נצטוינו בפ' תרומה (כ"ה:ח') "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם." העירו המפרשים דתיאור "ושכנתי" לגבי הקב"ה אומר דרשני דהרי הקב"ה אין לו דמות הגוף ואינו גוף, וא"כ לא שייך לומר שהוא "שוכן" באיזה מקום. מן הטעם הזה כתב הרמב"ם במו"נ (ח"א פכ"ה) שכל מקום שמצינו שורש "שכן" בנוגע להקב"ה אינו אלא לשון מושאל. הכוונה היא להשראת שכינתו, שלהרמב"ם ר"ל אורו הנברא, באותו מקום, או להתמדת השגחתו ית' באותו מקום. אבל, כמובן, אין הכוונה כפשוטו שהקב"ה שורה באותו מקום.

אחרי הרמב"ם נמשכו כמה מהמפרשים בהסבירם את ענין המשכן ובהמ"ק. כתב הרד"ק (מלכים א', ח':כ"ז) שזה שנאמר שנבנה בהמ"ק להקב"ה אינו אלא על דרך משל, ור"ל שבהמ"ק הוא מקום שמקובלות שם תפילות יותר מבשאר מקומות. ואע"פ שהקב"ה מקבל תפילות מכל המקומות, בהמ"ק הוא מקום ש"מסייע המתפלל בתפלתו כאילו הבית הזה היה מלאך מליץ ותשמע תפלת כל המתפלל בבית הזה בקרוב יותר משיתפלל במקום אחר." גם הס' החינוך (סי' צ"ה) פי' באופן דומה שאין כוונת המשכן ובהמ"ק להיות לו להקב"ה בית, אלא לתועלתנו הוא שיהיה מקום טהור ונקי מיוחד לעבודת הבורא שבו לא נמצא דבר חוץ מעבודת ה' הנעשית בקדושה ובטהרה. ועל ידי זה יהיה מקום שיכול אדם להתדבק בשכלו להקב"ה ע"י המעשים הטובים וטהרת המחשבה הנמצאים שם. ועיין עוד באברבנאל (כ"ה:ט') שפי' ענין המשכן לא שהקב"ה באמת שורה שם, אלא ש"כאילו" הדבר כן. והתועלת בזה היא להשריש בלבנו את זה שהשגחת הקב"ה נמצאת בתוכנו. הרי כל אחד מן המפרשים הנ"ל פי' את ענין המשכן באופן אחר, אבל הצד השוה שבהם הוא שכולם סוברים ש"ושכנתי בתוכם" לאו דוקא, וכהרמב"ם הנ"ל.

דעת הרמב"ן (הקדמה לפ' תרומה) בזה שונה לגמרי. הוא פירש את המילה "ושכנתי" כפשוטו. לדעתו, "עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון." ו"שכינה" לפי הרמב"ן היינו הקב"ה בכבודו ובעצמו (עיין ברמב"ן, בראשית:מ"ו:א'). וא"כ, לפי הרמב"ן, נשאלת השאילה שדנו בה המפרשים הנ"ל איך אפשר לומר על הקב"ה, שאין לו גוף, ואשר מלא כל הארץ כבודו, שהוא "שורה" במקום מסויים? ובאמת כך תמה משה רבינו, וכדאי' במדרש (שמות רבה ל"ח:א'), "בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמיה ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן." ובאה התשובה מאת הקב"ה (שם), "אמר הקב"ה לא כשם שאתה סבור כך אני סבור אלא כ' קרש בצפון וכ' בדרום וח' במערב ולא עוד אלא שארד ואצמצם שכינתי בתוך אמה על אמה." הרי הקב"ה שוכן במשכן על ידי זה שהוא יורד ומצמצם את שכינתו בתוך המשכן.

יסוד זה של "צמצום" הוא יסוד ע"פ קבלה שהוא למעלה מהשגת שכלינו, ולכן אי אפשר לנו להסביר את היסוד לאמיתו. אבל ניתן להעיר שלמד מכאן הגרי"ד סולובייצ'יק רעיון יסודי במחשבת ישראל בכלל. כתב הגריד"ס (איש ההלכה פרק ח'), "היהדות הביאה לעולם את סוד הצימצום של האין-סופיות בסופיות, הטרנסצדנטיות בממשיות, האצילות במוחשיות והאלקות בתוך תחום הריאליות. כשירד הקב"ה על הר סיני, הרי קבע חוק לדורות, שאלקים יורד אל האדם ולא האדם הוא שעולה אל האלקים. כשאמר למשה: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", גילה את הרז הנורא, שאל-הים מצמצם את שכינתו בעולם הזה." ועיין שם שהסביר הגריד"ס את כוונתו בזה, והוא שאין היהדות שוללת את החמריות וגופניות של האדם. להיפך, רק בעולם החמרי החי יש אפשרות לקדושה. מת, שמטמא, הוא ההיפך של קדושה. מטרת החיים של קיום המצוות הוא לא לזרוק מעל עצמנו את החמריות וגופניות ולעלות למקום רוחני להיות שם עם הקב"ה, אלא לקדש את החמריות והגופניות על ידי הכנסת השכינה לתוך עולם הגופני. הלכות התורה, שמדברות אל כל תחומי החיים הגופניים, משמשות למטרה זו, ואדם שחי על פי ההלכה פועל תמיד להוריד את הקב"ה לתוך העולם הזה.

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion