ידוע הדבר שישנן שני סוגים של תשובה: תשובה מאהבה ותשובה מיראה. בכמה מקומות מבוארים ההבדלים שבין שני סוגי התשובה, כאשר תשובה מיראה יסודה ביראת העונש, ותשובה מאהבה נובעת מהרצון להתקשר אל הקב"ה. מה שפחות מבואר זה איך בדיוק מתבטא מעשה התשובה בפועל מאהבה ומיראה.

כדי להתבונן בזה, נסתכל במקום אחר שיש חילוק בין אהבה ליראה. בתפילות ר"ה אנו מחלקים בין בנים לעבדים. וגם בתפילה של כל יום מוזכר: 'השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך' יחס של בן ואב בנוגע לתורה, ויחס של עבד למלכו בנוגע לעבודה.

הקב"ה מתגלה בעולם בתור הבורא שברא את עולמו ומנהיג אותו וזה גדר מלכותו ית', ובמסגרת זו אנו מקבלים עלינו מלכות שמים וזה יחס של עבד למלכו. אמנם, העולם היא ביטוי לחכמתו של הבורא והלומד תורה נדמה לבורא ביחס של בן לאב. לכן בלימוד התורה אנו נחשבים לבנים של ה' ובקיום המצוות אנו נחשבים לעבדים.

אמנם, יכול אדם לקיים מצוות ברמה של אהבה וזה הנקרא עושה רצונו של מקום, ואז יקרא בן. וכן אפשר להפך, ללמוד תורה בתור מצווה גרידא, ואז יקרא עבד. אבל בשורש, לימוד תורה באמת הינו ביטוי לאהבת ה'. וכששלמה תיקן עירובין ונטילת ידיים, יצתה בת קול ואמרה 'אם חכם בני ישמח ליבי גם אני'. וביאר הגר"א, שבכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו, והטעם- כי כל מעלת הבן והתלמיד מכח האב והמורה,

ולכן אין האב מתקנא. ועל זו הדרך, כשחידש שלמה תורה, כביכול, הקב"ה שמח, כי זה יחס של אב ובן.                                                                                                                       

ומכאן יש לנו מפתח לאופן של לימוד תורה. אדם שלומד שואל את עצמו פעמים רבות מה מטרת הלימוד ועונה לעצמו תשובות- רבות החל מהחיוב בקיום מצות תלמוד תורה ככל שאר המצוות, וכלה בהבנת התועלת והחשיבות ביצירת תלמידי חכמים, מורי הוראה ומלמדי דרך ה' בעולם. עם כל החשיבות בדברים אלה, אין זו מהותה הפנימית של לימוד התורה. 

עצם העיסוק בחכמה, שבשורשה הינה החכמה האמיתית האלוקית, הוא עצמו הלימוד והמטרה, וככל שאדם עוסק בלימוד התורה הוא מתעלה להיות בנו של הקב"ה. וזה עצמו הוא העונג העליון ומתיקות הלימוד שזוכה לה מי שלומד לשמה לעצם מעלתה של תורה.

העולם החומרני שמסביבנו מגדיר לאדם שיש לו ערך רק עד כמה שהוא "תורם" לחברה, שותף  לכח העבודה שלה ומייצר תל"ג. מחשבות אלה חודרות בצורה קצת יותר מעודנת גם לעולם של שומרי מצוות, וכמה אנו רחוקים מדברי חז"ל שקראו לתלמידי החכמים 'בנאים' שעוסקים בבניינו של עולם. בימים אלה, שבהם עלה משה לקבל את התורה, שעיקרה בעמל של תורה שבע"פ- שהיא הברית בין הקב"ה לעם ישראל, ובה אנו נקראים בנים לה'- הרי שככל שנתמסר ללימוד תורה בעומק ובעיון, מתוך רצון לעמול בה ולהקיפה, להנות מחכמתה ולהתענג על השכלתה, כך נזכה להיות קשורים יותר למושגי אהבת ה' ולתשובה מאהבה.