Yeshivat Kerem B'Yavneh

רבי יוסף ענגיל – "אתוון דאורייתא"

BackBack to Main Page

By: מרדכי קימלמן


רבי יוסף ענגיל נולד בשנת ה'תרי"ט (1859) ונפטר בשנת ה'תר"ף (1920). גדל לאב שהיה סוחר ות"ח, בתחילה למד עם מלמד אך עד מהרה התחיל ללמוד לבדו ורכש בקיאות רבה. לאחר שהתחתן, הלך להתגורר בעקבות אשתו בעיר בנדין אע"פ שהייתה בשטח רוסיה, ועל אף שלא הייתה לו אזרחות רוסית, דבר שחשף אותו להלשנות לא פעם ולא פעמים. במהלך מלחמת רוסיה-יפן בשנת ה'תרס"ו (1906) החליטו הרוסים 'להלאים' את הבניין בו השקיעה אשתו של הר"י ענגיל את רוב כספם, והם נאלצו לעקור לקרקוב, שם קיבל הר"י ענגיל משרה, תחילה כדיין אך מהרה התמנה לאב"ד. עקב מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעקור בשנת ה'תרע"ד (1914) לוינה האוסטרית, שם שהה עד לפטירתו.
מגיל צעיר התייחד הר"י ענגיל בבקיאות שכמותה מצאנו רק אצל הרוגוצ'ובר. שכן ישנם שני סוגי בקיאים: בקיא היודע היכן עניין זה וזה כתוב, ובקיא המסוגל לזהות עניין הנראה ממבט ראשון בלא קשר רב לעניין, ורק לאחר התבוננות ועיון מתברר הקשר (המרגניתא שמתחת לחספא) – וזוהי בקיאותו של הר"י ענגיל. כמאה כתבים יצאו תחת ידו בכל חדרי התורה – תוצר של כתיבה בלתי פוסקת במשך כל היום, למשך רוב ימיו. יש המספרים כי אף בשבתות וימים טובים, ואפילו מתוך שינה היה מזיז את ידיו דרך כתיבה, מרוב הרגלו. בסיפור נאה אחר מסופר שכובסת אחת נפטרה והיורשים לא ידעו למי מיועדת הכביסה שהשאירה. שתי נשים התווכחו על ערימת כבסים זו: אחת טענה ש"כולה שלי", ואילו חברתה טענה ש"חציה שלי". ביקש הר"י ענגיל יום כדי לעיין בדבר, ובינתיים הורה לבני ביתו להוסיף בגדים לערימה. למחרת, פנה אל האשה שאמרה ש"כולה שלי", וענתה בחיוב. ואולם, כאשר שאל את האישה שאמרה "חציה שלי", ביררה זו את הבגדים שסברה ששייכים לה וכך יצא משפט צדק. 
מלבד הכתבים שאבדו, נותרו בידינו החלק הראשון והשני של 'בית האוצר' שיועדו להיות אנציקלופדיה בעלת עשרים כרכים (שהושלמה, אך כאמור שאר הכרכים אבדו), אך לא בצורת 'ליקוטים', כי אם אחר הגדרת הערכים מחדש ותוספת חקירות רצופות בחידושיו. בספר גבורות שמונים מתרץ הר"י שמונים תירוצים על שאלה אחת, אם כי בקונטרס שבעים פנים לתורה הסתפק "רק" בשבעים תירוצים על הסתירה בין ר' אשי בפסחים מד לבין זבחים צז ע"ב. בספרים לקח טוב, אתוון דאורייתא וציונים לתורה חוקר הר"י ענגיל במגוון נושאים כ"האם פקע איסורו של דבר כאשר הוא משתנה" (אתוון דאורייתא, כלל ד) או "האם ריבוי כמות עדיף על ריבוי איכות" (לקח טוב, כלל טו). בנוסף, שרדו שני כרכים של ספר שו"ת, 'בן פורת' העוסק בעיקר בפלפול וחקירות; 'גליוני הש"ס' המכיל מהגהותיו וחידושיו "על סדר" הש"ס בבלי וירושלמי בסדרים זרעים, מועד, נשים ונזיקין; 'חוסן יוסף' המכיל חידושים על קידושין, על חידושי המהרי"ט לקידושין ועל אבני מילואים; 'אוצרות יוסף' על ענייני שביעית בזה"ז, על שו"ע יו"ד, ובו גם מאמר הלבנה (קבלה) ותשובה שכתב לעגונה אחת. בשנים האחרונות החלו להוציא מפירושיו (וליתר דיוק, ליקוטים מדבריו) על פסוקים מפרשת השבוע בשם 'תפארת יוסף'.
בחידושיו על מסכתנו, בבא מציעא, נותן הר"י ענגיל טעם מדוע זמן בית דין הוא שלושים יום; בפסיקתא רבתי בפרשת כי תשא נאמר שהטעם של השמעת השקלים באחד באדר הוא "כדי שלא לדחוק את ישראל". מכאן אתה למד דבפחות משלושים יום יש כאן משום "דחק", "לחיצה" ו"לא תהיה לו כנושה". הוא מוסיף שזה מה שעומד במה שאמרו במכות (ג ע"ב): "סתם הלואה שלושים יום". כלומר, לדעתו בפחות משלושים יום יש מה"דחק" ומה"לחץ". וכיוון שלטעמו איסור הריבית בא כדי למנוע את ה"לחץ" הנוצר מכך שהלווה מנסה להחזיר כמה שיותר מהר על-מנת שיתחייב בריבית המינימלית, יוצא שאף במקרה שאנו לא לוחצים את לווה בריבית ממש, מכל-מקום אביזריהו דריבית איכא.
אמרו בסנהדרין (קב ע"א): "וירבעם יצא מירושלים (מלכים א, יא) – אמר ר' חנינא בר פפא שיצא מפיתקא של ירושלים" ופירש"י על אתר: "מפיתקא של ירושלים – מכללה שלא לחזור בה לעולם ולא ליטול חלק בעבודה". והקשה הר"י ענגיל שאין לזה מובן, שהרי ירבעם היה משבט יוסף ולא היה לא כהן ולא לוי – ומה לו ולעבודת המקדש? על-כן מגיה במקום: "עבודה - צ"ל 'כבודה'. ר"ל: שלא יראה כבודה של ירושלים לעתיד לבוא".


(פורסם באשכולות 315 - פרשת חיי שרה תשע"ה)

Shiur ID: 5828

Scan to load the shiur on the KBY website:

 

 

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion

Add your comments: