"מסכמים 50 ימי לחימה במספרים" הכתירה הכותרת באחד מאתרי החדשות, "העלות הכלכלית של צוק איתן" זעקה כותרת אחרת. כתבות אחרות עסקו בניתוחים מדיניים וצבאיים. איש איש מעלה על המקלדת את הגיגיו ומחשבותיו ביחס להווה והעתיד של מדינת ישראל. "סוגרים חשבון" עם מנהיג כזה או אחר.

בתוך בית המדרש אנו מורגלים בשפה שונה. אנו רגילים לפתוח חשבון, ולא לפתוח חשבון עם כולם אלא חשבון עם עצמנו, חשבון נפש. לבדוק מה היה טוב וכיצד לשמר אותו.

כחייל דתי בצוק איתן שאלתי את עצמי איפה מתבטאת התרומה שלי ושל שאר החיילים הדתיים למערכה. האם זה שאנחנו מכניסים לווסט גם תפילין בנוסף לציוד לחימה? האם זה שיש לנו ציצית (דרייפיט) מתחת לחולצה? מה מייחד אותנו?

נזכרתי בסיפור על דרור ויינברג הי"ד, שהיה לוחם דגול ואיש אמת שתמיד חתר להגיע הכי גבוה שיש. הוא הגיע למכינה בעצמונה לתת שיחת מוטיבציה ושאל אותם: מה זה להיות חייל דתי? והם ענו: להניח תפילין. 3 תפילות. ברכת המזון. והוא ענה: חייל שמנקה את הנשק היטב בלי חיפופים, שלא שובר שמירה, שיודע את התו"ל הצבאי. התלמידים היו מופתעים: אתה לא חושב שלהיות חייל דתי זה אומר שצריך להקפיד על ציצית וכשרות? דרור כעס. אתה שמעת את זה ממני? זה פשיטא. אם יש מישהו כאן שלא מתכוון להתפלל כל יום שלא ילך לצבא. לפחות לא עם כיפה. אין שחיקה בצבא. יש מי שבא שחוק. חיילים כאלה אנחנו לא צריכים. חיילים שמבזים את התורה אנחנו לא צריכים. היו חיילים לפניכם ויהיו אחריכם, השאלה היא מה החידוש שלכם בצבא. הם היו המומים. ודרוד המשיך: אנחנו בצבא צריכים אנשים גיבורים. גיבורים בכוח, גיבורים ברוח.

לאחר הלחימה עשינו שבת חטיבתית, שם ראיתי את היתרון הדתי מגיע לידי ביטוי. גם החיילים הלא דתיים נלחמו ברצינות ובנחישות. אבל בשבת ראיתי את הערך המוסף של חיילים שהם גם חיילים טובים וגם דתיים כראוי. הם מעלים סיפורים על הלחימה העיקשת, על חברים שנפצעו ונהרגו. זה ניצל וקיבל רסיס בשכפ"ץ, זה כמעט קרע חוט שמעיל פצצה, זה ניצל מכדורים ששרקו לידו. לחימה. וכולם מגיעים לטיש שעשינו בערב שבת, וכולם עייפים, אבל איך אפשר בלי שירי שבת, דברי תורה. צידה לדרך, מחר חוזרים שוב ללחימה. ואז קם הסמח"ט, אורי שכטר, אדם שאוהב את עמ"י בכל אבריו. ומכריז בפני כולם: ניצחנו. הם ניסו להחליש אותנו ולפלג אותנו אבל אנחנו התאחדנו והיינו כחומה בצורה. זה ניצחון.

אכן ניצחנו. מח"ט ששולח איגרת ומכריז שה' נלחם מלחמותינו, סמח"ט שמכריז שהניצחון הוא באחדות, מג"ד שמסיים מסכת, חיילים שמתעקשים לרומם את השבת עם שירים ושיעורים למרות העייפות. אכן ניצחנו. חיילנו היקרים, המשך הניצחון תלוי בכם.

(פורסם בזמורות 136 - אב תשע"ה)

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion