) כ' וקודם לכן מותר ולא שאנו יודעים בבירור שבהכרח לחלל שבת דא"כ אפילו ביום ראשון אסור אלא שקרוב הדבר כמו הולכי מדבריות ולכן כל שנכנס בהיתר אם אח"כ נתהוה שמוכרח לחלל שבת מפני פקוח נפשות מה יוכל לעשות.

ובתו"ש (ס"ק י"ח) (כמו שהביא מעלתו) להוכיח דאפי' יודע בודאי שיצטרך לחלל השבת מותר קודם ג' ימים לפני השבת.

ובנ"ד שכ' מע"כ שהתנה דיום השבת לא יעשה מלאכה כלל לכן כיון שאין ברור שיצטרך לעשות מלאכה אפי' יצטרך יש להקל ובפרט להפוסקים דאין שם חילול שבת מה"ת ואפשר אפי' מדרבנן אין שם דין לשבות כמש"כ לעיל וא"כ שרי אפי' תוך ג"י ומכ"ש קודם ג' ימים לפני שבת.

וגם לענין איסור תחומין כ"כ הרמב"ן עירובין מ"ג (וכמש"כ מע"כ) דלא ראוי לחוש מפני שהליכתן בספינה בים בין למעלה בין למטה ודאי מותרת היא ולא אסרו אלא ליכנס שם פחות משלשה ימים סמוך לשבת ולדבר מצוה מותר אפי' בע"ש ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הלוך הספינה אינו קרוי הלוך כלל.

ותמה על עצמך הוא יושב ברה"י שלו שהספינה רה"י הוא גבוה עשרה ורחבה ארבעה וכדאיתא בפרק הזורק ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות איהו מונח נייח וספינה הוא דקא מסגיא וחצר מהלכת הוא ולא אדם מהלך כלל עכ"ל.

וכדברי הרמב"ן כ' ג"כ בספר העתים סי' ל"ז וברשב"ם בתוס' מ"ג א' ד"ה הלכה וסיים שם הרמב"ן סוף דבר דאין לוקין על התחומין דבר תורה אלא במהלך שלש פרסאות באיסורי תחומין לדברי האומר כן או במהלך אלפים אמה באיסור תחומין לרבי עקיבא הא אלו הלך בהיתר כל היום אע"פ שיצא לו לכמה תחומין אינו חייב עד שילך מאותו מקום כשיעור תחומי שבת וכל שכן היושב בספינה שאין הליכת הספינה בהיתר מתחשבת לו מן התורה ואין חיובו אלא אם כן הלך ממקום שיצא לשם בשיעור תחומין ע"ש וה"ה בנ"ד לפ"ד ל"ש לאסור משום חשש איסור תחומין וכ"ש לפמש"כ שאין שם מדת יום ולילה.

וכ"כ בשו"ת מהרי"ק (שורש מ"ה) וז"ל דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא ה"מ היכא שהוא מהלך ברגליו.

וכן דן בשערים מצויינים בהלכה ח"ב סי' ע"ד (ס"ק ג') לענין לנסוע באוירון קודם השבת באופן שידוע בבירור שהמטוס לא ינחת אלא אחר צאת השבת אם רובם עכו"ם והם עושים מלאכה אי מותר.

והביא מש"כ החתם סופר (ח"ו סי' צ"ז) בענין איסור נסיעה במסילת הברזל והביא לבסוף דברי הרמב"ן (פ' אמור) דאם אינו שובת ומתנהג כחול עובר אדאורייתא.

ולכן בספינה שיושב בחדרו ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש משא"כ במסילת הברזל אינו שובת וגופו אינו נח ואינו עוסק בעונג שבתו אסור עי"ש ודברים אלו לכאו' שייכים גם באוירון.

וכ' שם בשערים המצוינים בהלכה עוד יש טעם לאיסור הפלגה באוירון דבשלמא בספינה שנוסע בה עפ"י הרוב משך שבוע שובת בה והיא כדירתו דומה לסוכה במשך שבעה ימים משא"כ באוירון שא"א לה לטוס אפי' כ"ד שעות שלא תנוח באמצע אין זה שביתה ודירה וממילא כרוכים בה הרבה איסורים.

ועיין בשו"ת הגרע"א (סוס"י י"ג) שמחלק כעין זה בין ספינה למעבורת (פערי) דספינה היא כמו בית ועושים בה כל צרכם משא"כ מעבורת הנ"ל דאינו חדר ובית ועיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ב סי' ק"ו) האריך ג"כ בענין איסור הפלגה באוירון עי"ש.

ושם עכ"פ יש דין שבת וק"ו בנ"ד דאין שם סדר יום ולילה ואין דין שבת ממש רק מדרבנן או לזכר בעלמא והוא אינו עושה מלאכה לכאו' יש להתיר.

משא"כ מעבורת חלל דנעשה לנסיעות ארוכות טווח ויותר משבוע ויש שוהים שם כחצי שנה א"כ דמי לבית וספינה שמותר לנסוע בה בשבת ובפרט אחרי שלומדים ועושים הרבה חזרות והכנות לקראת הנסיעה וכבר מרגילים אותם אין חשש ביטול עונג שבת.

וכ"ש באופן שכ' מעלתו שאין צריך לחלל שבת שם במטוס ויהדר שלא יעשה פעולות בשבת אלא הנכרים הנוסעים עמו ויתנה כן מקודם הנסיעה שביום השבת אין לו לעשות שום מלאכה וישלימו ביום אחר ושלא תתחיל הנסיעה בשבת ואז בכה"ג יש להתיר ואפי' לשיטות הפוסקים דאוסרים לטוס באוירון הטעם.

 

תבנא לדינא:

לפי מה שביררתי אצל מומחים בחקר החלל וכן אמר לי הרה"ג ר' מרדכי גנוט שליט"א בעמח"ס לוח דבר בעתו דהגם שמסלול החללית תלוי לפי קביעת סוכנות החלל דהיינו כ-100 ק"מ בערך מעל כדור הארץ והגם דכשנכנס לצל כדור הארץ נחשך קצת ומ"מ החוקרים לא ביררו אם זה גדר לילה ממש או רק נחשך קצת וכמו בליקוי חמה במקומות כמו מדינת תורכיה ששם הליקוי בחוזקו ונהי' חושך ממש באמצע היום ונראים הכוכבים ובמקום שהוא 16 אחוז תחת האופק אז נראה עלות השחר וכיון דחללית נעה כ-100 ק"מ מעל כדור הארץ וכל 90 דק' מקיף כדור הארץ הזמנים משתנים מהר מאד הגם שנראה שם השקיעה והזריחה כמו שהסביר לי הרב גנוט שליט"א מ"מ זה אינו בסדר רגיל כלל כלל וכמו שנסתפקו הפוסקים במדינות צפוניות.

זמן שבת

וא"כ יש להסתפק הרבה אי נחשב לילה ממש הגם שי"א שהולכים בזה למה שתחתיו כלומר אם תחתיו יום מיחשב יום ואם תחתיו לילה מיחשב לילה עיין מש"כ בספרו בין השמשות להרב טיקונסקיצנקי מה שדן בזה שם הגאון רא"ז מלצר זצוק"ל בנסיעה במטוס אי מחשבין גדר יום ולילה כפי מה שתחתיו לענין כל דינים וגם שם לא ברור הדבר וכ"ש בניד"ד שהזמנים שם משתנים במהירות מאד לא מסתבר לומר שנחשב הזמן למה שתחתיו וגם לא מסתבר לומר כך בכ"פ דניחשב כיום ולילה רגיל ולא עדיפא מדין מקום קוטב הצפוני שכתבו הפוסקים התפא"י הנ"ל דמה"ת אין חיוב שבת שם ומרן זי"ע בדברי יציב הנ"ל כתב שי"ל דאף מדרבנן אין חיוב לזכר בעלמא וא"כ מצד חשש חילול שבת אין איסור לנסוע לשם וכמו שמותר לנסוע בספינה ובנ"ד קיל יותר כנ"ל אפי' תוך ג"י לפני שבת וכ"ש בנדון דידן דיוצא קודם ג"י לפני שבת יש להתיר יותר כיון דלכל היותר הוי רק דרבנן ול"ד להולך ביבשה וכמ"ש הבה"ל לחלק בהכי וגם לא הוי דבר הרגיל ולכן יש להתיר הנסיעה בזה.

וכבר הבאתי ג' שיטות הפוסקים בזה. א) שיטת היעב"ץ שמדת יום ולילה הוקבע לכ"ד שעות בכל המקומות.

ב) ושיטת התפא"י דאזלינן בתר היקף השמש לד' הרוחות כ"ד שעות ליום והיקף הז' שבת ואפ"ה אין חיוב שבת רק מדרבנן וכ"ז במקום שנתארך היום או לילה אבל במדינות הצפוניות נשאר בצ"ע.

ג) שיטת הדברי יציב במדינות שאין להם זריחה ושקיעה לענין שבת הולכין בתר אר"י ומ"מ גם לפ"ד בנסיעה בחלל שמקיפים את כדור הארץ כל 90 דקות ומדת יום ולילה אינו רגיל שם והזמנים משתנים מאד יל"ע גדרו לענין זמן יום ולילה ולכן גם יש להסתפק אי שייך שם לילך לענין שבת בתר אר"י כיון דיש שם גדר זריחה ושקיעה רק לא מציאות יום ולילה רגיל וכיון דלא הוברר גדרו אולי י"ל דמודי כו"ע דסגי לכל היותר דיחשב כל כ"ד שעות להיקף יום.

במלבושי האסטרונטים

לענין הלבוש שלובשים האסטרונטים אמרו לי המומחים לחקר החלל שדיברתי עמהם שבפנים בתוך מעבורת החללית א"צ ללבשו כל הזמן וא"כ אין חשש חילול שבת בזה ולפי מש"כ שיכול להתנות שלא יעשה מלאכה יום אחד א"כ יום השביעי לחשבון ימי שבת שנסע משם ישבות ולא יעשה מלאכה.

סדר התפילות

ולענין התפילות כבר כתבתי שנסתפקו הפוסקים כיון דתלוי בזריחה ושקיעה דבכה"ג באין סדר יום ולילה הרגיל האיך יתנהג ולכן כל כ"ד שעות כשודאי יום בתחילתו יתפלל שחרית ולפי חשבון הנ"ל לקראת סוף היום יתפלל מנחה וכשהחשיך קצת יתפלל ערבית בהפרש הזמן כמו שכ' הפוסקים דבכה"ג כל כ"ד שעות נחשב ליום מדרבנן או לזכר בעלמא כן יעשה כל כ"ד שעות כמש"כ היעב"ץ במו"ק.

הנלענ"ד כתבתי

כ"ד ידידו המוקירו ומכבדו

כפי יקרת ערכו הרמה

יצחק שמואל שכטר