הסצנה המרכזית בסרט החתונה[1] של יעקב אבינו, המהווה ללא ספק את נקודת השיא של העלילה, מגולמת בפסוק: "ויהי בבוקר והנה היא לאה!", ותגובת יעקב ומה שהשיבו לבן. אך בטרם נרד לעמקם של דברים, נתמקד בפס' אחר המתאר סצנה לא פחות מעניינת: "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא[2] וכי בן רבקה הוא". וכך חז"ל מתארים את הצעת הנישואין[3]: "אמר לה: מינסבא לי? אמרה ליה: אין[4]. מיהו, אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה. אמר לה: אחיו אנא- ברמאות. אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? אמר לה: אין! "עם נבר (לשון בר ונקי) תתבר ועם עקש תתפל" (ש"ב כב).

לבן כנראה לא שלח את רחל ללמוד במדרשה, אבל יעקב אבינו ישב י"ד שנים בישיבה הגבוהה "שם ועבר", ושם עבר כמה פעמים על התנ"ך. מקרא מלא הוא בשמואל! - אומר יעקב לרחל, כפלו מאוחר יותר דוד בתהילים (י"ח), המורה את הדרך להתמודד עם עקשים. לא רק שמותר לרמות (כנוסח שאלת רחל- האם מותר), אלא כך צריך לנהוג - אחיו אני ברמאות!

ותתגלגל רחל מצחוק, ותאמר ליעקב - מנין לך רמאות? והלא הכתוב מעיד עליך "ויעקב איש תם" ופירש"י מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. ועוד שלמעשה עבדת את אבי באמונה גם בשבע השנים האחרות ואע"פ שברמאות בא עליך, וכי לא כך שֹחְתְ לי "ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן" (לא, ו). "עם עקש תתפתל" להיכן הלך?

שפיר הקשתה לו רחל ליעקב, ובטרם נתרץ, נקדים קושיא אחרת. עה"פ "וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו" (שם, א) מקשה ה'כלי יקר' איך אמרו שקר כזה אשר המציאות מכחשתו שכן כולם רואים שנשאר ללבן רכוש, צאן ואוהלים וכד', ואיך יאמרו שלקח יעקב את כל אשר לאבינו?? את הקושיא ואת הצעת הנישואין המקורית נניח לעת עתה, ונשוב לדבר במה שפתחנו בו.

"מלא שְׁבֻעַ זאת ונִתנה לך גם את זאת, בעבודה אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות" (כט, כז). כך מסכם לבן עם יעקב, לאחר שמציג בפניו את הסעיף בחוק הקובע כי החתונות במשפחה יתקיימו כפי סדר הילודה - הבכורה כבכורתה והצעירה כצעירתה; מה שיצר את הכשל הטכני של מסירת לאה בראשונה עבור 7 שנים ראשונות, ועבודת 7 שנים אחרות עבור רחל. ובאמת כך מקובל לפרש את הפס': "מלא שְׁבֻעַ זאת" - המתן עד שיתמו שבע הברכות של לאה, "ונתנה לך גם את זאת" - רחל, בעבודת 7 שנים אחרות.

אך לפי"ז יוצא שלבן שיקר שקר גס בהעלימו מיעקב את הסעיף הפשוט הנ"ל, ושכל עבודתו של יעקב עבור רחל ב-7 השנים הראשונות הייתה מוטעית לחלוטין, כי למעשה עבד עבור לאה שכלל לא חפץ בה, וכעת צריך לעבוד מחדש עבור רחל. הייתי מצפה מיעקב שלא יעבור על כך בשתיקה, אך הפס' אומר "ויעש יעקב כן"- ללא שום ויכוח או ניסיון עמידה על שלו.

אמנם יש פשט אחר בפס': "מלא שְׁבֻעַ זאת" - לאה וכנ"ל, "ונתנה לך גם את זאת" - לאה! בעבודת שבע שנים אחרות - עבורה. ר"ל, 7 השנים שכבר עבדת אכן היו עבור רחל. אלא כיוון שהחוק מחייב לחתן את לאה לפני רחל, אזי במקום שנמתין עד שלאה תמצא זיווגה, אני נותן גם אותה לך (נכנס באופן נפלא במילים: "ונתנה לך גם את זאת"), ועבורה תעבוד 7 שנים אחרות.

כמה מעליא האי פשטא![5] ואילו היה שלי, לא הייתי משבח עיסתי. אך הוא של המלבי"ם, ואילו קראתם מאמרי רק כדי לשמעו, דייכם. לפי הפשט המחודש הזה, השקר של לבן הופך משקר גס - לאלגנטי. יעקב עבד עבור רחל - כפי ההסכם בדיוק, ולבן לא רק שלא מעכב, אלא הוא הוא זה שבזכותו השידוך יוצא לפועל בלי עיכובים כלל ועיקר, והכל בחסד עצום - בעצם נתינת לאה ליעקב, ובנתינתה 'בהקפה' - בטרם עבד עבורה! הגדרה מחודשת למושג הישן - 'שקר לבן'.

לשמע הדברים הללו, יעקב ניצב פעור-פה ואין לו מה שישיב, ומ"מ ברגע זה רוכש יעקב מלבן את סוד המקצוע של הרמאות. "לקח יעקב את כל אשר לאבינו" - כלל לא מדובר כאן על רכוש, אלא "כל רמאותו לקח ממנו". "יעקב למד מלבן כל רמאותו עד שאפי' לבן לא יכול לעמוד לפניו, כי הוא רימה את לבן" - לשונו היקרה של ה'כלי יקר'.

יעקב באמת עובד את לבן בכל כוחו - ישרותו לא נפגמת, חלילה לו מלגזול את לבן להדיא. הרמאי אינו גזלן קלאסי או שקרן מובהק. הרמאי הוא היודע לעקם את המציאות באלגנטיות עד שזו תתאים לדבריו, במקום שיתאים את דבריו למציאות. 'אחיו אני ברמאות' אומר יעקב לרחל - כלומר, ממנו אלמד 'אמנות' זו, וכנגדו יהיה לי בה שימוש - במבצע הבריחה ובקניין הרכוש. הרי עם עקש תתפתל!

(פורסם באשכולות 356 - פרשת ויצא תשע"ו)