ישיבת כרם ביבנה

רבי משה שיק

מרדכי קימלמן


רבי משה ב"ר יוסף שיק (מעתה: מהר"ם) נולד בשנת ה'תקס"ז (1807) בהונגריה והסתלק לבית עולמו בא' בשבט שנת ה'תרל"ט (1879). מגיל צעיר נחשב למתמיד גדול, וכבר בגיל אחת עשרה הלך לישיבתו של דודו, ר' יצחק שוסבורג. לאחר שלוש שנים עבר לישיבת פרשבורג אותה הנהיג מורו המובהק לעתיד, החת"ם סופר. החת"ם סופר פקח עינו על הצעיר שהתפרסם בבקיאותו ואמר, כי הוא מקשה עליו לחדש חידושים מאחר והוא "ארגז מלא ספרים". מהר"ם המשיך לגדול כתלמידו המובהק של החת"ם סופר, ובשנת ה'תקצ"ח, בהמלצת החת"ם סופר, קיבל רבנות בעיר ביערגין. עשרים וארבע שנים תמימות כיהן מהר"ם בקהילה קטנה זו, שאפשרה לו לנהל את ישיבתו כמעט ללא טרדות בענייני הקהילה. ישיבתו הגדלה הכבידה על אנשי הקהילה, ובשנת ה'תרכ"ב, לאחר שפנו אליו בבקשה למינוי מקהילת חוסט המעטירה, ומשהובטח לו שמחליפו יהיה ת"ח, התרצה לתפקיד. בחוסט הרחיב מהר"ם את ישיבתו, המשיך לכתוב את ספריו ולשלוח תשובות לכל חלקי הארץ עד לפטירתו.
בימי מהר"ם, היהודים הנאולוגיים (כת הדומה לרפורמים) הרימו ראש והחלו לחבל בכרם ישראל. מהר"ם עמד בראש המאבק מולם כפי שהעיד על עצמו: "הרבה יותר בכיתי בשוקי פעסט בימי הקונגרס (קונגרס מפורסם בו הכריזו הרפורמים שאין להם חלק בשו"ע) מאשר בכיתי בביתי בימי תשעה באב". שיאו של המאבק סבב כנגד נסיונם של הנאולוגים להקים ועד מרכזי שיפעל מול המדינה ויכלול את כל יהודיה, אורתודוקסים ונאולוגים. לבסוף המאבק הצליח, והממשלה הכירה באיגוד אורתודוקסי נפרד. מהר"ם אף אסר מלחמה על הקהילות הניטרליות שלא נטו לשום צד, עד שיבהירו את עמדתן. מהר"ם אף חשב בקנאותו לנדות את הרפורמים בכנס רבנים, אך דבריו לא התקבלו. מצד שני, העיד קרובו ותלמידו, ר' שלמה צבי שיק, ש"דיבר דרשותיו בלשון אשכנז וחרה אפו מאוד על התלמידים שלא היו בקיאים בכתב ובלשון", ולא זו אלא אף שלמד ולימד מכתבי הקודש המתורגמים ע"י ר' משה מנדלסון לגרמנית (שו"ת הרשב"ן אה"ע, סי' צט).
מהר"ם החזיק ישיבה גדולה שמנתה בשיאה למעלה משמונה מאות תלמידים, ורבים מרבני הקהילות היו תלמידיו. בנוסף, מהר"ם הקפיד מאוד על חינוך הילדים בעירו, חוסט, ובכל שבוע היה צריך ה'מלמד' להביא את הילדים לבחינה. לא זו בלבד, אלא אפילו אדם שרצה לשלוח את בנו לישיבה אחרת – היה צריך לקבל את אישור מהר"ם. אמנם רבים מכתביו אבדו, במיוחד בתקופת השואה, אך עדיין נותרו בידינו מחידושיו על רוב מסכתות הש"ס, והם יוצאים אט-אט לאור. לאחר פטירת החת"ם סופר, נחשב מהר"ם לממשיך דרכו בהוראה, ולמעלה מאלף תשובות נותרו בידינו על ארבעת חלקי השו"ע. בנוסף, חיבר חיבור גדול על תרי"ג מצוות, ומספרים שחיבורו אף היה גדול יותר, אלא שר' יוסף באב"ד הוציא את ה'מנחת חינוך' לאור, והמהר"ם נאלץ לקצץ בספרו. חיבורים נוספים כתב על הגדה של פסח, פרקי אבות, פירוש על התורה ודרשות.
בפרשת השבוע אנו קוראים "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". מהר"ם חידש (יו"ד סי' קעא) שבשימוש בתאריך לועזי יש איסור דאורייתא, מאחר ועובר על "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" [גם רבו החת"ס כתב, שמדברי הרמב"ן (שמות יב, ב) תוכחה מגולה למשתמשים בתאריך לועזי (תורת משה פרשת בא)]. (ועיין יביע אומר ח"ג יו"ד סי' ט, ציץ אליעזר ח"ח סי' ח, מנחת אשר עה"ת פרשת בא, ומשם באר'ה).
כאשר אדם אינו ישן כל הלילה, כתב המג"א שלכתחילה יש לצאת ע"י אחרים ידי חובת ברכות התורה, וכתב מהר"ם שבמקרה שאין מי שיוציא אותו יד"ח – מברך בעצמו. והטעם לדבריו הוא משום שנחלקו בערובין סה ע"א אם לילה נברא לשינה או ללימוד, וע"פ תוס' שם נראה שבאמת לא פליגי ומ"ד בלילות תמוז הקצרים ומ"ד בלילות טבת הארוכים. מכל-מקום, מכאן מובן שיש זמן מסוים בלילה שצריך לישון – וא"כ אינו מחויב לעסוק בתורה, כך שאפילו אם הוא ער ועוסק – אינו מחויב. ומאחר ואין חיוב, יש הפסק, כמו שאנו אומרים גבי מצוות ציצית, שאע"פ שניעור כל הלילה, חייב לברך משום שהיה זמן שאינו מחויב שהפסיק.


(פורסם באשכולות 325 - פרשת בא תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בג' שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6084

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים על גדולי ישראל (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: