Yeshivat Kerem B'Yavneh

"קיום התורה על הלבנה" / הרב מנחם כשר

מתוך ספר "האדם על הירח", הרב מנחם כשר, פרק ה', עמודים 51- 55 התפרסם בתחילה כקונטרס בסוף כתב העת נועם כרך י"ג (הוצאת מכון תורה שלמה, ירושלים, תש"ל)  

[עמוד 51]

קיום התורה על הלבנה   שאלה: האם נכון מה שנתפרסם בשם רב א', "שעל הירח אין משמעות לתורת ישראל" גם "לא ניתנה לקיים אותה על הכוכבים".   תשובה: מ"ש בשם הגר"ש גורן שליט"א, אינו מדוייק, כי ראיתי בגוף דבריו ושם חוקר ג"כ על שמירת שבת על הלבנה איך לחשוב, הרי סובר שכן יש חיוב שמירת התורה, ולשונו הנ"ל "לא ניתנה לקיים" כוונתו כמ"ש שם "אין שום אפשרות לקיים שם את התורה". אמנם ראיתי להגר"ב פירר שליט"א שהשיג על הרב הנ"ל במאמרו בנועם זה לעיל דף ר"א וז"ל : עברתי על דברי הגר"ש גורן שליט"א כו' תמצית דבריו כו' שיהי' עליהם לקיים המצוות התלויות בזמן לפי הזמן הקיים על עני הארץ ע"כ, ולדעתי "אין לחייב על הירח במצוות גם בתוך שלוחה סגורה של האדמה" "אין לכן מקום לתורה על הירח גם בשביל בני אדם"; ''י"ל שאין חיוב לקיים התורה ומצוות על הירח"; "אדם מישראל שיעקור מכדור הארץ לירח שלא על מנת לחזור, יהיה דינו כמקומו החדש והוא פטור מן המצוות". נשתוממתי לקרוא החלטה כזו בשאלה הנוגעת לקיום כל התורה כולה. לפענ"ד ברור בלי שום ספק שההגדרה של ההלכה היא, שהחיוב לקיים מצוות התורה הוא חובת גברא, וכל בר ישראל חייב לקיים התורה בכל מקום שהוא חי, בשמים ממעל על הלבנה או במים מתחת לארץ בציר הצפוני או בציר הדרומי, שבו חלק מהשנה כולו אור או חושך או באוירון, כל זמן שהוא חי ואפשר לו לקיים מצוות התורה חייב לקיימם ואסור לעבור על שום איסור, ואם אנוס הוא רחמנא פטריה, אבל על מה שאינו אנוס ברור שהוא חייב לקיים, ואין שום מקום כלל לומר שיש לבר ישראל אפשרות להפטר ממצוות התורה. ואין למדין הלכות מדברי אגדה, כמו שהעיר בעצמו. ובפרט שיש מקום לפרשם בא"א שאין מהם ראיה כלל, ויש הרבה להאריך על כל הפרטים שהזכיר אבל אין כאן

[עמוד 52]

מקומו (וראה מ"ש להלן מגמ' עירובין מג. לענין אלי' אם יש תחומין למעלה מעשרה ובש"ע או"ח סי' רצה ס"א). ויש לתמוה איך אפשר לחדש דבר תמוה כזה, שיש אפשרות ליהודי שנולד ישראל, להסתלק ולהפטר מכל מצוות התורה, ואיך לא שאל לעצמו, קדושה שבו להיכן הלכה ? מצינו לחז"ל שאמרו בנדה (ס"א :) אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבוא. וכמה נתחבטו ונתלבטו הראשונים והאחרונים שישבו על המדוכה לבאר מאמר זה. אם הכוונה לע"ל היינו לעולם שאחר המות או לעולם התחיה, ואם זה רק להוראת שעה או לדורות. מפני שעיקר גדול בידינו, שהתורה נצחית היא ושלא תשתנה אפילו כקוצו של יו"ד, וי"מ משום שאז ישתנה טבע בני אדם וכו': אבל מעולם לא עלה על הדעת, שגם בעולמנו אנו תהיה אפשרות שבני אדם יעשו ישוב על הלבנה, ואדם מעולמנו יעוף ויקבע דירתו שמה יפטר מכל מצוות שבתורה. חושבני שהמחבר החשוב שכותב בעצמו שמאמרו הוא בבחינת "הרהור ראשון", כשיבוא לבחינת "הרהור שני" אולי יחליט אחרת. ומה שנוגע לחשבון הזמן על הלבנה, הארכתי בזה במקום אחר ובררתי הדבר. בנוגע לאותם המקומות בעולמנו שיש מספר חדשים לילה או אור, ויש שמה יהודים חיילים מאה"ב, וכ' להוכיח שמוכרחים לומר שהחשבון הוא על פי הזמן שכל יום הוא כ"ד שעות, וביום השביעי יש חיוב גברא לשבות, ולא אכפת לנו אם הזמן כולו יום או כולו לילה, ומתחיל למנות מאותו היום שנשתנה הזמן, אותו הדבר באנשים שיבואו להלבנה שמקושרים להארץ שיודעים בדיוק כמה שעות עברו עליהם, וביום השביעי שלהם כלומר המחזור השביעי של כ"ד שעות שלהם, ממש כמו במקומות שכמה חדשים אור או חשך. וכן הוא הדבר בנוגע ליו"ט, כי היום אין לנו כלל חשבון הלבנה, אלא הכל כפי החשבון שתיקן לנו הלל האחרון וככה נתקבל בישראל עד שיבוא הגואל, יש לנו חשבון מפורש, ולא' אכפת לנו כלל איפה האדם אם הוא בלבנה או במאדים, אם יש אפשרות צריך לקיים מצוות התורה ולא לעבור שום איסור, ואם אין לו אפשרות אונס רחמנא פטריה, הראשון שהביא ענין זה הוא ר' יצחק בן שלמה בן סחולא בספרו "משל הקדמוני"; נדפס בריווא דטרניטי, שנת ש"מ, דף נט. וז"ל: ויתחייב להיות ששה חדשים אור, וחשך ששה וכו'. והארכתי בביאור ענינים אלה בספרי "שבת בראשית ושבת סיני" "השבת ומזרח הסולם" בנוגע לשאלת קו התאריך. כן בספרי בכת"י שני כרכים על נושא זה שאני מכין אותו לדפוס. המקור הראשון לפתרון שאלה הנ"ל הוא בפרקי רבי אליעזר (פרק נב דף קכו) : מופת ששי, מיום שנבראו שמים וארץ הירח וכוכבים והמזלות

[עמוד 53]

עולין להאיר על הארץ ואין מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל וערב שבת היתה, וראה יהושע בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת נשא ידיו לשמים ועמדה השמש עד מוצאי שבת, ובפי' הרד"ל י"ל שהעמדת השמש היה משום חילול שבת שהעיקר תלוי בזה בשמש בזריחתו ושקיעתו, וכ"ז שהחמה זורחת אף שגם הירח עולה הרי אמרו בירושלמי ספ"ב דר"ה וב"ר רפ"ו ופסיקתא דפ' החדש שאין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה וע"ל ספ"ז: עוד כתב שם, בהערה ולכאורה מהך דהכא (דכיון דלא שקעה להם החמה [אף שידעו שכבר עברו הכ"ד שעות של ע"ש לא נחשב לשבת רק] כיומא אריכתא של ע"ש הוא) יש קצת סמך לאותן מדינות הסמוכים לצירים ואצלם משך כמה ימים רצופין יום בלא לילה או לילה בלא יום, שהכל נחשב אצלם כיום או כלילה א' (ודלא כהאומרים שראוי להם למנות כל כ"ד שעות ליום א' וכשכלו ו"פ כ"ד שעות יקדשו השבת, עיין תשובת הרדב"ז ח"א ס' ע"ו), מיהו מעובדא דאשכבתא דרבי דאמרי' בירושלמי פי"ב דכתובות דתלי לון יומא עד שבאו לביתם וצלו להם דג והדליקו את הנר, ואח"כ קרא הגבר ושריין מציקין שמא חללו את השבת, עד שיצאת ב"ק כו' – משמע דאף דנקדה להן החמה מ"מ כיון שידעו שעברו כ"ד שעות של יום ו' יש לחוש לחילול שבת ויש לחלק בין הך דהכא ,דיהושס שנק~ה החמה בכל הסולם לההיא דאשכבתא דרבי שלא נקדה להם החמה רק ה' האיר לסיניהן של העוסקים באשכבתא כאלו הוא יום אבל לכל העולם כבר היה לילה, ולכן נצטערו וחששו לחילול שבת (ומעתה אלו שסמוכים לצירים אולי אפשר לדמותן להא דאשכבתא דרבי ג"כ וצ"ע), עכ"ל. ולפענ"ד יש מקום לפרש דברי פדר"א באופן אחר, מ"ש שלא יחללו את השבת אין הכוונה שע"י שלא תשקע החמה לא יחללו את השבת, דהרי זה לא מקרי חילול שבת כלל, דמלחמה באמת הותרה בשבת כמבואר בשבת (יט.) עד רדתה אפי' בשבת, ועוד מאי זה שאמר בצרתן של ישראל, אך י"ל הפי' לפ"מ דמשמע ממגלת חשמונאים ומגלת אנטיוכוס שהיו אז אנשים שהיו מחמירין שלא רוח חסידים נוחה הימנו כו'. ואכמ"ל. וזה הפי' דראה בצרתן של ישראל באותן שלא ירצו לחלל את השבת, אף דהותרה באמת במלחמה, לכן אמר : שמש בגבעון דום ועמדה כל יום השבת, אבל באמת י"ל שיום זה נחשב להם שפיר ליום השבת, וראי' מלשון הפרדר"א שסיים ל"ו שעות עד "מוצאי שבת", וא"נ דזה נחשב הכל ליום ע"ש, מאי זה לשון מוצאי שבת ע"כ דבאמת הי' שבת, וראיה ברורה לפי' זה דהא מדברי המדרש כאן מבואר ג"כ דבשבת הראשונה עמדה השמש

[עמוד 54]

ל"ו שעות, וכאן הלא ברור דשבת ראשונה היתה לה דין שבת כמבואר בקרא ומוכח מזה כמ"ש. ומצאתי מאמר במכילתא שאפשר לסייע ממנו לשיטה הנ"ל. במכילתא שמות: ויום השביעי שבת לה' אלקיך, למה נאמר, לפי שהוא אומר כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת (שמות לא, טו) עונש שמענו אזהרה מנין, ת"ל ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה. אין לי אלא עונש ואזהרה על מלאכת היום, עונש ואזהרה על מלאכת הלילה מנין, ת"ל מחלליה מות יומת (שמות לא, יד), עונש שמענו ואזהרה לא שמענו, ת"ל ויום השביעי שבת לה' אלקיך, שאין ת"ל שבת אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה דברי רבי אחאי בן יאשיה. ע"כ. ונתקשו כל המפרשים מאי ס"ד לרבות חיוב לשמירת לילה ולמה צריך קרא ? וראה יומא (פא.) דדרשו כן לענין חיוב יוה"כ ובתוס' ישנים שם, שלא הביאו ממכילתא שלפנינו. ובתו"ש בראשית (פ"א-ת"ל) כ' לפרש שאולי הכוונה לענין המקומות ששם מספר חדשים יום וכן לילה, א"כ צריך לרבות שיש חיוב לשבת שכולו יום או כולו לילה. וכעת יש להוסיף כפי הידוע יש כעת אפשרות לנסוע באוירון באופן כזה שבמשך מעת לעת שלם יהי' אור או לילה, לכן צריך ריבוי לשבת שכולו יום ולשבת שכולו לילה זמן של יום השביעי של הנוסע. ומכאן ראיה לשיטתי הנ"ל שבשבת מלבד חיוב המקום יש גם חיוב גברא לשבות כ"ד שעות ביום השביעי שלו. וראה בתו"ש שמות פל"א אות רנב פי' אחר. ובתו"ש שמות (פ"כ יתרו דף סה) הבאתי מ"ש בתו"ש (ח"א סי' ת"ל - וראה במילואים שם) לבאר השאלה באלה שנוסעים בשבת באניה ממזרח למערב והיום מתקצר להם בשעה אחת, כלומר שמעת שקיעת החמה בע"ש עד זמן צאת הכוכבים במוצ"ש אין להם רק יום של כ"ג שעות (באוירון יהיה להם הבדל בשש שעות, ומשכחת לה עוד הרבה יותר), ונאבדה להם שעה אחת ממצות עשה של שביתת שבת והשאלה היא להלכה למעשה איך מותר לעלות באניה בשבת אפילו אם קנה שביתה בע"ש כמבואר בש"ע או"ח סי' רמ"ח ס"ג, מכיון שכבר חל עליו עכשיו חיוב שביתת שבת של מעת לעת, איך מותר לו בידים לבטל שעה אחת של שביתה. בשלמא אם נוסע קודם השבת, ולא מיבעי אם נוסע שלשה ימים קודם השבת, אנוס הוא בקיום מצוה זו, אבל לעשות מעשה בשבת לעלות על האניה בזמן שהוא יודע שמקצר את שביתת השבת בשעה, הרי הוא מבטל בידים עשה של שביתת שבת במשך שעה. ואותו הדבר לענין צום יוה"כ שהחיוב הוא באופן רגיל מערב עד ערב כ"ד שעות: ובימים לא הי' להם עדיין אניות מהירות לכת כאלה שיהי' נ"מ כנ"ל, ובמקא"ה וכתבתי לצדד שיש מקום להחמיר בנידון הנ"ל שלא לעשות מלאכה במוצ"ש עוד שעה כדי שיהי' לו לאדם שביתת גברא

[עמוד 55]

של מעל"ע כ"ד שעות של יום השביעי. הגם שיש לדחות הרי במקום זה כבר הגיע ליל יום ראשון ומה מקום לשביתת מלאכה, שמה ביארתי שמוכרחים לומר שמלבד חיוב מקום יש מן התורה גם חיוב גברא לשבות המעל"ע השביעי של כ"ד שעות, שאל"כ משכחת לה היום שאין לו לאדם יום של שמירת שבת, כגון שעובר את קו התאריך בעת כניסת שבת במקומו ובצד השני של הקו הוא כבר מוצ"ש, וכי אפשר לומר כן שאדם זה קיים צו התורה ולא עשה שום איסור ובעכצ"ל שנוסף לחיוב המקום יש גם חיוב גברא. ולענין שמירת שבת במוצ"ש הרי יש שיטות שזה בכלל תוספת שבת ביציאתו ואכמ"ל.