Yeshivat Kerem B'Yavneh

חיוב או פטור בקיום מצוות על הירח / הרב בן ציון פירר

מתוך ספר "חמדת ציון" מאת הרב בן ציון פירר עמודים רעג - רפ התפרסם לראשונה בכתב העת "נועם" כרך יג עמודים קצו-רב  (הוצאת מכון תורה שלמה, ירושלים, תש"ל)  

[עמוד רעג]

סימן סב   חיוב או פטור בקיום מצוות על הירח   (נתפרסם ב"נועם" כרך יג) בימינו אלה אחרי שהצליח אדם להציג כף רגלו על הירח, שוב אין לועגים לאפשרות ליצור שם תנאים לחיי אנוש. לא ייראה, איפוא, עוד כמגוחך אם מישהו ינסה לעיין מה יהיה דינו של עולם חדש זה, אחרי שנכבוש אותו - מבחינת ההלכה. ובכן, השאלה היא : האם יתחייב אדם מישראל שיגיע לירח לקיים שם תורה ומצוות או לא.

[עמוד רעד]

אחרי עיון של רפרוף במקורות, אפשר להתרשם שאין חיוב לקיים מצוות על הירח למי ששם מקומו. הנה : א) "תנו רבנן (דברים י"ב): אלה החוקים, אלו מדרשות; והמשפטים, אלו הדינים; אשר תשמרון, זו משנה, לעשות, זו מעשה; בארץ, יכול כל המצוות כולן לא יהו נוהגים אלא בארץ, תלמוד לומר (שם): כל הימים אשר אתם חיים על האדמה. אי כל הימים, יכול יהו, נוהגים בין בארץ בין בחוץ לארץ, תלמוד לומר : בארץ. אחר שריבה הכתוב ומיעט, צא ולמד ממה שאמור בענין (שם) : אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו', מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ (קידושין דף ל"ז). ואם יש צורך בלימוד מיוחד שכל המצוות שהן חובת הגוף, חיובן בכל מקום והלימוד הוא מן הכתוב "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה", הרי שעל מקום שאינו אדמה אין לחייב בהן, כי על מקום זה אין לימוד, והירח הוא שמים ולא אדמה. וכך לשונו של הרמב"ם: "הגלגלים הם הנקראים שמים... גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח" (ה' יסודי התורה פ"ג ה"א). ואם ישאל השואל, הרי כתוב בכמה מצוות שהן חובת הגוף: "בכל מושבותיכם" שיכול להיות במשמע לאו דוקא "על האדמה" כמו: ''שבת היא לה' בכל מושבותיכם" (ויקרא כ"ג, ג); ''בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו" (שם ג', יז) ; "בכל מושבותיכם תאכלו מצות" (שמות י"ב, כ). כבר שאלו חז"ל שאלה זו ואמרו : ''והשתא דאמרת חובת הגוף בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ, מושב דכתב רחמנא גבי שבת למה לי ? איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דמועדות כתיבא תבעי קידוש כי מועדות, קמשמע לן ; מושב דכתב רחמנא גבי חלב ודם למה לי ? איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי, בזמן דאיכא קרבן ניתסר חלב ודם, בזמן דליכא קרבן לא, קמשמע לן; מושב דכתב רחמנא גבי מצה למה לי ? איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו, בזמן דאיכא פסח אין, בזמן דליכא פסח לא, קמשמע לן" (גמרא שם). ואם צריכים את ה"בכל מושבותיכם"

[עמ' ערה]

לכל אלה הדברים שיתחייבו בחוץ לארץ, אין לרבות ממנו מקומות שאינם "על האדמה". אדרבה, יש להוכיח מדברי חז"ל אלה שאין חיוב מצוות מחוץ לאדמה. שאם לא כן למה אין הם משיבים על שאלתם "מושב דכתב רחמנא למה לי" ? שיש צורך בו כדי לחייב במצוות של חובת הגוף גם מחוץ לאדמה, ואם יטען הטוען שחז"ל לא לקחו בחשבון מקום שהוא מחוץ לאדמה, הרי על כל פנים אחרי שאמרו "איצטריך" על כל "בכל מושבותיכם" שבחובת הגוף, אין לנו לרבות מהם חיוב על מקומות שהם מחוץ לאדמה, ובחיוב שכתוב בתורה לגבי מצוות אלו, הרי כתוב מפורש "על האדמה" כנ"ל. ברם, יש מקורות אחרים על חיוב מצוות של חובת הגוף בכל מקום. הנה על הכתוב "...ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר הי נותן לכם. ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" (דברים י"א, יז-יח), אמרו: "אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוץ לארץ, היו מצויינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים" (ספרי פ' עקב, מובא גם ברש"י על פסוק יח הנ"ל). ועוד אמרו: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, זו תורה ; וקשרתם אותם לאות על ידכם אלו תפילין. אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה, שאר מצוות שבתורה מנין ? הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם, לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפילין, הצד השוה שבהם שהן מצוות הגוף שאינן תלויות בארץ ונוהגות בארץ ובחוץ לארץ, אף כל מצוות הגוף שאינן תלויות בארץ נוהגות בארץ ובחוץ לארץ" (ספרי שם). לפי מקורות אלה ניתן לומר שמרבים חיוב מצוות שהן חובת הגוף גם במקום שאינו "על האדמה". אולם לפי תלמוד בבלי שהריבוי הוא מן המילים "על האדמה", אין לרבות לחיוב כל מקום שאינו "על האדמה". ב) "אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, מה לילוד אשה בינינו ? אמר להם לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמודה גנוזה וכו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים

[עמ' רעו]

(תהלים ח'). אמר לו הקב"ה למשה, החזר להם תשובה וכו' אמר לפניו, רבש"ע, תורה שאתה נותן לי מה כתוב בה ? אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להם, למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם וכו'. שוב מה כתוב בה ? לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, שנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם ? מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר, ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו' ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב" (שבת דף פ"ח-פ"ט). ויכוח זה בין מלאכי השרת ובין משה שכל צד טוען לזכותו לקבל תורה, הוא לכאורה בלתי מובן. האם אי אפשר לשני הצדדים גם יחד לקבל את התורה הזאת ? האם התורה היא דבר שבחומר שיכול לזכות בו רק אחד ולא שנים ? אם שנים רבים ביניהם על ככר לחם, הדבר מובן. כי אין הוא יכול להיות אלא או לזה או לזה. אותו לחם עצמו אינו יכול להיות גם לזה וגם לזה. אבל התורה היא אור והמצוה היא נר, כמו שכתוב: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו', כג), והרי כבר אמרו: "נר לאחד נר למאה" (שבת דף קכ"ב). ביחס לתורה אין, איפוא, מקום לתחרות, כי אין אחד גורע מחלקו של חברו ולא כלום. מעולם לא שמענו ששנים רבים ביניהם בגלל בעלותם על אור היום. מה יפסידו מלאכי השרת אם גם בני אדם יקבלו תורה זו עצמה, אותה הם, מלאכים אלה, מבקשים ? אלא משמע שהמקום גורם. אין אותה תורה יכולה להיות מחייבת גם בשמים וגם בארץ. למה לא ? כי כל אותן המצוות התלויות במקום, כמו בית המקדש על קרבנותיו, אינן יכולות להיות אלא במקום אחד ולא בשני מקומות. כי אם יש שני מקומות כאלה, הרי הם במות ולא בתי מקדש. בית מקדש יכול להיות רק אחד ולא שנים. אם הוא אחד קדושתו עולה על כל יתר המקומות. אבל אם יש עוד אחד כמוהו, אין קדושתו של אחד מהם עולה על כל יתר המקומות. בכל כפילות יש משום מיעוט הדמות של שני המקבילים. דבר זה הוא גם ביחס למצות התלויות בזמן. אין מצות שבת במתכונת זו יכולה להיות במקום שם היום הוא פי שלשים מאשר הוא על הארץ. כי יום כזה אינו היום השביעי בו שבת אלקים בבריאת העולם. הוא שבת אחרי ששת ימים שכל אחד מהם הוא כשיעור גודלו של יום על פני הארץ. בשמים יש מקום לשבת בשיעור נודל אחר של זמן. אותו דבר גם לגבי

[עמ' רעז]

המועדים, אם אין במקום מסויים שיעורי זמן, של חודש ויום בגודלם זה שעל הארץ, או אז אין לקבוע שם מועדים לפי חודש ויום, אם היתה התורה ניתנת בשמים היתה מתכונתה צריכה להיות שונה במקצת דברים ממתכונתה זו שניתנה בארץ, מלאכי השרת ומשה רבינו רבו, על כן, באיזו מתכונת התורה תינתן. ועל זה השיב להם משה תשובה ניצחת, כי גם אם תיתכן תורה בשמים בשינוי מתכונת של הארץ, הרי בשביל מלאכים אין משמעות לתורה בכל מתכונת שהיא. משה ניצח והתורה ניתנה על הארץ במתכונת של הארץ. וממילא שאין היא מתאימה לשמים. כל המצוות התלויות במקום ובזמן אין להם קיום בשמים. אמנם אין משיבין על אגדות וכן אין משיבים תשובה על שאלה הלכתית מאגדות. אולם אגדה זו שהובאה לעיל, משמשת לנו רק הזדמנות להסברת הדברים ולא מקור להם. כי קביעה זו שיש מצוות רבות שבמתכונתן זו שבידנו, אין להן מקום על הירח, אינה צריכה ראיה. היא מדברת בעד עצמה. ואם תאמר, אם אין מקום על הירח לכל המצוות, הרי יש שם מקום למקצתן והן תחייבנה בני אדם שיגיעו לשם. יש לומר, אין תורה לחצאין. כי "דרש רבי שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה" (מכות דף כ"ג). תרי"ג מצוות אלו הן שלמות אחת, פחות ממספר זה או יותר ממנו איננה כבר תורה "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים י"ג, א). כי אז אין התורה תורה. וכבר נפסקה הלכה: "מומר להכעיס אפילו לדבר אחד וכו' דינו כעובד כוכבים" (שו"ע יור"ד סי' ב' ס"ה). כי מי שאיננו מודה במצוה אחת, כמוהו כמתכחש לכל התורה כולה. כי אין תורה אלא בשלמותה. כשאין היא שלמה, מאבדת היא את ערכה מכל וכל. אמנם גם על הארץ לא כל המקומות שווים, ויש מצוות הצמודות למקומות מסויימים, ואף על פי כן אין אנו רואים את התורה כבלתי שלמה באותם המקומות בהם אין מצוות אלו נוהגות, אבל דבר זה הוא משום ד"סדנא דארעא חד הוא" (קידושין דף כ"ז). על הארץ בתור שכזו, התורה שלמה. כמו שהיא שלמה בידי ישראל מקבלה, אף על פי שלא כל אחד מישראל מצווה בכל תרי"ג המצוות ויש מצוות מיוחדות לכהנים וללוויים שאינן לישראל, כי העם אחד הוא, ובתור שכזה יש בידו תורה

[עמ' רעח]

שלמה. וכך הדבר לגבי זמנים. אם בחלק מן הארץ, הזמנים נכונים מבחינת שיעור גודלם, או אז גם באותם מקומות בהם שונים שיעורי גודלם של זמנים, התורה שלמה, כי ''סדנא דארעא חד הוא", כנ"ל. אבל השמים והארץ, אינם סדנא אחד אלא שנים. ואם באחד מן הסדנים האלו חסר חלק מן המצוות אין התורה יכולה להחשב שלמה על ידי העובדה שהלק החסר ישנו בסדנא אחר.  אין לכן כלום לתורה על הירח גם בשביל בני אדם, מכיון שהרבה מצוות התורה הצמודות למקומות מסויימים ולזמנים  מסויימים אינן יכולות שם לחייב. לא שם נצטוינו לבנות בית המקדש, לא שם נצטוינו על המצוות התלויות בארץ, ולא שם קיים יום אחד של ערב ובוקר בשיעור גודל שעליו נצטוינו ביחס לשבת ולמועדים. ותורה שאין בה תרי"ג מצוות אינה קיימת.  לפי: האמור לעיל, אדם מישראל שיעקור מכדור הארץ לירח שלא על מנת לחזור, יהיה דינו כמקומו החדש והוא פטור מן המצוות. כמו שנפסקה ההלכה בעוקר ממקום למקום ואין בדעתו חזור, שחלים עליו דיני ומנהגי המקום שהלך לשם בין לחומרא ובין לקולא (עי' שו"ע או"ח סימנים תס"ח, תצ"ו ותקע"ד). ועל אחת כמה וכמה שכך צריך להיות דינו של אדם מישראל שייוולד בעולם חדש זה. למה "על אחת כמה וכמה" ? כי תורה ומצוות מחייבות. אדם מישראל לא מפני שהוא ירש חיוב זה מאבותיו, אלא מפני שהן ניתנו לו אישית. כי כך אומר הכתוב: "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת, כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כ"ט, יג-יד): "ואף עם דורות העתידים להיות" (רש"י שם). ואם אומר הכתוב: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (שם ל"ג, ד), כבר אמרו חז"ל : "אל תקרי מורשה אלא מאורשה" (ברכות דף נ"ז). ואירושין אינם ירושה. אירושין הם ענין אישי בהחלט. ומכיון שחיוב בתורה ובמצוות הוא ענין אישי ולא ענין של ירושה, לכן אין חובת האבות חלה על הבנים שנולדו במקום שבאופן אישי אין לחייב אותם. לכאורה יכול השואל לשאול על דברים אלה האחרונים ממה שמספרים חז"ל: "בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא, אתו בנייהו קמיה דרבי יוחנן אמרו לו, אבהתין אפשר להם, אנן לא אפשר לן, מאי ? אמר להו, כבר קיבלו

[עמוד רעט]

אבותיכם עליכם, שנאמר (משלי י"א): "שמע בני מוסר אביך האל תטוש תורת אמך" (פסחים דף נ'), הרי שאבות מורישים לבניהם גם איסורים ומנהגים ? ברם, לאמיתו של דבר אין הנידון דומה לראייה. כי גם "ירושה" זו יונקת את כוחה מן הברית האישית. כלומר כריתת הברית היתה על כל התורה ובכלל התורה גם ה"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים י"ז, יא). ואם החכמים אמרו "אל תטוש תורת אמך", חייב אדם מישראל לקיים צו זה מכוחה של הברית. אבל בעולם שאין בו חיוב של תורה ומצוות, אין בו גם החיוב של "ואל תטוש תורת אמך" ואין לילידי העולם ההוא מצוות של ירושת אבות. * אחר שמאמרי זה היה כבר בדפוס (ע"י מערכת "נועם"), הפנה עורך "נועם" את תשומת ליבי לדברי הגר"ש גורן שליט"א (שנתפרסמו ב"הצפה" ביום עשרה באב, עש"ק פ' ואתחנן שנת תשכ"ט), הנוגעים בנידון זה וביקש ממני להתייחס לדבריו. עברתי על דברי הגר"ש גורן שליט"א כפי שנמסרו על ידי המראיין בכתבה הנ"ל, וארשה לעצמי לדון בדבריו בקצרה. תמצית דבריו במה שנוגע לנידון שלנו היא, שאם אמנם אין משמעות  לתורה ומצוות על הירח מכיון שהזמן שם שונה מכפי שהוא משתקף במצוות התלויות בזמן, אף על פי כן מכיון שעל הירח אין תנאים אטמוספיריים לחיי אדם, ואם יחיו שם בני אדם, יחיו רק על ידי העתקת התנאים האטמוספיריים של כדור הארץ לשם על ידי מיתקנים סגורים המהווים שלוחה מן האדמה - לכן יהיה עליהם לקיים את המצוות התלויות בזמן לפי הזמן הקיים על פני הארץ. ביחס לדבריו אלה ברצוני להעיר ממה שאמרו: - "תניא חדא: המביא גט בספינה (שנכתב בספינה - רש"י) כמביא בארץ ישראל, ותניא אידך : כמביא בחוץ לארץ (שהנהר אין לו תורת יבשה-.לכל תורת הארץ - רש"י). אמר ר' ירמיה, לא קשיא, הא רבי יהודה הא רבנן, דתנן (חלה פ"ב מ"ב): עפר חוץ לארץ הבא בספינה לארץ חייב במעשר ובשביעית. אמר רבי יהודה, אימתי בזמן שהספינה גוששת, אבל אין הספינה גוששת פטור. אביי אמר הא והא רבי יהודה היא ולא קשיא, כאן בזמן

[עמוד רפ]

שאין הספינה גוששת כאן בזמן שהספינה גוששת" (גיטין דף ז' ע"ב). למה בזמן שאין הספינה גוששת פטור לרבי יהודה במעשר ובשביעית וצריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" ? "כיון דשם חוץ לארץ על המקום" (תוספות שם ד"ה עציץ). כלומר, הימים והנהרות של ארץ ישראל דינם כחוץ לארץ. ואף על פי כן בגוששת דינה של הספינה כארץ ישראל גם לקולא ואין צריך לומר "בפני נכתב, ובפני נחתם". ההלכה כרבי יהודה (עי' רמב"ם ה' תרומות פ"א הכ"ג. ואולי רבי יהודה בא לפרש ולא לחלוק, כדעת הרדב"ז שם, ועי' גם בתוספות שם ד"ה אמר רבי יהודה). גם ספינה זו היא שלוחה של חוץ לארץ כי המים בהם היא נמצאת דינם כחוץ לארץ כנ"ל. אמנם קרקעית הים היא ארץ ישראל. אבל על קרקעית הים אי אפשר לחיות. אפשר לחיות שם באמצעות הספינה והיא, הספינה, עומדת במים שהם חוץ לארץ וממילא שהיא שלוחה של חוץ לארץ, ואף על פי כן כששלוחה זו גוששת ונוגעת בקרקעית הים, הופכת היא להיות חלק מקרקעית זו ובטלה לגביה. יש על כן, אולי, לומר שהוא הדין לגבי שלוחת האדמה על הירח. כששלוחה זו עומדת על קרקעית הירח וגוששת, דינה כירח ולא כאדמה. ואם על הירח אין משמעות לתורה ומצוות, אין מקום לאקסטריטוריה שם לגבי חיוב כזה. מובן מאליו שהדברים במאמרי זה הם בבחינת הרהור ראשון, התחלה צנועה של דיון בשאלה שלא ירחק היום והיא תנסר בשני עולמות.  

סוף תשובה סב