ענבי הכרם - דברים תשס"ג

במדרש (איכ"ר א', א'):

שלשה נתנבאו בלשון איכה. משה, ישעיהו וירמיהו. משל למטרונה אחת וכו', אחד ראה אותה בשלותה, אחד בפחזותה ואחד בניוולה. משה ראה אותם בכבודם ושלותם, אמר "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" (דברים א', יב'). ישעיהו ראה אותם בפחזותם, אמר "איכה היתה לזונה" (ישעיהו א', כא'). ירמיהו ראה אותם בניוולם, אמר "איכה ישבה בדד" (איכה א', א').

על החילוק בין שלושת הנביאים ושלושת הלשונות, עמד בספר "קומץ המנחה", וביאר עפ"י הגמ' בגיטין (נח'.) שאמרו לר' יהושע בן חנניא, שיש תינוק אחד בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי, עמד ר' יהושע על פתח בית האסורים ואמר, "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים" (ישעיהו מב', כד'), ענה אותו תינוק ואמר, "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו ולא שמעו בתורתו". אמר מבוטחני בתינוק זה שיהיה מורה הוראה בישראל. העבודה שאיני זז משם עד שאפדנו בכל ממון שפוסקים עליו.

וכבר התפלאו רבים, מה חכמה ראה בתשובתו של התינוק ?

ידועים דברי חז"ל שבית ראשון נחרב על ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני חרב בגלל שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד ע"ז גלוי עריות וש"ד. והדברים מופלאים איך הגדילו חז"ל חטא לשון הרע על כל החטאים האמורים הנ"ל.

האר"י כתב (הובאו דבריו בסדור השל"ה), עה"פ "כי בחטאינו ובעוון אבותינו" שיחס חטא לעצמו ועוונות לאבותיו, שהאדם מת בחטא שהוא שוגג, אך יכול למות בגין עוונות אבותיו. שהתורה אמרה "לא יומתו אבות על בנים... איש בחטאו יומתו (דברים כד', טז') שדווקא בחטאו יומת, כשעשה בשוגג, ונתכפרו במותו, ואין לייחס זאת גם לבניו, אבל כשחטא במזיד, יתגלגל העונש גם לבניו, וזש"ה "אבותינו חטאו ואנחנו עוונותיהם סבלנו" (איכה ה', ז'). שכשאבותינו חטאו, אין אנו נענשים, אבל בעוונותיהם אכן סבלנו גם אנו.

ומבואר כבר בקדמונים, שמה שחזרו לבית שני, לא היה זה משום שנתכפר להם לגמרי חטאי בית ראשון, אלא שהיה זה תיקון לפי שעה. וע"כ לא היה בית שני במדרגת הראשון, שעדיין לא היו ראויים לגדולה. ובחורבן הבית השני נתגלגל עליהם גם עוונות הבית הראשון.

וזהו ששאל ר' יהושע את התינוק "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים". שידוע שיעקב הוא מדרגה נמוכה מישראל. ואיך יתכן שבבית ראשון שהיו במדרגת יעקב, ניתנו רק למשיסה, ועתה בבית שני, שהיו צדיקים ות"ח, ונקראו בשם ישראל יהיו לבוזזים שהוא חמור יותר ממשיסה. וע"ז ענה התינוק "הלא ה' זו חטאנו לו", שאמנם הם בגדר שוגגין, אבל אבותינו היו מזידין, "ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו", וע"כ מתגלגל עלינו גם עוונותיהם.

ויסוד הענין הוא, ששורש ג' החטאים הגדולים הוא בחטא לשון הרע, שישראל נקראים נפש אחת- "בשבעים נפש"- ואילו בני עשו נקראים נפשות, ופי' חז"ל שהם עובדים לאלוהות הרבה ע"כ חלוקים הם בנפשותם, משא"כ ישראל עובדים לא-ל אחד, והם מאוחדים בנפש אחת. ואף שביטלו יצרא דע"ז ומעט יצרא דעריות בבית שני, מ"מ חטא לשון הרע עדיין מרקד ביניהם, וע"כ לא היה תיקון גמור.

ואלו ג' הלשונות. משה אמר "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם", שכל זמן שיש ריב ביניכם, ועבירה גוררת עבירה, לא יהיה תיקון. ואמר ישעיהו "איכה הייתה לזונה, שעדין יש ביניהם ע"ז, אף שביטלוהו. מ"מ עדין אינם נפש אחת. והשרש לא תוקן. ובא ירמיהו ואמר "איכה ישבה בדד", שהוא הפירוד המוחלט.
אמרו חז"ל שקטורת מכפרת על לה"ר, אלא שכל זה דוקא כשחזרו ממעשיהם הרעים. אפשר שע"ז אמר הנביא בהפטרת השבת "לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי וגו' לא אוכל און ועצרה" (ישעיה א', יג'), אם העצרה מבוססת על און, אין זה כינוס אלא פירוד. וע"כ תועבה היא".

(פורסם בענבי הכרם # דברים תשס"ג)