ישיבת כרם ביבנה

בכניסה לבית המדרש

אמרו חז"ל:

בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם - כלי ריקן מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק, אבל הקב"ה אינו כן, מלא - מחזיק, ריקן אינו מחזיק. שנאמר "אם שמוע תשמע" אם שמוע בישן (שלמדת וחזרת) תשמע בחדש, ואם יפנה לבבך - שוב לא תשמע (ברכות מ.).

בניגוד למאגרי המידע של היום, ככל שמתמלא, קטנה יכולת הקיבול שלו, בתורה מתהפך העניין, ככל שמתמלא, מתרחבות הדפנות ויכולת הקיבול גדלה.

"כי המצווה הזו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא ... ולא מעבר לים היא ... בפיך ובלבבך לעשותו".

ואמרו חז"ל שם במדרש (דברים רבה ח, ג):

משל לטיפש שנכנס לבית הכנסת, ורואה שלומדים תורה, והוא שואל היאך לומדים תורה, והם משיבים לו: תחילה קורא במגילה ואח"כ בספר ואח"כ בנביאים וכתובים, גומר המקרא, שונה התלמוד ואח"כ הלכות ואגדות, כיוון ששמע כך, אומר בלבו, אימתי אני לומד כל זאת, וחוזר לאחוריו.

משל למה הדבר דומה לככר שהיה תלוי באויר, טיפש אמר מי יוכל להביאו, פקח אומר לא אחד תלה אותו, מביא סולם או קנה ומוריד אותו. כך הטיפש אומר אימתי אקרא כל התורה כולה, והפקח מה עושה, שונה פרק אחד בכל יום עד שמסיים כל התורה כולה. אמר הקב"ה, לא נפלאת היא, ואם נפלאת היא - ממך, שאין אתה עסוק בה.

ויש להבין: האם יש כאן מחלוקת אם אפשר לסיים את כל התורה, והרי לכאורה הטיפש צודק!? מה הכוונה בדברי הקב"ה שהתורה לא נפלאת, ואם נפלאת - ממך. נפלאת או לא? ואם אמנם נפלאת, הרי אפשר לעסוק בה וללמדה, ומדוע היא נפלאת? לא בשמים היא-בפיך ובלבבך לעשותו, איך יתכן שההוא אמינא והמסקנה כה רחוקים?

וראיתי שמציינים למאירי שהביא פי' הרס"ג למשלי (ח', ל"ד) על הפסוק: "אשרי אדם שומע לו, לשקוד על דלתותי יום יום, לשמור מזוזות פתחי".

שונה היא התורה משאר החכמות. בכל חכמה אין חלק אחד תלוי בחבירו, מלאכה הראויה להעשות בעשרה ימים, הרי שבכל יום עליו לעשות עשירית ממנה, וכן מלאכה העשויה בד' שנים, אם יעשה הפסקה של שנה, בקלות יוכל להשלים שנה זו.

לא כן בתורה, מה שזקוק ללמוד בעשר שנים, לא ילמד בשנה ראשונה עשירית ממנה, אלא הרבה פחות מעשירית, ואילו בשנה העשירית ילמד הרבה יותר מהראשונה. לימוד תורה איננו רק אגירת חומר, אלא יצירת יכולת. וע"כ בשנה השניה ילמד פי כמה מהשנה הראשונה. וכן כשיפסיק שנה אחת, לא יוכל להמשיך מהשנה שבה הפסיק, וז"ל שם: אבל בראשונה ישיג מעט, ובשניה כפלים, וכל עוד שיעסוק בה, תקל הבנתו וימצא לפניו נתיב החכמה דרך סלולה, ויפה לו שעה אחת בסוף מאורך זמן בהתחלה, ומתוך כך כל אשר ימעט בשקידה יפסיד, מה שאין בו שעור, ומה שאינו ניתן להשבון.

הטיפש אמנם צודק, בנתונים שלו כיום א"א לו להשיג את כל התורה, התורה נפלאת והיא בשמים, לפי הבנתו שלימוד תורה הוא רק איסוף מידע, גם אם יוסיף פרק בכל יום לא יגיע לתכליתה. אלא שהוא אינו יודע סוד לימוד התורה, שכל פרק חדש שלומד, יכולת הלימוד שלו נכפלת ונשלשת.

והקב"ה אומר לו: אמנם במצבך כיום התורה נפלאת, והיא בשמים, אך מציאות זו - ממך היא, שאין אתה עסוק בה, שאילו היית עוסק בה, היה בידך הסולם להוריד את הככר, ואז הדבר בפיך ובלבבך.