בראש השנה אנו לא מזכירים את חטאינו. אפילו לגבי אמירת "אבינו מלכנו" לדעת הב"י מדלגים לשון חטא ועוון, ולדעת הרמ"א מפרשים את הדברים כאמירה שאין משמעותה וידוי. טעם הדבר מובא ב"משנה ברורה", כדי שלא לעורר קטרוג על עם ישראל.

והדברים תמוהים: לכאורה הסברה נותנת להיפך! דווקא ההתעלמות מעוררת קטרוג – הלא אם היה זה מלך בשר ודם, לא היינו מעזים להעלות בפניו בקשות, כאשר אנו יודעים שקופה של שרצים תלויה מאחורינו, ואיך לא נבוש מפני מלך מלכי המלכים הקב"ה?

שאלה זו נוכל ליישב כאשר נבין את מהותו של היום. ר"ה הוא כידוע יום הדין, אבל מהי משמעותו של הדין? בספר "נתיבות שלום" מבאר, שהדין הוא על קיומו של העולם. העולם נברא בר"ה לשם מטרה מסוימת – לתקן עולם במלכות ש-די. אבל אם העולם סוטה ממסלולו ולא נעשה בו קידוש שם שמים, אין בו מלכות הקב"ה והוא משמש מסגרת להתנהגות מופקרת של בני אדם – ממילא אין לו זכות קיום, וכמאמר חז"ל: "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". מי הוא העם שעליו הוטל התפקיד להפיץ את שם ה' בעולם? הלא זה עם ישראל, וכמאמר הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

בכל שנה העולם נידון – לאן הוא מוביל את עצמו? האם יש לו זכות קיום? כשנעיין בתפילות ר"ה נראה כי הכל סובב סביב הנקודה הזו; "מלוך על כל העולם כולו בכבודך", "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". בברכת "מלכויות" אנו אומרים את תפילתו של יהושע בן נון "ועל כן נקווה לך ה' אלקינו לראות מהרה בתפארת עוזך". אלה הם דברים הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה, שלעולם יראה אדם את העולם כמחצה חייב ומחצה זכאי וכו'.

ודבר נוסף: ע"י שאנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו, אנו משנים את כל העולם. עיני כל העולם נשואות לכאן, וע"י מעשינו אנו משפיעים קודם כל על עצמנו, במעגל רחב יותר על בני משפחתנו, על קהילתנו, וממילא על כל עם ישראל, ובעקבותיו על כל העולם. זוהי עבודת היום. אנו חיילים בצבא ה', וזוהי המשימה המוטלת על כל יהודי. במעגל צר יותר יש כאן משימה גם כלפי עם ישראל, וזאת למדנו בפרשת השבוע – "אתם נצבים היום כולכם", וכמו שפירש רש"י והרחיב אור החיים הקדוש.

עפ"ז נבין שאין מקום להתייחסות פרטנית לחטאים שלנו, כי בזה אנו מסיטים את תשומת הלב מהמשימה הכללית לבעיות פרטיות שלנו. אמנם נכון, שבמובן הרחב גם הווידוי שלנו בעצם מתקן את העולם, אבל אם אנחנו היינו מתייחסים לכך, לא הייתה התמקדות בחובה המרכזית המוטלת על כתפינו.

ויש כאן עניין נוסף. לאמתו של דבר, בר"ה אנו לא מתעלמים מהחטאים. אבי מורי זצ"ל המשיל משל, למלך שהיה לו ידיד קרוב ואהוב, אהבת נפש הייתה ביניהם. יום אחד אותו אוהב חטא כלפי המלך. המלך התלבט מאוד כיצד להגיב על העניין הזה. מבחינת חוק המדינה מגיעה לאותו ידיד מיתה, והמלך החליט לבסוף לגזור דינו למיתה. הובילו את הנידון לגרדום, ונתנו לו הזדמנות לבקש בקשה אחרונה. אמר: ברצוני להיפגש עם המלך. הובא לפני המלך, ומיד התנפל עליו בנשיקות ובחיבוקים, ואמר לו: מלכי אהובי, אכן גזרת עלי עונש מוות כיוון שעשיתי מעשה לא יעשה, אך היות ואני אוהב אותך, איני יכול להיפרד ממך, ולכן באתי הנה". ודאי שבמצב כזה המלך יפטור אותו לשלום. ומדוע?

משום שכאשר אדם חוטא יש בחטא שני חלקים נפרדים: א. עצם מעשה החטא. ב. המרד במלך. החלק השני חמור לאין ערוך מאשר החטא עצמו, כמו שכתב רבינו יונה, שאדם שמקיים תרי"ב מצוות, ו"מוותר" רק על מצווה אחת – כבר אינו מוגדר כ"עבד". הוא מורד בסמכותו של המלך. לכן, בתחילה גזר המלך על אותו אדם מיתה, אבל כשראה את תגובתו הספונטנית, אהבה עזה למלך, ממילא ידע המלך שלא היה כאן רצון למרוד, ועל כן פטרו לאלתר.

אמר אבי מורי: בר"ה אנו אומרים לרבש"ע: אמנם טעינו, נכשלנו, אבל לא התכוונו למרוד בך. אנו ממליכים את בורא עולם עלינו, ובמצב הזה הרבה יותר "קל" לו לסלוח לנו. אם כן, בר"ה אין בריחה מן החטא, אלא העמדתו של החטא באור הנכון. קוב"ה ישראל ואורייתא חד הוא - אנו קשורים בלבנו ונפשנו לקב"ה! אמנם נכשלים לפעמים, אבל הרצון הבסיסי הוא לעבוד את ה', ואין אנו מורדים בו ח"ו.

לאחר שאנו מבטאים את קבלת מלכותו עלינו, אנו יכולים להתמקד בניקיון מהחטאים עצמם, שהרי עצם המעשה יצר פגם בנפשנו, ולשם כך נועדו עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים - יום הטהרה.

לסיכום, שני הדברים שהזכרנו נכונים: ראשית, בר"ה אנו ממקדים את כל תשומת הלב שלנו לתיקון העולם – אנו מצווים לדאוג לכל העולם ע"י קבלת מלכותו יתברך. שנית, המלכת ה' מלמדת, כי גם אם חטאנו היה זה כישלון ומעידה חד-פעמית.

יה"ר שנשכיל להיות עבדים נאמנים, לקיים את כל מצוות ה', ולמלא את שליחותנו בעולם – "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ובכך נהיה אור לכל העולם כולו, עד ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו, יבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".

(פורסם באשכולות 350 - ראש השנה תשע"ו)