"ויצא יצחק … לפנות ערב"
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב … (בראשית כד, סג)
… יצחק תקן תפילת מנחה (ברכות כו, ב)
מחלוקת אמוראים מפורסמת מופיעה במסכת ברכות
איתמר:
ר' יוסי בר' חנינא אמר: תפילות אבות תקנום
ר' יהושע בן לוי אמר: תפילות כנגד תמידין (קרבנות התמיד) תקנום
וברייתא כדעת ר' יוסי בר' חנינא:
אברהם תקן תפילת שחרית שנאמר "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם"
ואין עמידה אלא תפילה שנאמר "ויעמד פינחס ויפלל"
יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב"
ואין שיחה אלא תפילה שנאמר "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו"
יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר "ויפגע במקום וילן שם"
ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי".
בהמשך הגמרא מובאת ברייתא המסייעת לר' יהושע בן לוי ומפרטת את זמני התפלות על-פי זמני הקרבת הקרבנות, וקשה לר' יוסי בן חנינא מתפילת מוסף – מי תקנה ?, ולכן מסיקה הגמ' שלר' יוסי בר' חנינא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן (בזמנים) על הקרבנות.
מהו לפנות ערב ? ערב פירש ראב"ע (בראשית א,ה): ונקרא כך שנתערבו בו הצורות – כלומר בזמן הערב מחשיך ולא ניתן להבחין בין עצמים שונים, וכן פירש שם הרמב"ן, והרד"ק בספר השרשים שרש ערב. (להבדיל מהמילה בקר שפירושה לבקר להבדיל - אבן עזרא שם).
סוף זמן תפילת מנחה לפי חכמים במשנה (ברכות כו,א) עד הערב ממש לפי לשון התורה ואילו לפי ר' יהודה עד פלג המנחה שהוא שעה ורבע (זמנית) לפני כן.
על סיבת ההקדמה של תפלת המנחה לפי שיטת ר' יהודה כתבו (ערוך השלחן או"ח סימן רלג, ו, הרב חיים בניש הסמנים בהלכה חלק א' עמ' רעג) שלפי ר' יהודה לא נהגו להקריב בבית המקדש את קרבן המנחה אחר פלג המנחה (מה שמזכיר את שיטתו לענין סוף זמן תפילת שחרית עד ארבע שעות ולא עד חצות היום. ורואים עקביות שר' יהודה מצמצם את זמן התפילות לפי הזמן הקרבנות המסורתי בבית המקדש, וחכמים מרחיבים עד הזמן התאורטי הכשר לקרבנות – חצות לשחרית ועד הערב למנחה).
מהו זמן הערב ? בכך נחלקו חכמים יש שכתבו עד שקיעת השמש באופק (כמו דם הקרבנות שנפסל מזריקה בשקיעת החמה (תלמידי ר' יונה) ויש שכתבו עד חשכה (רש"י) שנראה שהוא זמן מאוחר יותר – יתכן צאת הכוכבים. מכל מקום פשט המנהג לפי שיטת הגאונים שהחל מהשקיעה הוא זמן בין השמשות – ועל כן נוהגים להקפיד להתפלל מנחה לכתחילה לפני השקיעה.