ארץ ישראל תופסת מקום נכבד בפרשת השבוע. "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בראשית יב', ז'), "שא נא עיניך וראה ... כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (שם יג', יד'-טו'), "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (שם יג', יז'). ומלבד אלו, עוד ג' פעמים שנכרת ברית עם אברהם על הארץ.

הפרשה העוסקת בברית שבין הקב"ה לאברהם וזרעו, מאריכה גם בעניינה של ארץ ישראל, משום שארץ ישראל היא מרכיב חשוב ביותר בקיום הברית.

כאשר שאל אברהם: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו', ח'-ט'), נאמר לו בתשובה: "קחה לי עגלה משולשת..." ופרשו חז"ל שכוונת התשובה היתה לומר שארץ ישראל מחוברת לעם ישראל בזכות הקרבנות.

והמפרשים התלבטו, מה ראה אברהם לשאול על הארץ ולא על הבנים, והשיבו, שלא שאל "אות" אלא תמה באיזה זכות הארץ תהיה שייכת לישראל, ועל זה באה התשובה "בזכות הקרבנות".

ומן הראוי לעמוד על הקשר שבין הקרבנות לארץ ישראל.

במסכת אבות פרק ה' משנה יא' נאמר: "...גלות באה לעולם- על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים...".

על עבודה זרה נאמר: "...וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה" (דברים יא', טז'-יז').

על גילוי עריות נאמר: "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה..." (ויקרא יח', כח').

ועל שפיכות דמים נאמר: "ולא תחניפו את הארץ... כי הדם הוא יחניף את הארץ..." (במדבר- לה',לג').

ומפרש המהר"ל, שג' תארים יש לארץ ישראל, "אלוקי הארץ", "הארץ הקדושה", "וארץ החיים", והם כנגד אלו ג' חטאים.

בעבודה לאלוהים אחרים אי אפשר להתקיים בארץ הקרויה ע"ש אלוקים, ועל-כן באה גלות על ע"ז. גילוי עריות הוא היפך הקדושה, ועל-כן בארץ הקודש אי אפשר להתקיים בגילוי עריות. וארץ ישראל היא ארץ החיים, ועל-כן שופכי דמים וממעטי חיים, אין להם קיום כאן.

בלשון חכמים נקראת ארץ ישראל "טבור הארץ", ללמדך שכשם שהעובר מחובר לאמו ע"י הטבור, ומשם הוא יונק את מזונותיו, כך אי אפשר להתחבר אל אלוקים בעולמנו, אלא דרך הטבור,ארץ ישראל. כי זו הארץ הנקראת "נחלת ה'" (רמב"ן- ויקרא יח',כה') והיא הארץ "אשר עיני ה' אלוקיך בה והוא דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית שנה", "וזה שער השמים".

אלו החוטאים בג' החטאים החמורים הנ"ל, פועלים נגד מגמת הקירוב של ישראל לאלוקים, ושהארץ הוא מרכיב חשוב בתהליך קירוב זה, ועל-כן גולים מן הארץ, כיוון שארץ ה', ארץ הקודש וארץ החיים, איננה יכולה לסבול חוטאים המנוגדים כל-כך לאופיה.

הקרבנות הם ביטוי ליכולת של ישראל להתקרב לאלוקים, ובלשון המהר"ל: "כי אין קרבן זולת הקירוב והדיבוק בו יתברך", ומכאן, שלזכות בארץ ישראל, מקום הקירוב, יש צורך בתכונת הקרבנות, ומי שיש לו סגולה זו של קירוב ע"י קרבן, זוכה בארץ ישראל שהוא המקום שבו קירוב זה בא לידי גילוי.

[פורסם בענבי הכרם # פרשת לך לך]

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion