במצות חנוכה אנו מוצאים דבר ייחודי, שהמצוה אינה על האדם היחיד אלא על הבית: "נר איש וביתו". וצריך להבין מדוע תקנו חכמים דוקא במצוה זו שהחובה אינה פרטית אלא על כל הבית? וכן המהדרין מדליקים נר לכל אחד ואחד מאנשי הבית, והשאלה היא מה הקשר בין המשפחה לנס חנוכה?
אם נתבונן במדרשים נגלה שרוב גזירות היוונים היו סביב נושא המשפחה. במדרש מעשה חנוכה (אוצר מדרשים, אייזנשטיין) מסופר:
בימי היוונים הערימו סוד על ישראל. אמרו: בואו ונחדש עליהם גזירות עד שיבעטו באלוהיהם ויאמינו בע"ז שלנו.
עמדו וגזרו: כל בן ישראל שעושה ברית או מסגור לפתחו ידקר בחרב. וכל כך למה? כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות, שכל בית שאין לו דלת אין לו כבוד ואין לו צניעות, וכל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה. כיון שראו ישראל כך, עמדו ובטלו כל דלתות בתיהם ולא יכלו לשמש מיטותיהם. עמדו וגזרו כל מי שאשתו הולכת לטבילה ידקר בחרב ...
עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תיכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון. כיון ששמעו ישראל כך, רפו ידיהם ותשש כוחם ונמנעו מלארס.
המכנה המשותף לכל הגזירות היא המגמה להרוס את הבית היהודי, את התא המשפחתי. תחילה נטפלו לבית ברשות היחיד והפכו אותו לרשות הרבים, לאחר מכן פגיעה בטהרת המשפחה, ואח"כ ביטול האירוסין והנישואין.
ולכן כאשר גברו החשמונאים על היוונים הבליטו את הנצחון של המשפחה, וקבעו "נר איש וביתו". וכפי שפוסק הרמב"ם (פ"ו מהל' חנוכה ה"י): "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד, בין שהיו אנשי הבית מרובים, בין שלא היה בו אלא אדם אחד". הפרסומי ניסא הוא דוקא בבית. וכן ההלכה היא: "על פתח ביתו מבחוץ" (שבת כא:). ושיטת רש"י היא שדוקא פתח הבית, ולא פתח החצר הפונה לרה"ר, משום שהחובה היא חובת הבית. ולכן יש הדגשה על פתח הבית, שכל הנצחון הוא על שמירת התא המשפחתי שבתוך הבית פנימה.
הרב קוק בספרו עין אי"ה (שבת כג.) מוסיף:
כי היוונים בגזרותיהם רצו לבטל מישראל את החיים הישראלים המושתתים על שרשי התורה, שאחד מיסודותיה היא להציב את הטהרה והצניעות כמטרה הראשית של חיי המשפחה.
השקפת החיים הזו היא מנוגדת לתרבות היוונים, אשר ראו בה צר ואויב. הם הציבו בפסגת חייהם את עליצות החיים והנאותיו הגופניים והדמיוניים, ועל זה היתה שנאת היוונים רבה מאוד לתורת ישראל. ע"כ, כדי להדגיש עד כמה יש למשפחה הישראלית חלק בנצחון הישראלי על היוונים, נקבעה החובה הבסיסית בחנוכה שהמצוה תהיה "נר איש וביתו".
אם נתבונן נראה שזהו ענינו של נר שבת, שהרי כל הדלקת נר שבת בא להגברת השלום בין איש לאשתו ולשמירת התא המשפחתי. ולכן הרמב"ם חותם את הלכות חנוכה בנושא השייך להלכות שבת, וכך כותב:
היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז).
הלכה זו ברמב"ם תמוהה היא מאד, שהרי רק תחילת דבריו שייכים להלכות חנוכה, אך שאר דבריו הרי הם שייכים להלכות שבת. ומה ראה הרמב"ם לחתום את הלכות חנוכה בנושא שלום בית? אלא שזהו כל ענינו של חנוכה: "נר איש וביתו", שהבסיס שלו זה נר שבת. ולכן כאשר יש נר שבת ונר חנוכה – נר שבת עדיף, כי נר שבת הוא הבסיס של נר חנוכה.
לכן בחנוכה כל המשפחה מתאספת סביב נרות החנוכה, ואסור לעשות מלאכה באותה שעה, כי שעת הדלקת הנרות היא שעת אחדות התא המשפחתי, וגדול השלום שכל התורה נתנה כדי לעשות שלום בעולם, שנאמר: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion