ישיבת כרם ביבנה

וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'

הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר

הפטרת השבוע הפותחת בקינת ציון "עזבני ה'", מסתיימת בנחמה גדולה "כי נחם ה' ציון, נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה" (נא, ג). בכוונת מכוון משתמש הנביא בפועל בזמן עבר - 'נִחַם', כדי להראות את ביטחונו במימוש הנבואה. "ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מקומות כי הדבר ברור כאילו כבר נעשתה" (מצודת דוד), וכך דרשו חז"ל "לזרעך נתתי את הארץ הזאת, אמר רב הונא בשם ר' שמואל בר' נחמן 'לזרעך אתן' אין כתיב כאן אלא 'לזרעך נתתי' - כמו נתתי כבר"[1].


כפל הלשון "מדברה" ו"ערבתה" וכן כפילות הלשון "עדן" ו"גן ה'" באים לגוון כדרך הלשון הפיוטית של הנבואה. וכך כתב הרד"ק: "וערבתה - כמו מדברה וכן 'במדבר בערבה' והדומים להם"[2]. אמנם כבר רש"י הרגיש שיש הבדל בין מדבר לערבה אלא שלא חש לדקדק מה משמעותו של ההבדל בפסוקנו: "וערבתה - אף הוא לשון מדבר, כמו 'בארץ ערבה ושוחה' (ירמיהו ב), אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה".


המלבי"ם כשיטתו מבחין בין מדבר לערבה ובמקביל נתן לבו להבדל שבין ה"עדן" ל"גן ה'" הלא הוא "גן עדן". וכך כתב: "ההבדל בין מדבר לערבה שהמדבר היא ארץ שממה והערבה הם מקומות שגדלים בו קוצים וסנאים ודרדרים[3]. הערבה היא בתוך המדבר כערך הגנות ומקומות הנטועים בתוך הישוב, כי צמחים כאלה תוציא [!] המדבר. על זה אמר שמדברה ישם כעדן, וערבתה יהפך כגן אשר בעדן. והנמשל מקום החרב מבני אדם יתהפך לישוב טוב ומובחר, ומקום המיושב מרשעים עובדי כוכבים יתהפך למושב צדיקים". לפי דעתו המדבר שנהפך לעדן הם המקומות הגשמיים-הגיאוגרפיים, ואילו הערבה שנהפכה לגן עדן היא משל לאוכלוסיה - לרשעים ששבו בתשובה והפכו מקוצים ודרדרים לגן עדן של צדיקים.


אם נמשיך את הפירוש של המלבי"ם ייתכן שנמצא גם רמז בביטוי "גן ה'" במקום "גן עדן". הביטוי הזה מופיע גם בתיאור סדום ועמורה. "לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים" (בראשית יג, י). סדום ועמורה נמצאות אכן באזור הגיאוגרפי הקרוי ערבה, ולכן ייתכן שהביטוי "וערבתה כגן ה'" רומז שבעת הגאולה אפילו סדום ועמורה שהוזכרו לרעה בנבואת ישעיהו בפרק א'[4] ייהפכו שוב לגן ה'. כך אכן ניבא יחזקאל "ואחותיך סדום ובנותיה תשובנה לקדמותן". (טז, נה).


ככלל יש להדגיש שתחיית עולם הצומח מהווה שלב חשוב בנבואות הנחמה. ניתן להכליל ולומר שאין לך נביא המדבר בענייני ימות המשיח שאינו מזכיר בנבואתו, ברב או במעט, את הברכה הבוטנית העצומה שתתרחש בארץ באחרית הימים. למשל: "ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירוש ועל יצהר" (ירמיהו לא, יא), "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" (יחזקאל לו, ח) ועל פסוק זה דרשו חז"ל "אין לך קץ מגולה מזה" (סנהדרין צח, ע"א); "והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר" (הושע ב, כד), "ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר" (יואל ב, כד).


יש מהנביאים שמתארים ניסים גלויים בתחום הצומח בעת הגאולה. מבלי להיכנס למחלוקת התנאים, האמוראים ומחלוקת הרמב"ם והרמב"ן, אם מדובר במשל או דברים כפשוטן[5], נצטט דוגמאות אחדות: "הנה ימים באים נאום ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע" (עמוס ט, יג). "לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר" (יחזקאל מז, יב). ומכאן דרשו חז"ל "שהעץ עתיד להיות נוטע ועושה פירות בן יומו" (תו"כ ויקרא כו, ד), וש"עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום" (שבת ל, ע"ב), וש"עתידה חיטה שתגמר כדקל" (כתובות ק, ע"ב), וש"עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיתנו פירות" (כתובות קיא, ע"ב), ועוד.


חשיבות הצומח בגאולה מסומלת בעובדה שהביטוי "גן עדן", המשמש לתיאור מושג יסודי בענייני גאולה, מקורו בתחום הצומח ובגן ממשי שנטע ה' בעדן מקדם. ולכן אחד משמותיו או כינויו של המשיח הוא צמח. "הנה ימים באים נאום ה' והקימותי לדוד צמח צדיק" (ירמיהו כג, ה), "הנני מביא את עבדי צמח" (זכריה ג, ח); ולעתיד לבוא יתוקן חטא הארץ על שלושת רכיביו כפי המבואר: "ועץ השדה יתן פריו" - "עושה פירות בן יומו...והעץ עתיד להיות נאכל...ואף אילני סרק יעשו פירות" (תו"כ ויקרא כו, ד)[6].


על כן מובנת היטב הדגשת הנביא בפסוק המסיים את הפטרתינו "וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'", וממילא "ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".



(מתוך הספר עיוני הפטרה)





[1] ירושלמי חלה ב, א. ורש"י הביא דברי המדרש: "אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה".




[2] וכן בדעת מקרא: 'ערבתה' מקביל אל 'מדברה' ונרדף אליו. וכן "ישושון מדבר וציה ותגל ערבה" (לה, ב). "קול קורא במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לא‑להינו" (שם מ, ג).




[3] הגדרת אינצקלופדיה בריטניקה לערך ערבה: "שטח שצמחייתו הטבעית היא עשבים", ואכן גם בארץ רואים את ההבדל בין הערבה שיש בה צמחיה, לבין הנגב המדברי היבש.




[4] הן בתיאור העונש: "כסדום היינו לעמורה דמינו" (ט) והן בתיאור החטא "קציני סדום...עם עמורה" (י).




[5] המקורות במחלוקת זו והרחבת דברים בעניין מובאים בספרי יונה נבואה ותוכחה, עמ' 233 ואילך.




[6] עיין מאמרי 'חטא הארץ בגאולה העתידה', ישועות עוזו, ספר זיכרון לרב עוזי קלכהיים זצ"ל, עמוד 464 ואילך.



 

 

השיעור ניתן ב אדר שני תשס"ה

קוד השיעור: 4594

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

מאמר להפטרת פרשת עקב - שבע דנחמתא

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע K
הרב נתנאל ברקוביץ
הרב נתנאל ברקוביץ
ע
הרב זכריה טובי <br> ראש הכולל
הרב זכריה טובי
ראש הכולל
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע K
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אריה שטרן
הרב אריה שטרן
ע
הרב מאיר אורליאן
הרב מאיר אורליאן
ע
הרב אביגדור שילה
ע K