ישיבת כרם ביבנה

רבי חנוך העניך אייגש - ה"מרחשת"

מרדכי קימלמן


רבי חנוך העניך אייגש נולד בשנת תרכ"ד (1864) ונרצח ע"י הנאצים ימ"ש בשנת תש"א (1941) (יש חילוקי דעות גבי התאריך המדויק). האמנם שבנוהג שבימים אלו היה שמדקדק וחוקר "משכיל" היה יכול להיות בנו של גאון, אך אצל בעל המרחשת המצב היה הפוך. דווקא אביו, ר' שמחה ראובן, היה סוחר ות"ח, חיבר ספרים חשובים בחכמת ישראל וכונה 'השר העדולמי'. בעל המרחשת למד בוולוז'ין והיה נחשב לאחד מבחירי תלמידיו של 'בית הלוי'. בתרח"ץ (1898) מונה למו"ץ בוילנא, תפקיד בו שימש (יחד עם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי) עד למותו המר והנמהר.
השרידי אש מביא בתוך אחת מתשובותיו מכתב ממנו וכתב כדלהלן: "הגר"ח אייגש היה גאון מקורי הן בבקיאותו והן בחריפותו כחד מקמאי ממש, וחבל שלא נספד כהלכה ואף לא נעשה לו זכר כראוי לגאון הדור כמוהו. ומחמת ענוונותו הגדולה והתרחקותו מריב המפלגות ומהשתייכות לאחת מהן לא זכה אף בחייו לאותו פרסום עולמי שהיה ראוי לו".
כמובן שאין להבין מכך שהרב אייגש התרחק מעסקי ציבור, שכן בועידת הרבנים המפורסמת בפטרבורג (ה'תר"ע - 1910) נבחר לציר מטעם וילנא. זאת ועוד, יחד עם ר' חיים עוזר ניהל את חיי הקהילה בוילנא, והיה חותם תמיד אחריו בשאלות שהופנו מקהילות רחוקות. ויש לציין כי לאחר הצהרת בלפור הצטרף בעל המרחשת אל המזרחי, ואף השתתף בוועידותיו, אלא שבשנת תרפ"ט (1929), בשל התנהלות המזרחי סביב שאלת רבנות העיר בוילנא, פרש אם כי המשיך לתמוך בחזון הרעיוני. בשנת תרח"ץ (1935) אף תמך בהקמת מחלקת החרדים (שתמכה בהקמת יישובים וקיבוצים דתים, כך שהיה ניתן לתרום כסף מבלי לחשוש שיחללו בו שבת וכו') בקרן הקיימת לישראל.
הרב זוין הגדיר את משנתו בשלשה קוים: רעננות, היקף ובקיאות. הרב אייגש אינו משתמש בסברות שכבר דשו בהן רבים, או כאלו היבשות והדחוקות. פעמים רבות החידוש מתפשט להיקפה של כל הסוגיה כולה. נוסף לכך גם בקיאותו של המרחשת נכרת, אמנם אינו מרבה בציטטות, אך כל ציון קולע אל השערה ולא יחטיא כפי שנמסה להראות מיד.
ר' יצחק אלחנן דן באחת מתשובותיו האם יש להתיר עגונה על פי עד שהכיר את הנפטר רק ע"י תמונה. והוא מביא לכך ראיה מסנהדרין סג ע"ב שם מפרשת הגמ' את הפס' בהושע "זובחי אדם עגלים ישקון" – שהיו הכמרים מעמידים תמונות של בני אדם עשירים ליד אבוסיהם של העגלים כך שהיו מכירים בהם ואח"כ רצים אחרי אותם בני אדם ברחוב. ואז היו הכמרים אומרים לאדם ראה איך העגל רוצה שתזבח עצמך אליו. (וממון אתו אדם היה הולך אליהם) והרב זוין ציין שהן הנצי"ב והן רא"ז מלצר ועוד כמה אחרונים דנו בענין זה, ואף אחד לא הביא ראיה זו מסנהדרין.
בתרס"א (1901) הוציא ר' חנוך אייגיש את ספרו של סב אשתו, ר' שמואל זיברטאנסקי, "עולת שמואל". בסוף הספר הוסיף קובץ בשם "מנחת חנוך" העוסק בעניינים לא "ישיבתיים", היינו קדשים וע"ז, ומכיל חידושים לא קטנים. כאמור, ספרו המפורסם יותר נקרא "מרחשת" על שם (בין ארבעת הטעמים שמנה בהקדמתו) "כי רחש ליבי בדברים ונימוקים". הספר מתחלק לשלושה חלקים: א. תשובות להלכה למעשה ב. תשובות להלכה ולא למעשה, היינו בדיני קדשים עבודה קרבנות וכיוצא בו. ג. באורי סוגיות ועניינים שונים בתלמוד וברמב"ם.
חקר המרחשת (ח"א סי' יז) האם מתנאי הסכך הכשר שיהיה גידולו מן הארץ, או שפסילתו תלויה בכך שאין גידולו מן הארץ והנפק"מ היא גבי סכך שאין בו מהכשר ואין בו מן הפסול. ולכאורה אין זו המציאות שהרי איך ייתכן סכך שהוא לא "גידולו מן הארץ" ולא "אין גידולו מן הארץ". אלא שהמרחשת נותן נפק"מ מעשית – לבוד, וע"י כך מחדש שאמנם לבוד הוא "סותם" אך האויר לא נחשב לא כסכך כשר ולא כסכך פסול, וע"י כך הוא מסביר את שיטת רש"י שלבוד מצטרף אך אין ישנים תחתיו (שתמהו עליו: ממ"נ, אם סכך שישנו תחתיו, ואם לאו – שלא יחשב סותם) וראה שם בארוכה.
המרדכי בשם רבינו שמחה כתב שבשלג שלא הופשר אין טובלים לשתי הסיבות: א. לפי שא"א שכל הארבעים סאה בשלג יגעו בבשרו" ב. לפי שאין מטבילין בכיפין. ותמה עליו הב"י (יו"ד סי' רא) בתרתי: א. אין צורך שכל הארבעים סאה יגעו בבשרו. ב. אין כאן שום דמיון לכיפין שבאויר, בעוד השלג עומד על הקרקע בלו אף חלל בתוכו. ומביא המרחשת ברייתא בנדה (יז ע"א) בה מבואר שהשלג "נטמא מקצתו לא נטמא כולו" ומפרש"י על אתר: "דאינו חיבור, אלא כל קורט בעצמו חשוב ואניו טמא אלא מקום מגע הטומאה". ולפ"ז מובנת ההשוואה לכיפין שהרי הקורטים שמעל הארץ נחשבים תלויים באוויר וממילא דינם כאמצעו של גל. וכן הטעם הראשון שבמים כל טיפה מחוברת לחבירתה, ואם הוא טובל במים ממילא נחשב כאילו כל המים נוגעים בבשרו. ואילו בשלג שאינו מחובר וכל קורט נחשב כדבר הנפרד בפנ"ע ממילא לא נחשב שהאדם טבל כאן בכל הארבעים סאה (ח"א סי' לט, וראה בהרחבה ב"לאור ההלכה" לרב זוין מהדורה שניה עמ' קצז).


(פורסם באשכולות 328 - משפטים תשע"ה)

 

 

השיעור ניתן בכ"ג שבט תשע"ה

קוד השיעור: 6182

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים על גדולי ישראל (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: