סיר הבשר

סיר הבשר

מלאכי גוטמן


נאמר בפרשתנו: (לג) וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים... ׆ (לה) וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן... שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל:  ׆ (א) וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:.. (ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: (במדבר פרקים י-יא).


הרמב"ן מביא את פירוש רש"י, שיש סימניות לפני ואחרי פרשיית "וַיְהִי בִּנְסֹעַ" כדי לומר שפרשייה זו באה להפסיק בין פורענות לפורענות, ומביא את הגמרא במס' שבת (קטז ע"א) שאומרת שהפורענות השנייה היא "ויהי העם כמתאוננים" והראשונה היא "ויסעו מהר ה'- מלמד שסרו מאחרי ה'" ופירש שם רש"י "בתוך שלושת ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה כדי למרוד בה' " הרמב"ן מקשה עליו שפורענות המתאוננים כתובה קודם לפורענות התאוה ולא מובן הקשר ל"ויסעו מהר ה' " ומנסה ליישב את דברי רש"י, אך אומר ש"אין בדבריו טעם או ריח"[1]. על כן הוא מסביר ש"ויסעו מהר ה'" פירושו, שהם ברחו וסרו מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר, שלא רצו שה' ירבה להם מצוות. וזו הפורענות הראשונה ויש הפסקה בינה לבין פורענות המתאוננים שהיא הפורענות השנייה, כי אח"כ יש פורענות שלישית של התאווה, והפסיק כדי שלא יהיו שלוש פורענויות סמוכות ויהיו מוחזקים בפורענות.


תוס' במסכת שבת שם חולקים על רש"י ומבארים את הפורענות הראשונה כמו הרמב"ן אך מדבריהם משמע שיש רק שתי פורענויות. לפי זה צריך להסביר שבפורענות המתאוננים גם התלוננו על הבשר וכמו שכתב שם רש"י שהם רק חיפשו עלילה לפרוש מאחרי ה'.


אפשר להוכיח זאת ממזמור עח בתהילים, שנאמר בו: (יט) וַיְדַבְּרוּ בֵּא-לֹהִים אָמְרוּ הֲיוּכַל אֵל לַעֲרֹךְ שֻׁלְחָן בַּמִּדְבָּר: (כ) הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ: (רש"י: שאר – בשר) (כא) לָכֵן שָׁמַע ה' וַיִּתְעַבָּר וְאֵשׁ נִשְּׂקָה בְיַעֲקֹב וְגַם אַף עָלָה בְיִשְׂרָאֵל: (רש"י: ואש נשקה ביעקב - ... כדכתיב ותבער בם אש ה')... (כד) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ: (מצודות: וימטר - וכבר המטיר המן וראו א"כ שידו לא תקצר[2]) ... (כז) וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף:... (כט) וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם:... (לא) וְאַף אֱ-לֹהִים עָלָה בָהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ:[3]


אפשר לבאר את משמעות הנ' ההפוכה ע"פ הגמרא במס' שבת (קד ע"א): "נו"ן כפופה (נ') נו"ן פשוטה (ן') - נאמן כפוף נאמן פשוט". ופירש שם רש"י: "אדם כשר צריך להיות כפוף ועניו, וסופו להיות פשוט וזקוף לעולם הבא". לפי זה אפשר לומר שהנ' ההפוכה באה לרמז על כך שעם ישראל לא התנהגו כ"נאמן כפוף" ורצו למרוד בה'.


כשנה קודם לכן, התרחש סיפור דומה, כמתואר בפרשת בשלח: (ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע... (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם... (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם... (ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ... (יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה: (שמות טז).


וביאר שם הכלי יקר, שמאכלים גסים וחומריים פוגעים בשכל הזך והנקי ומפריעים ללימוד התורה, והמן היה מאכל רוחני ללא פסולת, וכך ה' ניסה אותם, כדי לראות אם במצב כזה הם ילמדו תורה. וכתב שם עוד שהבשר ניתן "בערב", בפנים חשוכות, כי הוא מאכל חומרי ובגלל זה הוא אח"כ הפסיק[4] (עד לפרשתנו), אך המן ניתן "בבוקר", בפנים מאירות, כי הוא מאכל רוחני.


מדברי הכלי יקר רואים, שמי שמתאווה לאכול בשר ומאכלים גשמיים הדבר מפריע לו ללמוד תורה ואפשר לומר שגם להיפך - אם הוא בורח מהתורה כמו שעשו עם ישראל, הוא קרוב להתאוות לדברים גשמיים, ולכן עם ישראל התאוו אח"כ לבשר. לפי זה מובן גם שעם ישראל בד בבד עם תלונתם על הבשר מאסו במן שהוא מאכל רוחני שעוזר ללימוד התורה עד שמשה היה צריך שה' יצרף אליו את שבעים הזקנים שיישאו אִתו בעול.


יהי רצון שנוכל לעסוק בתורה מבלי להימשך אחר תאוות גשמיות המפריעות ללימוד התורה.


(פורסם באשכולות 340 - בהעלותך תשע"ה)


 






[1] הרא"ם והגור אריה יישבו שמה שכתוב "התאוו תאוה" זה אומר שכבר לפני כן הם התאוו.




[2] לכאורה אפשר להבין שמדובר כאן על תחילת ירידת המן שגם אז ירד שליו בעקבות תלונת ישראל אך לפי זה יהיה קשה שהוצאת המים מהסלע היתה רק אח"כ וגם מהפסוקים האחרונים שנאמר בהם שישראל נענשו מוכח שמדובר על פרשתנו.




[3] ומצאתי סיוע לפירוש זה מהספרי זוטא שנאמר שם: "ותבער בם אש ה', רבן גמליאל אומר לפי שהלשינו ישראל על הקב"ה ואמרו "היוכל אל לערוך שלחן במדבר" (תהלים עח, יט) וראה הקב"ה שהלשינו על כבודו וכבודו אש אוכלה שלח בהן אש ואכלה אותן שנאמר ותבער בם אש ה'". וכך משמע בהמשך שם וממדרש תנחומא, וכן פירש במזמור זה המלבי"ם.




[4] כך נראה שסוברים רוב המפרשים, אך יש מפרשים שהשליו היה תמיד, אלא שהיה מעט ולא היה מספיק למלא תאוותם (רמב"ן בפרשת בשלח לפי דעת רבותינו, רש"י ערכין טו ע"ב).




 

 

 

השיעור ניתן בי"ח סיון תשע"ה

קוד השיעור: 6425

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לפרשת בהעלותך (זמן קיץ תשע"ה)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב יוסף אילוז
ע
ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב נחמן ארנרייך
ע
הרב שאול אלעזר שנלר
הרב שאול אלעזר שנלר
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע