Yeshivat Kerem B'Yavneh

דרך ארץ קדמה לתורה

BackBack to Main Page

By: אלעזר דהן

רעיון לפרשת בהר

MS Word Download the Shiur

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כ"ה, י"ד).


איתא במדרש תנחומא:


"וכי תמכרו ממכר לעמיתך", זה שאמר הכתוב: "נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו" (משלי כ"ח, כ"ב).


המדרש מביא ארבע דוגמאות לבני אדם שרדפו ורודפים אחר הממון: קין, עפרון, מלווה מעותיו בריבית וסוחרי שביעית שמתבהלין להעשיר ואינם משמרין את השביעית. כל אחד מהאנשים האלו נענש על כך שנחפז לממון: קין נענש בכך ש"נע ונד תהייה בארץ" (בראשית ד', י"ב). עפרון נענש בכך שהושמטה האות ו' משמו לאחר שלקח הכסף מאברהם. מלווה מעותיו בריבית נענש בכך שמארה נכנסת בנכסיו, שנאמר: "ולא ידע כי חסר יבואנו". סוחרים שסחרו בשביעית גם כן נענשים בכך שמארה נכנסת בנכסיהם, שרצו להתעשר וסופם שימכרו את חפציהם. שנאמר: "ושבתה הארץ שבת לה'", ולאחר מכן כתוב: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך".


הרב חיים דויטש שליט"א במדרש אור חדש מסביר שישנן שלש סיבות מדוע בני אדם רודפים אחר הממון:


א. רדיפת הממון בגלל הרצון להשתלט על אחרים. חצי העולם היה שייך לקין, אך אין הוא הסתפק בכך ורצה גם את חציו של הבל, ולכן הרגו. עונשו היה שלא שלט בסופו של דבר על שום מקום, וממילא לא הרוויח דבר ממעשיו הרעים.


ב. תאווה לכסף בגלל הכבוד שנותן הכסף לבעליו. עפרון רדף אחר הכבוד ולכן פעל בצביעות בשעה שמכר את מערת המכפלה לאברהם אבינו, כדי להראות כאילו הוא מוכן לתתה לו חינם אין כסף ובכך להגדיל את ערכו בעיני אנשי המקום. כאשר אברהם מפציר בעפרון לקחת את הכסף כולם מצפים שעפרון ידרוש סכום סמלי, והנה להפתעת כולם: 400 שקל כסף! מייד ירד כבודו בעיני כל הנוכחים שראו את צביעותו וירדה האות ו' משמו. זה מה שהיה במקרה של עפרון, ובנוסף הכסף יכול לתת כבוד לבעליו משום שבדרך הטבע אנשים מכבדים האדם מבוסס היטב, וזו דוגמא נוספת לרדיפה אחר ממון בגלל הכבוד שהוא מביא.


ג. עשיית הון עבור מחיה ופרנסה. בסיבה זו אין כל פסול, ולהיפך, מן הראוי שכל אדם ידאג לכלכלת משפחתו די צרכה, אלא שבשעה שרודף אחר הכסף עלול להיכשל ולהשיגו בדרכים אסורות, או להיכשל במצווה בין אדם לחברו או בין אדם למקום, ומסכנה זו צריך להישמר. דוגמא לדבר: מלווה בריבית קצוצה הנכשל בבין אדם לחברו, או סוחרי שביעית הנכשלים בבין אדם למקום.


תלמידי חכמים! עד כאן דברי הרב דויטש שליט"א, אותם על כל אדם להפנים ולשנן הדק היטב. ברשותכם הייתי רוצה להרחיב את דבריו לפן נוסף ובסיסי מאוד בחייו של כל אדם, קו"ח בחיינו כבני ישיבה: לימוד התורה.


האם יש אדם שלא רוצה לדעת את כל התורה כולה? ודאי שלא! כולם רוצים וכולם משתוקקים לכך. אמנם יש גם חכמות אחרות המושכות את הלב, אך אין אדם שלא היה רוצה לדעת את התורה על בוריה, ובאמת אנו מתפללים זאת כל יום: "לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך". אלא שיצר הרע עומד על משמרתו "ערב ובוקר וצהריים" על מנת להכשילנו בכל דבר, אף בדרך להשגת התורה. ע"פ מה שנדרש לעיל ניתן לראות שאדם יכול ליפול בשלוש אפנים בדרך להשגת התורה:


א. רדיפת התורה בגלל הרצון להשתלט על אחרים: יש ואדם רואה את חברו שוקד על לימודו יומם וליל, מקדיש את מרבית עיתותיו לתורה ולא סר ממנה. באותו רגע יצר הקנאה משתלט עליו וחש הוא בליבו: "וכי יתכן שיעלה עלי בלימוד התורה? הלא אני יותר טוב ומוצלח ממנו! עלי לעשות הכל על מנת להשיגו!". מייד מתחיל הוא בעבודה: בראש ובראשונה הוא מתחיל לישון ארבע שעות ביממה כדעת הגר"א ולאחר מכן מחליט שדי לו בארוחה אחת ביום (המכילה גבינה וירק בלבד, שלא להתעכב יותר מדי בחדר אוכל) וכך הלאה. לבסוף הוא מגלה שהתוצאה הפוכה: לא רק שלא מצליח להתעלות על חברו, אלא שאם לפני כן הצליח ללמוד דף ביום עם תוספות ובנוסף לעשות חזרה על השיעור ששמע בבוקר, הרי שעתה בקושי מסוגל ללמוד שניים מקרא ואחד תרגום. רדיפה כזאת אינה נעשית לשם ידיעת התורה, אלא לשם השגת החבר בלבד, וממילא אינה מועילה בדבר.


ב. תאווה לתורה בגלל הכבוד שמעניקה לבעליה: מרא דאתרא המוסר שיעוריו מידי יום בבית מדרשו "זוכה" לכבוד רב שמעניקים לו תלמידיו ושאר תושבי המקום. לאדם שאיננו מבין מה נורא הוא הכבוד הדבר נראה מפתה עד מאוד. כל שעליו לעשות הוא ללמוד את תורתו הקדושה של הבורא יתברך וללמדה לאחרים, וע"י כך זוכה לכבוד רב עד מאוד, גן עדן לרודפי הכבוד! לומד ולומד, שוקד ושוקד, ולבסוף מתמנה לרב שכונה, ובשבילו הדבר מעין עולם הבא: יושב במזרח, פה ושם מתבקש להעניק ברכה לילד ומוזמן דרך קבע לאירועים הנכבדים ביותר. אלא שתושבי המקום מתאכזבים מרה: אם ציפו לרב עניו וצנוע, הרי שהם גילו אדם גאוותן ובעל שררה. לסיכום: לא רק שלא מכבדים אותו אלא אף סולדים משהייה בחברתו. "הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח הימנו". ושוב, אין שום תועלת בלימוד כזה, לימוד ששכל מטרתו להרוויח כבוד "בזול".


ג. לימוד תורה עבור מחייה ופרנסה: כאן אין הכוונה לפרנסה גשמית אלא לפרנסה רוחנית, היינו: מצוות, מעשים טובים וחיי עולם הבא (ישנן עוד מטרות ללימוד אך אכמ"ל). בלימוד כזה אין כל פסול, והוא הלימוד המעולה ביותר מכיוון שזהו לימוד תורה לשמה, אלא שכאן עלול אדם להיכשל בעבירות שבין אדם לחברו או בין אדם למקום. לדוגמא: אדם ממהר ולהגיע לשיעור שמתחיל בעוד דקות ספורות. בדרך לבית המדרש הוא רואה חבר שנקרעה לו שקית שנשא וכל חפציו יתפזרו על המדרכה. בוודאי שבד"כ הוא היה עוצר ועוזר לחבר לאסוף את חפציו, אלא שעתה הוא ממהר לשיעור ואומר לעצמו: "מילא, יאסוף לבד, עכשיו אני ממהר...", ושוכח הוא את הכלל הגדול "דרך ארץ קדמה לתורה". דוגמא נוספת: אדם לומד עד לשעות המאוחרות של הלילה, וכשמגיע הבוקר לא מצליח לקום לתפילה. על אנשים כאלו נאמר: "כוונותיך רצויות אך מעשיך אינם רצויים".


יש להפנים בשביל מה ובשביל מי אנו לומדים תורה ולהיזהר כפל כפליים בכבודו של חברינו, בייחוד בימים אלו, ימי ספירת העומר, בהם נהגו כל בית ישראל ללמוד את מסכת אבות, המכוונת את האדם לדרך ארץ ויראת שמיים. יהי רצון ונזכה כולנו בע"ה ללמוד תורה לשמה מתוך יראה ואהבה הבורא יתברך, מתוך רצון להגדיל את שמו של הקב"ה בעולם, מתוך תפילה לגאולה שלימה במהירה בימינו אמן!

Shiur ID: 2213

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments: