ישיבת כרם ביבנה

אל תשיאך חכמת יון אשר אין לה פרי כי אם פרחים

שלמה יוסף רבינוביץ


רבות נכתב על המלחמה והמאבק בין פילוסופיית יוון לתורת ישראל בחג החנוכה, אך ננסה להבין עוד רובד ועומק בקרב ענקים ממושך זה.


תורת ישראל בישרה לעולם את האתיקה, המוסר, לכן חכמת ישראל תרה אחר תכלית כל נברא ופעול בעולם. הנחת היסוד הפשוטה של בעלי החידוש הוא הרצון והתכלית של הבורא ולכן עיקר העיסוק ומירב המשאבים יוקצו לטובת המהות.


אך יוון סימנה לעצמה מטרה אחרת; האסתטיקה, היופי. היוונים היו הראשונים שהסיטו את עיקר תשומת הלב מן העצם אל המקרה, כך קידשו את היופי והחן בהתעלם מן הנושא אותם.


 רש"ר הירש ביאר את מעמד היופי בפרשת בראשית (פרק ב):


הגן היה מספק את כל צרכיו הגשמיים של האדם. אולם, הכתוב מקדים את "נחמד למראה" ל"טוב למאכל", הוה אומר: את סיפוק חוש היופי - לסיפוק חוש הטעם ותאוות המאכל. כאן זכה חוש היופי להצדקתו ולהקדשתו וגם בכך מתגלה מעלתו היתרה של האדם... הרי האדם הוא היצור היחיד המסוגל ליהנות מן היופי, ומכאן הוכחה לחשיבות חוש היופי - לייעודו המוסרי של האדם. אכן, צורות הנוי המצויות בבריאה וחוש האדם ליהנות בהן - מונעים את האדם מהידרדר לדרגת הבהמה. השמחה ביפי הטבע ובנוי הצמחים תביאנו לשמוח גם ביופי מוסרי. חברה שאיננה חסה על היפה - גם האדם יגדל בה פרא. שמחת האדם בהרמוניה אסתטית קרובה לשמחתו בהרמוניה מוסרית.


נראה שליופי יש מקום מרכזי בבריאה, הוא מייחד את האדם משאר היצורים. אך אליה וקוץ בה, באותה נקודה טמונה הסכנה הגדולה.


אל תשיאך חכמת יון אשר אין לה פרי כי אם פרחים (ריה"ל)


מה המגרעת בפרחים? שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים (ברכות נז ע"ב). הרי היופי מבורך ומועיל.


היינו טעמא דכתיב יפת אלהים ליפת - יפיותו של יפת יהא באהלי שם (מגילה ט ע"ב). היופי של יפת (בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון) אינו פסול והוא עתיד לשמש בבית המקדש.


אמרי: מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו (בבא בתרא ד ע"א)


אלא באמת בפרחים אין פגם. יותר מזה, פרח הוא סימן לפרי עתידי ולקיום חיים וזרע. אם אין פרחים גם לא יבואו פירות. אך פרח שלא יבוא פרי בעקבותיו הוא כ"קליפה" בלבד.


הבעייתיות נוצרה כאשר היופי הפך למטרה בפני עצמו, חכמי יון הזניחו את העיסוק וכבד והמתיש במהות והתעסקו בעיקר בנוצץ ובקל. הסכנה הגדולה שביופי הוא המשיכה והפיתוי, יש לו יכולת להשכיח מהאדם את מטרתו ושאיפותיו ולהכניסו למעגל קסמים כדי לכבוש את האסתטי.


לכן היוונים לא יצאו למלחמה משאיפות קולוניאליסטיות גרידא. היתה להם מטרה חינוכית, ללמד את כל העולם את תורת יון וערכיה. פילוסופי יון העמידו את הצלם והחומריות כפסגת השלמות ולא השכילו להעפיל מעבר לכך אל הרוח (אפילו האידיאה היוונית = Idol). יוון רצו שכל העולם יפנה לאליליהם וראו "איום" בישראל ששמרו על הייחוד וביטול הגשמות. לכן לא הסתפקו בכיבוש הארץ וגזרו שמד על מצוות החידוש. שיטה נוספת בה ניסו להטמיע את ישראל היא השימוש היופי, לא מלחמת דת חזיתית אלא מציאת המשותף והחביב כדי לנסות להשכיח את התהומות הפרושים בין העמים.


היופי ריק מתוכן, תפקידו לעזור לבני האדם החומריים להמשך אחר עבודתם. היוונים הציגו את היופי לישראל כאלמנט שאינו פוגע בקודש, אך זוהי "חכמת יון". היוונים הכניסו את היופי לתוך דתם, במקום לשמש כמעטפת הפך להיות מהות. שם טמנו את הסכנה לישראל שלא יוכלו להבדיל בין עיקר לטפל.


אך לתורת ישראל, אחרי קיום התורה והמצווה מותר השימוש ביופי ובחן, החשיבות היא לשמור על היחס בין השניים.


(פורסם באשכולות 358 - וישב חנוכה תשע"ו)

 

 

השיעור ניתן בכ"ב כסלו תשע"ו

קוד השיעור: 6759

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר לחנוכה (זמן חורף תשע"ו)

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
ר' אמיתי חוברה
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע K
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב יונה מצגר שליט"א
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K