בפרשתינו מופיעה פרשת מעשה המנורה ואופן הדלקתה. ויש לשאול, מה באה התורה לחדש כאן בפרשת בהעלותך שלא לימדה בפרשת תצוה ובפרשת אמור?

כמו כן יש להבין מה פירוש: "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, א). הרי "פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" - זהו הנר האמצעי, והיה לו לומר: "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שֵׁשֶׁת הַנֵּרוֹת"? הספורנו (בפירושו על התורה) כותב שאין מדובר כאן על אור פיזי, כי אם להשפעה והדרכה בדרך התורה, במובן הרוחני.

המנורה היא הסמל של עם ישראל, ובעם ישראל ישנם סוגים שונים של אנשים. ישנם העוסקים בחיי עולם - שהיא התורה, וישנם העוסקים בחיי שעה - בעמל מלאכה.

הנרות הם סמל לכלל ישראל. הנרות הימניים מסמלים את העוסקים בחיי עולם, והנרות השמאליים מסמלים את העוסקים בחיי שעה. גם אלה וגם אלה, כאשר הם מתכוונים לקנה האמצעי – שהוא הסמל לעבודת ה' והפקת רצונו – "יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". כל הנרות יאירו וישפיעו אור עליון על ישראל, מתוך תחושה של שותפות ואחדות בין כל חלקי העם. כאשר כולם עובדים למטרה אחת משותפת, שהיא להפיק את רצון ה' בבריאה, אזי כל אחד משלים בעבודתו את חבירו, וכך מפיקים את אור ה' בעולם. וזהו שנאמר במתן תורה: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח) - כלומר בין כולנו נשלים את רצון ה'.

נאמר בנביא זכריה: "וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ" (ד, ב). ואמרו במדרש (במ"ר יג, ח): "של זהב היא כולה, לקיים מה שנאמר: 'כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ' (שה"ש ד, ז)". הנביא ממשיל את כנסת ישראל למנורת זהב כולה - כי כאשר עם ישראל מאוחד ורואה את השותפות בין כל חלקי העם – הרי שיש כאן שלימות אחת, בחינת "וּמוּם אֵין בָּךְ".

מעתה מובן שבפרשתינו לא על עשית המנורה מדובר כאן, ואף לא על אופן הדלקת הנרות מבחינה טכנית, אלא שיש כאן חידוש במהות מצות הדלקת המנורה על נרותיה, שהיא מלמדת על כלל ישראל ותפקידו בבריאה.

רעיון זה מפורש בדברי הגמ' (חולין צב.):

אמר רבי שמעון בן לקיש: אומה זו כגפן נמשלה. זמורות שבה – אלו בעלי בתים. אשכולות שבה – אלו תלמידי חכמים. עלין שבה – אלו עמי הארץ. קנוקנות שבה – אלו ריקנים שבישראל. והיינו דשלחו מתם: ליבעי רחמים איתכליא על עליא, דאילמלא עליא לא מתקיימין איתכליא. (והיינו ששלחו משם: יבקשו האשכולות רחמים על העלים, כי אלמלא העלים לא יתקיימו האשכולות.)

עם ישראל נמשל לאותה גפן שיש בה סוגים שונים של אנשים, חלקם תלמידי חכמים וחלקם עמי ארצות. אך אפשרות הקיום של הת"ח זה ע"י אותם עמי הארצות שנמשלו לעלים, והשותפות והאחדות ביניהם הם כלל ישראל שנמשלה לגפן, שנאמר: "גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ" (תהלים פ, ט).

בנבואת צפניה על הגאולה נאמר: "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת" (א, יב), ודרשו חז"ל בפסיקתא:

אמרו ישראל: רבון העולמים, אתה אומר שתחפש את ירושלים בנרות? והלא הבטחת ע"י הנביאים: "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם ... וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר". ואומר "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח". ואתה אומר אחפש את ירושלים בנרות?! א"ל הקב"ה מה שאתם סבורים אינו כך אלא כשם שהראיתי לזכריה את מראה המנורה "והנה מנורת זהב כולה" - זו כנסת ישראל, "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ".

ומסביר בספר "אם הבנים שמחה" שתשובת הקב"ה אחפש את ירושלים בנרות - הכוונה לנרות המנורה, שזה מורה על האחדות בעם ישראל - בין כל החלקים השונים. וכאשר כולם מאוחדים למטרה משותפת אחת, אזי – "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ", וכנסת ישראל היא מנורת זהב טהור. וכאשר יש אחדות בעם ישראל, זהו המפתח לגאולה. ותוך כך, יתקיים בנו, "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח". אכי"ר.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion