ישיבת כרם ביבנה

רבי שמואל שטראשון - הרש"ש

מרדכי קימלמן


ר' שמואל זאסקעביץ' (מעתה רש"ש) נולד בשנת ה'תקנ"ד (1794) והסתלק לבית עולמו בי"א אדר ה'תרל"ב (1872). בגיל שלוש עשרה התחתן עם בתו של הגביר, ר' דוד שטראשון, שתמך בו ואפשר לו ללמוד ברגיעה. כאות תודה אימץ ר' שמואל את שם משפחתו, שטראשון. לאחר מלחמת צרפת-רוסיה חרבו משרפות היי"ש של חמיו, וכל המשפחה עברה להתגורר בוילנא. גם לאחר מות חמיו המשיך רש"ש לעסוק בתורה כאשר אשתו מפרנסת אותו במסחר. רש"ש סירב לקבל רבנות, והעדיף תחת זאת לשמש כפרנס בקהילת וילנא ולהרביץ תורה בבית המדרש שחמיו הקים עד לפטירתו.
בהגהותיו, הקיף רש"ש את כל הש"ס כולו, פשוטו כמשמעו. כמעט ולא דילג על אף דף, על-אחת-כמה-וכמה פרק או מסכת. גם ממסכתות ה"משנה" (היינו שאין עליהם גמרא) לא חשך עטו, ואין פרק משנה אף ממשניות זרעים או טהרות שלא העיר בהם. אמנם לכל כלל יש יוצא מהכלל והדפים עליהם לא העיר הינם: תענית כג, יבמות קכ, ב"ק סב, זבחים ק, והעמודים האחרונים במסכתות ברכות, מועד קטן, מנחות וחולין. הערותיו-הגהותיו מחודדות ומשופעות בשכל ישר לצד דקדוק במילים – באופן המזכיר את הגר"א. יש לציין שקפץ על הגהותיו זעמם של אלו מן החסידים בשל הערתו בדף קז ע"א במסכתנו, בבא מציעא – "מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול"[1]. לבד מידיעותיו בש"ס ופוסקים, היה רש"ש בקיא בתנ"ך ודקדוק, ואף שימש כקורא בתורה. גם מחכמות חיצוניות לא משך ידו, וידע תכונה, הנדסה, היסטוריה וגיאוגרפיה נוסף לכמה שפות בהם שלט (רוסית, פולנית וגרמנית). לצד הגהותיו על הש"ס, שהוכנסו כבר במהדורת הש"ס הראשונה של האלמנה והאחים ראם (יוער כי האלמנה ראם היתה נכדתו), כתב הגהות על המשנה, על מדרשי רבה, על שו"ע או"ח ואף על יו"ד אלא שהם עדיין בכתובים. כמו-כן, כתב חידושים על המשנה תורה לר"מ שיצאו לאור ע"י מגיד אחד שהיה מבני ביתו של הרש"ש. אלא שאותו מגיד "שכח" לציין את מקורם של חידושים אלו, והעוול תוקן רק מאוחר יותר משפורסם "מקורי הרמב"ם לרש"ש" במהדורה המלאה.
עתים הרש"ש ידייק מאות בודדת דבר שישנה משמעו של הקטע, כפי מה שמצינו בתענית ג ע"א:  "שימשא בתר מיטרא כתרי מיטרי" "ושמשא דביני קרחי" ודקדק שה"שימשא" הראשון הכולל יו"ד פירושו שמש, אולם "שמשא" חסר היו"ד הוא מלשון "ושמתי כַּדְכֹד שמשותיך" בישעיה (נד, יב), ששם הכוונה היא לחלונות (ואציין שלא ירדתי לסוף דעת הרש"ש כאן ואכמ"ל). כן אנו מוצאים שרש"ש מדקדק בפענוח ראשי תיבות ואף מעיר על מקומות בהם, לדעתו, נפתרו הראשי תיבות בצורה מוטעית כדאיתא בנדרים (ס ע"ב), שבריש העמוד נכתב בגמ' א"ל ולא נזכר שם האומר. והגיה הב"ח 'א"ל אביי", ואילו הרש"ש פתר שצ"ל אמרו ליה – היינו בני הישיבה. במקומות אחרים מפרש רש"ש מילים בודדות כמו שמצינו במעשר שני פ"ד "ומעות שהחליאו" והתקשו בפירוש "שהחליאו" כל מפרשי המשנה. ורש"ש פירש שהכוונה היא לנתקלקלו ומקור המילה הוא משום "חולי" כמו כל "חלקה הטובה תכאיבו באבנים". על-אף שההגהות הן על הגמרא, אנו מוצאים בהן ביאורים יפים במקרא.  בבבא בתרא (פ ע"א) פירש ש"באגרוף" היינו ענף, וזה נראה פשוט אם נשווה הכתוב בפ' משפטים ("...באבן או באגרוף) לפ' מסעי שם נכתב "אם באבן יד... או בכלי עץ יד". במגילה (ז ע"א) מבאר שיש הבדל בין "מדינות המלך" ל"שבע עשרים ומאה מדינה", שבמדינות המלך אחשוורוש שלט באופן ישיר, ושבע ועשרים ומאה המדינה היו כפופות לו מבחינת מסים וכו', על-כן גזירת המן היתה רק במדינות המלך. (וראה שם שהאריך בזה – בניגוד למנהגו). משנה ערוכה היא "על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר" ורגילים לומר ש"הדלקת הנר" היינו עצם המצוה של הדלקת הנר. והקשה רע"א מדוע לא אמרו "בנר" בלבד כמו שאמרו ב"חלה או בנדה". ומתרץ רש"ש שאכן אין סברא שהיא יהיה להם עונש מוות על כך שלא נזהרות להדליק, אלא שהכוונה היא שאינן זהירות בהדלקת הנר מבעוד יום – ומחללות השבת באיסור סקילה.



(פורסם באשכולות 329 - תרומה תשע"ה)





[1] עיין שם בסוגיא. ואכן ישנן כמה דחיות פשוטות ל"סתירה" זו שמצא הרש"ש. לך נא ראה בספר "דרכי העיון" למהר"ם מאזוז שליט"א, מאמר א עמ' טז [כאשר ציין שם את דברי הרש"ש בענין הגלגול, כתב: "והמגיהים בפנים הרעישו עליו את העולם, איך פה קדוש יאמר דבר זה, דלק"מ כי הפסוק מדבר בעושים רצונו של מקום וכו', ולכן שפיר אמרינן מה ביאתך בלא חטא". ותמה הגר"מ על המגיהים, שבמחכ"ת לא הבינו כוונת הרש"ש, אלא שדחה באופן אחר את הוכחתו, ע"ש. וראה עוד לו שם בנספחים שבסוף הספר, עמ' רלה-רלו. ובפשטות נראה לדחות הוכחת הרש"ש, שכוונת הגמ' היא שהרגשת האדם היא שביאתו בלא חטא, שהרי אינו יודע אם יש בו חטא מגלגול קודם, ולא מדובר כאן כלל מצד האמת.] אגב, הואיל ואתא לידן, אצטט משם (עמ' טו) את ההערכה העצומה להגהותיו של הרש"ש: "הגאון הרש"ש ז"ל שכל דבריו סולת נקייה, קצר ומדויק, וכמעט רוב הגהותיו ככולן קולעות לאמיתה של תורה, וקשה למצוא תפיסה או פירכא על דבריו, רק במקומות מעטים מאד". [הערת עורך].




 

 

 

השיעור ניתן בא' אדר תשע"ה

קוד השיעור: 6188

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמרים על גדולי ישראל (זמן חורף תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור: