מכירת הבכורה - בעניין דבר שלא בא לעולם

מכירת הבכורה - בעניין דבר שלא בא לעולם

הרב אופיר שירה


לע"נ מו"ח, רודף צדקה וחסד, עמל בתורה
רבי מרדכי בן חיים ושרה שרגא
ת.נ.צ.ב.ה.


כתב הטור בפירושו עה"ת (הארוך; בראשית כה, לא) בשם אביו הרא"ש, דאם נשבע במקח שלא בא לעולם מהני המכר (דלא מיבעיא דכופין אותו לקיים שבועתו) וראיה מיעקב שקנה הבכורה[1] מעשו אע"ג דהוי דשלבל"ע, ואהני כיון דעשו נשבע.[2] והריב"ש (סי' שכח) כתב ע"ז דלאו הרא"ש ומר בריה חתימי עלה ואין בזה סברא כלל. גם הראיה מיעקב אינה, דהתם היה לפני מתן תורה ומהני[3] וע"ש. אמנם לפנינו הטור כתב כן, וכנראה שלא היה לפני הריב"ש פי' הטור עה"ת. ובאמת שסברת הרא"ש צ"ב, מדוע שתועיל השבועה לקיים המקח?


וידוע לבאר, דהני רבוותא פליגי בחקירה שהעמיד הגרא"ו (קוב"ש ב"ב אות רעו) בטעם דאין אדם מקנה דשלבל"ע אם זה משום דלא סמכא דעתיה[4], או משום חסרון בכח הקנאה[5] [ובזה מבאר שם את מח' הראשונים (הו"ד בהג' מרדכי מס' שבת פרק ר"א דמילה) אם מהני סיטומתא בדשלבל"ע, דלטעמא דסמ"ד, מהני, דהא דסיטמותא קניא הוא משום דסמכא דעתיה דאינשי למיקני, ע"ש]. הרא"ש דס"ל דהטעם הוא משום דלא סמ"ד, ואם נשבע י"ל דאיכא סמ"ד[6], והריב"ש סבור כמו הטעם הב' ולכן לא מהני שבועה וק"ל.


והרמ"א בחו"מ (רט, ד) פסק כהריב"ש, דלא מהני שבועה בדשלבל"ע להחיל המקח, אלא רק נכפהו לקיים שבועתו.


והנה בס"ח שם כתב: י"א דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מ"מ אם (הוא ג"כ) רוצה לקנות, מקני גם כן, ולכן שנים שהקנו זה מזה על מתנה שיקבל אחד מהן מאחר, שלכל מי שיתן יחלוק עם חבירו, דקנה ע"כ.


ולכאורה דין זה יוסבר רק אם נאמר דהחסרון בדשלבל"ע הוא משום דלא סמכא דעתיה, וכאן איכא סמ"ד דהרי מקנו אהדדי, וא"כ הרמ"א סותר עצמו דלעיל ס"ד פסק כהריב"ש?


והנה בקצוה"ח (סימן רט סק"ד) נחלק עם מהר"ם אלשיך אם מהני קנין של "מעות לפירות" או הוי דשלבל"ע[7] כיון דאינו בא מגוף המעות (ולכן ל"ד לדקל לפירותיו) וכן ס"ל למהרמ"א או כיון שסו"ס אפשר להפיק כל שימושים שירצה מאלו המעות חשיב שפיר בעולם. ובהכרח דמהרמ"א ס"ל דדשלבל"ע ל"מ משום חסרון בכח הקנאה, וקצוה"ח סבור דאין אדם מקנה דשלבל"ע משום דלא סמ"ד[8] וכאן שהכסף בידו ויכול לעשות בו מה שירצה סמ"ד מראש ומהני הקנין.


אלא דלפי"ז יסתרו דברי הקצוה"ח גופיה דבסי' שלב (סק"ו) נקט, דכיון דשכירות נקנית בדיבור יכול להבטיח לפועל בשכרו דשלבל"ע ונקנה[9], וכמו ביעקב ולבן גבי נקודים וכו' דאהני ולא הוי דשלבל"ע, ואם החסרון בסמ"ד מה לן דשכירות נקנית בדיבור? דבשלמא אם ס"ל הטעם דאין לקנין על מה לחול א"כ א"ש דבשכירות דהוי רק דיבור ומהני[10] [וכבר מצינו כן בב"ב קמז ע"ב: אמר רבא אמר רב נחמן: שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה, יאכל פלוני פירות דקל זה - לא אמר כלום, עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו, תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. למימרא, דסבר ר"נ: מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע, דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע. ע"כ. ולכאורה קשה, מדוע צריך לטעם דאיתא בבריא וכו' הלא הוי דשלבל"ע! אע"כ כיון דשכ"מ נקנה בדיבור מהני (אלמלא הטעם דאיתא בבריא וכו'), וס"ל לגמ' שם טעם זה וק"ל.]


והנראה לענ"ד בישוב כל זה, דאיכא ב' דינים בדשלבל"ע: הא', דאין הדבר הנקנה בעולם וכמו פירות דקל, והב' דלא הוי בעלים עכשיו וכמו מה שאירש מאבא וכל מה דאינו ברשותו (עיין סי' רט ס"ה). ומעתה י"ל דרק בדין הב'[11] שייך טעמא דסמ"ד[12] וכפשטות הגמ' ב"מ (טז ע"א) ובדבר שאינו בעולם כלל איכא טעמא אחרינא[13] דאין לקנין על מה לחול ולא תהני שבועה ובזה מיירי הרמ"א בס"ד דכל הסעיף שם מדבר בפירות דקל וכד', אך בס"ח מיירי ממתנה שיקנו מאחר,[14] ע"ש היטב, וא"כ הטעם הוא רק סמ"ד ובכה"ג דשניהם קונים מהני, וכן רק בזה תועיל שבועה וק"ל. ובאמת הטור עה"ת בשם הרא"ש שהקשה והלא אין אדם מקנה דשלבל"ע נקט את הדוגמא של מה שאירש מאבא[15] ולא פירות דקל ע"ש, ולדברינו א"ש[16].


וגם דברי קצוה"ח מיושבים, דבסי' ר"ט מיירי בדבר שבעולם רק לא ברשותו [דהיינו כל מה שיקנה באמצעות המעות] ולכן נקט הטעם של סמ"ד ומהני מעות לפירות [ומהר"ם אלשיך נקט טעמא דאינו בעלים, אך אין סתירה מדבריו למש"כ [עיין הערה 4] וק"ל] ובסי' של"ב דמיירי בדבר שאינו בעולם ממש וכההיא דלבן ויעקב נקט טעמא דאין לקנין על מה לחול[17] ודו"ק.


וגבי מכירת הבכורה הרי מדובר בקרקעות שישנם בעולם אצל יצחק אבינו, רק דמי למה שאירש מאבא, ולכן כתב הרא"ש דמהני שבועה לחזק סמ"ד, אך ודאי שלא עלה על דעתו של הרא"ש דאם החפץ הנקנה אינו בעולם כלל, דתהני שבועה להחיל את הקנין ויתקיים המקח[18] וק"ל.


ומה שכתב מהר"ם דמהני סטומתא בדשלבל"ע וביארו הקוב"ש משום סמ"ד, ומוכח דזה הטעם שייך גם בדשלבל"ע ממש, לול"ד הייתי מפרש באופ"א את מחלוקתם, דפליגי בגדר סיטומתא אם הוי מנהג המחייב[19] או קנין, ומהר"ם ס"ל דהוי מנהג ולא קנין, וא"כ אין חסרון כלל של דשלבל"ע[20] אך רבינו יחיאל שם חולק וס"ל דהוי קנין. ולענ"ד כן משמע למדייק היטב בלשונם וק"ל.



(פורסם באשכולות 355 # תולדות תשע"ו)





[1] לבד מרש"י שפי' דקאי אעבודת ביהמ"ק, רוב הפרשנים פירשו כפשוטו דמכר לו את חלק הבכורה בירושת יצחק אביהם, יעויין רשב"ם ראב"ע, חזקוני ודעת זקנים מבעלי התוס', אך עיין באלשיך ומלבי"ם.




[2] א"ה: וכ"כ מדעתו רבי יוחנן לוריא בפירושו משיבת נפש. וע"ע בזה בפירוש ר"ע מברטנורא (עמר נקא) על רש"י שם.




[3] ועיין בקצוה"ח סי' רעח סקי"ג שהביא את דברי הריב"ש, וכתב לבאר דאהני מדין סילוק, דזה מהני וכמו שהוכיח שם הקצוה"ח דלכו"ע מהני סילוק מחלק בכורה ואפי' בחיי האב וע"ש.




[4] וכ"מ מב"מ טז ע"א. ופשוט דהכוונה דאין סמ"ד דלוקח (וכ"כ רש"י שם) דהמוכר הרי רוצה למכור דהרי מקבל תשלום רק הקונה מפחד שמא שם את כספו על קרן הצבי. וק"ל.




[5] וכן מתבאר מהסוגיא בכתובות נט ע"א, דבקונמות אדם מקדיש דשלבל"ע מתוך שאוסר פירות חברו עליו ואין זה ענין לסמ"ד, אע"כ דהוי משום חסרון בכח ההקנאה. ובפשטות הפשט בזה דהמקנה אינו בעלים על דבר שאינו בעולם וא"כ אינו יכול למכרו, אמנם מקובל יותר לבאר בדרך ג' והיינו "דאין לקנין על מה לחול" ואין לדחות טעם זה מהא דאיתא בב"מ ס"ו. דאפי' לר"מ יכול לחזור בו לפני שבל"ע ע"ש, וא"כ מוכח לכאורה דפליגי אם יכול" לשאוב" בשעת הקנין כח להקנות מזמן החלות שתהיה בעולם, דאם המח' אם איכפת לן אם יש קנין על מה לחול אם לאו, מדוע יכול לחזור בו לר"מ? זה אינו, די"ל דלר"מ אפשר לעשות מעשה קנין אע"ג דאין על מה לחול וחלות הקנין יהיה אח"כ מידי דהוה המקדש לאחר ל' יום (קידושין נט ע"א), דיכול לחזור בו אבל אם לא חזר בו חלו הקידושין ופשוט. וכתבתי זאת לאפוקי ממה שראיתי שכתב ת"ח אחד שלכן לא כתב הקוב"ש טעם זה, אך לענ"ד ליתא וכנ"ל. ומ"מ אין ספק דבגמ' כתובות הנ"ל מבואר שהטעם הוא חסרון בכח ההקנאה, אך לקמן נוכיח בס"ד מגמ' אחרת את טעם שאין לקנין על מה לחול.




[6] אמנם באוה"ח עה"ת כתב, דאפי' אם הסברא היא משום חסרון בסמ"ד לא תועיל שבועה וצ"ע.




[7] למען האמת תקצר היריעה להאריך בגוף המח', דיעויין שם דזה תלוי בפי' הגמ' בגיטין מ"ב: גבי עבד שמכרו לקנס, ולא באנו רק לדון לפי הטעמים הנ"ל.




[8] עוד יש לענ"ד להוכיח כן בשיטתו ממש"כ בסי' ר"ט (סק"ב) דקי"ל כהרמ"א דאם חנטו פירות הדקל מיקרי בא לעולם (ומקור הדין ברש"י ב"מ סו ע"ב), ובס' 'בית יעקב' תמה מ"ש מהמקדש עובר אם היא נקבה דקי"ל דאפי' הוכר עוברה לא מקודשת? אך קצוה"ח חילק בינהם דעובר מכסיא ופירות מיגליין ואולי ס"ל טעמא דסמ"ד דאיכא אחר שחנטו, אך לטעמא דחסרון בהקנאה גם הפירות עצמן עוד לא בעולם(רק חנטו) וכיצד יוכל להקנותן וזוהי סברת הבי"ע.




[9] דהיינו, דז"פ שחיוב הדמים נוצר וכמו בכל שכירות פועל, אך כיצד נקנה החפץ שאינו בעולם, י"ל דבדיבור דאין חסרון של מעשה קנין מהני. אמנם אי"ז מוכרח, ויעויין בסי' ריב ס"ז וס"ט במח' השו"ע והרמ"א גבי הקדש בדשלבל"ע. ויעויין עוד בס' "טבעת החושן", מש"כ בזה.




[10] וכן יש להוכיח בשיטת קצוה"ח מהא דכתב בסי' רא (סק"א) דל"מ סיטומתא בדשלבל"ע, ומשמע דסובר דהחסרון הוא בפעולת הקנין וכנ"ל.




[11] יעויין בנובי"ת אה"ע סי' נד (סקי"ב) שתמה על טעמא דסמ"ד, וסיים דמעולם לא שמענו שתועיל סמ"ד יתירה לקנות דשלב"ל וע"ש, ולפי"ד א"ש דטעם זה מהני רק למה דאינו ברשותו אך לא לדשלבל"ע כלל ודו"ק.




[12] ובדברי בזה עם ידידי בוגר הישיבה הרב דניאל סגרון שליט"א, אמר לי דלפי"ז אין להוכיח לר"ת [תוס' כתובות צא ע"ב] דס"ל דהסוגיא בב"מ טז גבי שדה שאירש מאבא מיירי בשדה זו, וא"ש רק לטעמא דסמ"ד ומוכח לכאורה דכן ס"ל לר"ת (כ"ה בספר 'פרי משה' קנינים), דהרי בכה"ג לכו"ע טעם זה נכון וכנ"ל. ודפח"ח.




[13] וי"ל דסמ"ד איכא דהרי עבידי דאתו, מה שא"כ במה שאירש מאבא שמא ימות בחייו וכו' וק"ל.




[14] עיין בקצוה"ח סי' רי (סק"ב) גבי מח' הראשונים בדין המזכה לעובר (הו"ד ברא"ש פ' מי שמת) דקי"ל דלא קנה (כתובות ז ע"ב). אמנם יש ראשונים הסוברים דאם אמר "לכשתלד" מהני, וכתב קצוה"ח דזה דוקא בעובר דחשיב בא לעולם קצת [מלבד הסברא דהתם מיירי להקנות לדבר שלא בא לעולם, ע' תוס' גיטין יג ע"ב מה עדיף טפי] אך בפירות דקל לא מהני אם יאמר לכשיהיו בעולם, וזה כדביארנו, דהתם אין הטעם משום סמ"ד אלא משום חסרון בהמעשה הקנין וק"ל.




[15] ומה דנקט שם גם מלוה ע"פ, צ"ל דס"ל דהחסרון הוא לא דמעשה קנין לא שייך בחוב, אלא שאין דין זכיה והקנאה בחוב כלל (דהיינו הבעיה היא לא במעשה הקנין אלא בחפץ הנקנה, היינו המלוה) ודלא כהגר"ח מבריסק פכ"ב מהל' מכירה הי"ז. והדברים ארוכים ואכמ"ל.




[16] ויעויין בש"ך (סי' רט סק"ח) אהא דהביא הרמ"א ב' דעות אם יכול אדם לשעבד דשלבל"ע, וכ' הלבוש שם דמסתברא כמ"ד דלא מהני, שהרי אין לשעבוד על מה לחול, ותמה שם הש"ך דהרי מבואר בסוגיית "דאקני" (ב"ב קנז ע"א) דשעבוד שאני מקנין ומהני! וע"ש (וכן בקצוה"ח סי' קיב סק"א), אמנם לפמשנ"ת לק"מ דבסוגיא דאקני, מיירי בקרקע דישנה בעולם רק שעוד לא קנאה, והלבוש מיירי בגוונא דפירות דקל וכד' דשם הטעם הוא שאין לקנין על מה לחול וא"כ גם לשעבוד אין על מה לחול ומיושב שפיר.




[17] מיהו צ"ל דמרן הקצוה"ח ס"ל דאין בעיה של סמ"ד בדבר שאינו בעולם אלא רק חסרון בחלות קנין בלחוד דבלא"ה יקשה התינח שאין בעיה של חלות קנין אבל חסר בסמ"ד אע"כ כדאמרן. ואע"ג דהגמ' ב"מ טז ע"א שם נקטה גם מה שתעלה במצודתי גם זה הוי בעולם רק לא ברשותו וק"ל.




[18] וכלפי זה כתב הריב"ש דסברא זו אין לה על מה שתסמוך וכנ"ל.




[19] וכידוע נחלקו בזה קמאי ובתראי, והדברים עתיקים.




[20] דקי"ל דמנהג מבטל הלכה, וכ"כ הרשב"א בב"מ עד ע"א בסוגיא דסיטומתא, וא"כ לא שייך לדיני קנינים כלל. ועיין בשו"ת מהרי"ק (סי' קב) דאפי' במקום איסורא אמרי' הכי, ועיין עוד בהגהות רעק"א חו"מ סי' ג בשם מהרש"ך ואכמ"ל. 




 

 

 

השיעור ניתן בא' כסלו תשע"ו

קוד השיעור: 6689

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר עיון הלכתי לפרשת תולדות (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב יוסף אילוז
ע
ר' אהוד שלמה פיקסלר
ע
הרב נחמן ארנרייך
ע
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב קלמן מאיר בר
הרב קלמן מאיר בר
ע