ספר שמות נקרא בפי הראשונים "ספר הגאולה". הגם שבפתיחתו הוא עוסק בגלות ובירידה למצרים, אך גם הגלות היא לצורך הגאולה (כדברי המהר"ל בנצח ישראל).

בסוף פרשתנו, הקב"ה משכנע את משה רבינו ללכת בשליחות למצרים, וכאשר רואה משה שתוצאות השליחות היא שעבוד נוסף לעם ישראל, אומר משה להקב"ה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". ותשובתו של הקב"ה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה, כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרֲשֵׁם מֵאַרְצוֹ" (שמות ה, כב-כד).

ולכאורה יש להבין, מהי תשובתו של הקב"ה למשה? הרי פשוט הדבר שאין משה מתרעם על זה שהקב"ה לא הוציאם ממצרים, שהרי הקב"ה כבר הודיע לו קודם השליחות: "וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ, וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה" (שמות מ, יט). א"כ משה ידע שתוצאות השליחות לא תהיה שחרור עם ישראל ממצרים. אך משה מתרעם "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה" – מדוע כתוצאה מהשליחות שלי נגרם נזק לעם ישראל? ועל כך לא כ"כ מובנת מהי תשובתו של ה', "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה" – זוהי תשובה על העתיד, אך שאלת משה היא על העבר?

ודורשים חז"ל (שמו"ר ה, נג):

"עַתָּה תִרְאֶה" – במלחמות פרעה אתה רואה, ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים, שיעשה בהם נקמה יהושע תלמידך. מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ.

והדברים תמוהים מאד, מהו הקשר בין חטא משה לענין אי-הכניסה לארץ ישראל? והרי העונש לאי-הכניסה לא"י הוא בפרשת מי מריבה: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (במדבר כ' יג')!

הכלי יקר מבאר כאן פירוש יקר בהסבר תשובתו של הקב"ה למשה. "עַתָּה תִרְאֶה" – במילה "עתה" ענה לו הקב"ה על שאלתו "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה". מה פירוש הדברים? אומר הכלי יקר, מטבע הבריאה הוא, שכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה, ואח"כ אור השחר בוקע ועולה. וכן רוב החולים, סמוך למיתתם הם מתחזקים ומבקשים לאכול, ואח"כ המות גובר עליהם רח"ל. וכן בימות החורף, סמוך לעלות השמש הקור גובר והולך, ולבסוף הוא מנוצח ע"י השמש: "כי כל דבר טבעי שבא כנגדו כח הופכי הרוצה לבטל את מציאותו, הוא מתחזק ביותר כנגדו ופועל בכל כוחו ולבסוף הוא מנוצח".

לפי"ז אומר הכלי יקר, מה שפרעה מרע עכשיו לישראל יותר ממה שהרע בעבר – זהו האות והמופת שקרב קצו וזמן הגאולה מגיע. וזהו מה שענה לו הקב"ה "עתה תראה" – זהו בדיוק הזמן של הגאולה, כי אם הכח של השעבוד מתגבר סימן שהוא לפני נפילה. כמו שהחושך מתגבר לקראת האור הבוקע בשחר ומאיר את העולם, כך השעבוד של פרעה מתגבר עכשיו במלא העוצמה לפני שהגאולה בוקעת וגואלת את עם ישראל. וזהו שנא' "כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ישעיהו נו, א), והיסוד הוא שהגלות היא הסיבה לגאולה.

אך משה רבינו התרעם ואמר "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה", משום שמשה רבנו הוא מנהיג על-טבעי, ובהנהגה כזאת הגאולה צריכה להופיע בהתגלות ישירה, למעלה מדרך הטבע ולא בצורה של עיכובים. וע"כ טענתו של משה "לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי" – אני לא מתאים לשליחות של עיכובים בגאולה, כי בגאולה על-טבעית אין נפילות, עליות וירידות, אלא גאולה ישירה ומהירה.

לפי"ז נבין את דברי המדרש: "עַתָּה תִרְאֶה" – תראה בגאולת מצרים אך לא בכניסה לארץ ישראל. אין זה כעונש למשה רבנו, אלא הואיל ומשה רבנו הוא גואל על-טבעי, הוא לא שייך לגאולה של ארץ ישראל, ששם המהלך של הגאולה יהיה טבעי וממילא יהיו בו עיכובים, ולזה משה אינו שייך. אך גאולת מצרים, סופו של תהליך היתה בחיפזון - בצורה על-טבעית, ולכן משה היה גואלם.

גם בימינו אנו נמצאים בתהליך של גאולה, ואע"פ שאנו רואים חושך גדול ויסורים קשים שעוברים על עם ישראל צריך להאמין שכגודל החושך כך קרובה הגאולה, ומתוך החושך יפציע האור ונזכה למאמר הנביא ישעיה: "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה" (ישעיהו ס, ב).

(פורסם בענבי הכרם)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion