Yeshivat Kerem B'Yavneh

תשובת הרב גבריאל צינעער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל"

תשובת הרב גבריאל צינעער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל"

נשאלתי מרב חרדי שנשאל ע"י איש יהודי הדר בעירו פלערידא העוסק בהאסטרונאט שמתעתד לנסוע בחללית במשך שבעה ימים מסביב לכדור הארץ וכך הוא סדר הנסיעה משגרים את החללית לחלל מחוץ לכדור הארץ ומשם מחברת לחללית אחרת צורות מבנה גדולה וכך נוסעים מסביב לכדור הארץ, ועתה השאלה כיצד להתנהג לענין קר"ש ושאר דינים דתליא ביום ולילה.

ב) לענין שמירת שבת.

ג) האם בכלל מותר לו להשתתף בנסיעה זו שנוסע גם בשבת.

הנה שזו פעם ראשונה שנשאלים שאלה זו הלכה למעשה. הנה הראשון שעוסק בשאלת כזו היעב"ץ בספרו מור וקציעה סי' שד"מ שכתב שזמן שמירת השבת לפי המקום שהוא שם וסיים וצ"ע איך ינהגו היושבים או נוסעים במדינות הסמוכות לקוטב שלפי רוב הקורבה מתארך היום יש שיהיה חודש או שני חדשים יום אחד, וכן יותר עד שימצא מקום יתארך היום חצי שנה, וכן הלילה חצי שנה ותחת הקוטב לא יש יום ולילה כלל, אלא כל השנה כולה הוא בין השמשות שם, לפי שאין באותו מקום עלית ושקיעת השמש, כי המשוה הוא אופקם א"כ כיצד יעשו שם שבת, ונ"ל שיש למנות שם שבעה ימים שוים של כ"ד שעות שוות שלנו, ולמחשב מיום שהגיע לשם מונה הימים בשעות ומקדש שביעי עכ"ד. הרי דבמדבר אף אם אינו מסתפק ביום השבת מחמת שכחה, מכל מקום אינו שובת אלא כפי חשבונו אשר יצא משם, ורק כששבא למקום ישוב של ישראל אז הוא נגרר אחר בני אותו מקום, וא"כ כשנוסע באויר או בספינה שאינו מקום ישוב, הוא שובת לפי החשבון שיצא משם. וכ"כ החיד"א בספרו מחזיק ברכה שם סק"ד דמונה לפי החשבון ממקום שיצא משם, ותפארת ישראל ברכות סוף פרק א'.

וכ"כ שו"ת אבן יקרה או"ח ח"ב סי' י"א דמדת היום תלוי בהיקף של כדור הארץ ומבאר שהארץ סובבת על צידה ובכל כ"ד שעות תקיף סביב בריחה עיגול שלם א"כ אף קודם שנתלו המאורות מעת אשר מתחילה הארץ לסבוב על בריחה במאמר בוראה עד אשר הקיפה עיגול שלם הי' מדת יום אחד שלם מכ"ד שעות, וכן השני וכן השלישי. הן אמת כי לו חיו אז אנשים על פני האדמה לא היו יכולים לשער מידת הימים, כי מאין היו יודעים אם השלימה הארץ הקפתה בשלמות, אחרי כי האדם יראה רק לעינים ראיה חושית, ורק עתה בהמצא המאור הגדול, כאשר יראו כי הגיעו עתה לעמוד נכחו כאשר עמדו למולו טרם נעתקו ממנו אז ידעו ויכירו כי סבבה הארץ על צירה סיבוב שלם, וא"כ כבר עבר יום תמים והוא כ"ד שעות, משא"כ בהעדרו הלא יחסר להם קנה המדה הזה, וא"כ לא היו יכולים לשער מדת הימים, אך בכ"ז לא נוכל לומר מפני זה כי לא הי' אז שיעור הזמן נמצא, כי אם יסגר איש בבית אפל ולא תחזינה עיניו צאת ובוא השמש ולא ידע מתי יום ומתי לילה הכי נאמר בעבור זה שאין הזמן נמצא, בודאי הוא נמצא רק שהוא אינו יכול לדעת ולהכיר אותו, א"ו שכל היקף שלם ממנה הוא יום תמים וז"ב, כל היקף שלם מהארץ סביב בריחה הוא יום שלם ואין שום נפקותא בראיית כאדם את פני החמה, והוא רק לאות ולמופת כי כבר השלימה הקפתה כנ"ל.

ולפ"ז ההיקף של כ"ד שעות הוא שעושה יום חדש וא"כ אם אם יארע שיקיף את כדור הארץ כמה פעמים ביום אפ"ה אין לו אלא יום אחד. וכ"כ מצאתי בספר פסקי תשובה סי' רנ"ב בשם הגה"ק מהרא"מ מגור בנ"ד שעיקר שמירת שבת כ"ד שעות עיי"ש ובספר בין השמשות (טוקצינסקי) עמוד נ"ה.

וא"כ זמן שמירת שבת נחשב לפי המקום שנחות על המטוס וחשבינן כ"ד שעות ואז עבר יום עד שהגיע ליום השביעי שאז יהי' ש"ק, וכן הדין לענין תפילין וסדר התפלות שנוסע כמה פעמים בתוך מעל"ע את כל הארץ וא"א לומר שהתפלל כמה פעמים ביום אלא ודאי לחלק בתוך מעל"ע את סדר התפלות.

ובאמת כבר קדמם בספר מעשה ה' (לרבי אליעזר אשכנזי) חלק מעשי בראשית פ"ג וז"ל שאין ספק שגם מי שהקוטב על ראשו יחוייב לשמור שבת בהיקף השביעי אפילו שלא היה שם כלל חושך, שאילו היה פירוש הכתוב ויהי ערב ויהי בקר על הוית החושך או האור, א"כ מנין לנו שהעולם נברא בששה ימים של כ"ד שעות, אולי היו אלו ששה ימים של הקוטב, שהם ששה שנים, ששה חדשים יום וששה חדשים לילה, שהרי בטרם התיישבה הארץ לא היתה קיימת עדיפות למרכז הכדור על קוטבו, א"כ מחוייבים הדברים לומר שערב ובוקר האמור כאן פירושו היקף אחד מן היומי ממזרח למערב, יהיה חושך או אור. וסיים והעד הנאמן ומופת לזה מה שנאמר את המאור הגדול לממשלת היום, שאם אין כאן יום זולת אור השמש היאך יאמר שהוא לממשלת היום והוא בעצמו הוא העושה את היום שיהיה יום, וכן אמרו להבדיל בין היום ובין הלילה, יחוייב א"כ שהיום והלילה היה זולת המאורות, דהיינו בגלגל היומי עיי"ש, וכ"כ בספר הברית ח"א מאמר ד' פי"א, וז"ל אם יזדמן יהודי על הספינה ההולכת קרוב מאד לצד הצפוני או הדרומי אשר שםש לפעמים היום כהרבה ימים של כ"ד שעות, אז אחר שימנה ששה פעמים כ"ד שעות על כלי המורה שעות יעשה את השבת, וכן בענין התפלות והצומות, יעשה דבר יום ביומו של כ"ד שעות עכ"ד, והובא בשו"ת זכר שמחה סי' ל' עיי"ש.

וכ"כ שו"ת דברי יציב או"ח ח"א סי' ק"ח להוכיח כן מרש"י חגיגה דף י"ד ע"א אהא דאיתא שם דמדת יום ולילה נברא ביום ראשון שנאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, פרש"י מדת יום ומדת לילה כ"ד ששעות בין שניהם, שרש"י בא להורות שאם הוא במקום שאין שם שקיעה וזריחה סופר היום יום אחד רק כ"ד שעות עיי"ש באריכות ותו"ש שמות פל"א אות רנ"ב ושמות יתרו פ"כ, וקובץ נועם חי"ג עמוד י"ג בסופו.

ועי' בשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' ק"ג שדן מי שנוסע ממזרח העולם למעריב ושקעה עליו החמה וחזרה באותו יום צריך להתפלל שנית עיי"ש, אין דומה דשם בא למקום שזרחה עליו השמש משא"כ בזה שהולך ושוב בכל 90 מינוט בכל כדור העולם א"א לקבוע זמנים במקומות אלו אלא תליא כמו שהי' בזמן הבריאה ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד דחשבינן כ"ד שעות ליום שלם.

וכ"כ שו"ת דברי יוסף (שווארץ) סי' ח' שו"ת רב פעלים ח"ב קונטרס סוד ישרים סי' ד', וראה בנושא זו בשו"ת מנח"א ח"ד סי' מ"ב, שו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' ג', שו"ת בנין ציון בקונטרס מדת היום וספר הזמנים בהלכה (בניש) פ"ח.

והנה עי' בשו"ע סי' רמ"ח ס"ד שביום ראשון ושני ושלישי בשבת מותר לצאת בשיירא כתב המג"א סקי"ד וז"ל וריב"ל ח"ב סי' נ"ג כתב דכיון דידוע בודאי שיחלל שבת אסור, וכ"כ רדב"ז ח"א סי' י', ועפ"ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת (כ"ה) עכ"ל, וכ"כ בה"ט סקי"ג וכן נוהגים. ובמ"ב סקכ"ו הביא דבריו והוסיף לבאר שסומכין עכשיו שמסכנים בעצמם קצת שלא לחלל שבת כדי שלא יהיה איסור למפרע על מה שיצא, וכן הוכיח בביאור הלכה ס"ד ד"ה ופוסק.

אכן בא"ר סקי"ח כתב לדחות ראיית הרדב"ז ואין לזוז מפסק השו"ע וכ"כ הביאור הלכה עצמו שם דסתימת לשון השו"ע ס"ד והרמ"א ס"א משמע דקודם ג' ימים או לדבר מצוה התירו בכל ענין ואפי' במקום שיגיע בודאי לידי חילול שבת דאורייתא.

ועי' בשו"ע הרב שם סי"ג שכתב וז"ל וי"א כיון שיודע בבירור גמור שבודאי יצטרך לחלל שבת אסור לצאת אפילו ביום ראשון אפילו לדבר מצוה, ולא התירו לדבר מצוה או קודם ג' ימים שלפני השבת אלא להפליג בספינה שאין שם ודאי גמור שיצטרך לחלל שבת, שאפשר כשיגיע השבת יגיעו לנמל אחר ויעמדו שם כל השבת, ואזי לא יחללו בעשיית מלאכה ולא בתחומין אע"פ שאין במים עומק י"ט, אע"פ שקרוב לודאי הוא שיצטרך לחללו הקילו חכמים קודם ג' ימים או לדבר מצוה אפילו בתוך ג' ימים, אבל כשהוא ודאי גמור שיצטרך לחללו לא הקילו כלל בשום ענין, ויש להחמיר כדבריהם, אבל אין למחות ביד המקילין הואיל ויש להם על מי שיסמכו עכ"ל. וא"כ בנ"ד שהולך ג' ימים לפני שבת יש להתיר.

וכ"כ בספר תורת שבת (ווייל) סי' רמ"ח סק"ג להוכיח דאפי' יודע בודאי שיצטרך לחלל השבת מותר קודם ג' ימים לפני השבת, דאל"כ למה התירה התורה מלחמת רשות כדאיתא בשבת דף י"ט ע"א דג' ימים קודם שבת שרי ועלה נאמר עד רדתה אפי' בשבת, הרי שודאי הוא שצריכים לחלל שבת, ועוד שהי' להתורה לאסור לילך בדרך רחוקה אם יודע שלא ישוב לביתו קודם פסח ויעבור לא יקיים הקרבת פסח, אלא ש"מ דאין אנו דנין אלא רק לפי שהוא עתה ואם אחד צריך לחלל שבת מפני הסכנה אינו מחלל שבת כלל דהשבת דחויה היא אצל סכנת נפשות ורק מפני שלא אמרינן הותרה היא אצל סכנת נפשות לכן לא התירו לדבר רשות רק בג' ימים קודם השבת או לצד מצוה בער"ש עיי"ש.

והנה שו"ע ס"ו נקט עיקר הטעם שאין מפליגין בספינה, משום עונג שבת, והנה בספר פתח הדביר סי' רמח אות ו' הביא בשם המאירי שבת דף י"ט ע"א דמי שהורגל לילך דרך אניה בלב ים, וכן הספנים שאומנותם בכך ואינם מרגישים צער ולא בלבול, ואוכלים בשעת אכילה, שרי להו להפליג ג' ימים קודם השבת, שאינם מתבטלים מעונג שבת, וכתב שכן נראה מדברי המור וקציעה, ונראה שאף מרן ז"ל כיוון לחילוק זה. והובא להלכה בכף החיים סי' רמ"ח אות י"ח, והנה ז"ל המאירי ויש ללמוד היתר למי שהורגל בכך להפליג בים ולא יחוש ברע, או שמא בזמנים אלו לכל, שהספנים בקיאים בה הרבה ואין כאן צער כל כך ע"כ. וא"כ בנ"ד שהם מרגילין עצמן בזה ועוסקים בזה בהכנה רבה מזמן מרובה ליכא חשש אצלם משום עונג שבת.

וגם ליכא חשש תחומין למעלה מכדור הארץ כמ"ש חידושי הרמב"ן עירובין דף מ"ג וז"ל ויש שמחזרין אחר האיסור לומר דתחומין של שנים עשר מיל דבר תורה הן במקצת וכמו שכתוב בהלכות בפרק ראשון, וכיון שכן אם הלכה ספינתן שלש פרסאות בים אסורין הם לצאת, דהשתא הויא לה ספיקא דיש תחומין למעלה מעשרה ספק בשל תורה וספיקא דאורייתא לחומרא, וגם זה אינו נכון ולא ראוי לחוש, מפני שהליכתן בספינה בים בין למעלה בין למטה ודאי מותרת היא, ולא אסרו אלא ליכנס שם פחות משלשה ימים סמוך לשבת, ולדבר מצוה מותר אפי' בע"ש, ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו, שהרי הלוך הספינה אינו קרוי הלוך כלל, ותמה על עצמך הוא יושב ברה"י שלו שהספינה רה"י הוא גבוה עשרה ורחבה ארבעה וכדאיתא בפרק הזורק ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות, איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא וחצר מהלכת הוא ולא אדם מהלך כלל, עכ"ל. וכ"כ בשו"ת מהרי"ק שורש מ"ה וז"ל דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא ה"מ היכא שהוא מהלך ברגליו, אבל בהא דלאו מידי עביד אלא מיא ממטו ליה לספינה או הנכרים המלחים פשיטא דליכא איסורא דאורייתא, דע"כ לא קמפלגי כל הפוסקים על רבינו שמואל דמתיר ליכנס בספינה אלא דוקא לענין דרבנן אבל בדאוריתא מודו דליכא איסור וכו' עכ"ל. וכ"כ בשו"ע הרב סי' רמ"ח קונט"א אות ג' בקיצור. וכ"ש בנ"ד דליכא משום תחומין. וכ"כ בשו"ת צי"א ח"א סי' כ"א

וכ"כ בשערים מצויינים בהלכה סי' ע"ד סק"ג לענין לנסוע באוירון קודם השבת, באופן שידוע בבירור שהמטוס לא ינחת אלא אחר צאת השבת, הנה היכא שהמטוס נוסע רק עבור הישראל, אפילו אם הטייס הוא עכו"ם, אין להתיר בזה, שהרי עושה כמה מלאכות עבור הישראל, והישראל נהנה באותם מלאכות הנעשות בשבילו, אך היכא שרוב הנוסעים הם גוים, ואין המטוס טס במיוחד בעבור הישראל, יש לדון על פי הטעמים שכתבו הפוסקים לענין ספינה, דלכאורה לטעם הרי"ף והרמב"ם דמשום ביטול עונג שבת נגעו בה, אם כן שמא במטוס אין כ"כ ביטול עונג שבת, זולת לרגישים הסובלים ממיחושים והקאות בעת הטיסה, אך לרובא דאינשי אין כ"כ ביטול עונג שבת במטוס כמו בספינה אך לצורך מצוה מותר. עיי"ש

ולפ"ז בנ"ד דומה קצת לספינה שנוסעים בתוך מבנה גדול מסביב לכדור הארץ והכל פועל ע"י חשמלית אוטאמטי.

ולא נעלם ממני מה שדנו האחרונים בענין נוסע עם רכבת או עם מטוס בשו"ת ח"ס ח"ו סי' צ"ד, שו"ת משיב שלום סי' ע"ו, שו"ת מנח"י ח"ב סי' ק"ו ושערים מצויינים בהלכה סי' ע"ד סק"ג שדנו אע"פ שאין בכך חילול שבת בפועל מ"מ יש בזה משום איסור דשבתון שגופו אינו נוח עיי"ש. אכן המעיין יראה שנ"ד שאני לבד שהוא דבר שאינו מצוי עד עתה ביהודי, והם דיברו רק שאין להתיר הנסיעות במטוס ורכבת כרגיל שיגרום כמה מכשולות שיעלו או ירכבו בשבת, ויגרום הדבר שתפרוץ מצות קדושת שביתת שבת, לא כן בזה שאינו נחלת הכלל אלא שייך לאדם פרטי שיכולים להזהירו בכל הפרטים.

ועוד שאין מדה זו דומה כלל לרכבת ומטוב, אלא דיש לדמותו לספינה כמ"ש בשו"ת רעק"א סי' י"ג לחלק בין ספינה למעבורת דספינה הוי כמו בית ועושים שם כל צרכם עיי"ש, וה"נ בזה. ועוד שדומה לספינה ששוהה בחלילה במשך שבעה ימים לילה ויום ונוסעים השקט כי מחוץ לאויר כדור הארץ .

ולמעשה השואל לא שאל אם רשאי לנסוע רק כיצד לסדר לו הנסיעה שלא יהי' חילול שבת גמור לכן בידינו אין להפרישו מכיון שלא מבואר בשו"ת איסור בנסיעה כזו.

לכן נראה להתיר באופן שאין צריך לחלל שבת שם במטוס ורק לראות האיך יסתדר הדברים ויהדר שלא יעשה פעולות בשבת אלא יצוו לנכרים הנוסעים עמו ויתנו כן מקודם הנסיעה שביום השבת אין לו לעשות שום מלאכה וישלימו ביום אחר ועד כמה שיכול יתנה שלא תתחיל הנסיעה בשבת.

כנלע"ד להציע לפני גדולי הוראה.