בפרשת לך לך מתחיל החלק הישראלי שבתורה, וכבר מן הפסוק הראשון אנו למדים יסוד חשוב במהות היהדות. "יסוד מחשבת ישראל הוא ההכרה בערך האלוקי של נשמת האומה" (הרב קוק). הרמב"ן הקשה בתחילת הפרשה בפס' ב'- ד"ה "והיה ברכה"- "והנה זאת הפרשה לא בארה כל העניין כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואטיבה עמך טובה שלא הייתה כמוהו בעולם. מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוקים או צדיק תמים וכו'" והדבר בולט יותר לאור העובדה שבמקרהו של נח, הקדימה התורה לספר שהוא היה צדיק תמים, ושמצא חן בעיני האלוקים עוד לפני שהתגלה אליו, ואילו בעניין אברהם אבינו לא שמענו דבר מדוע בחר בו אלוקים.

המהר"ל בפי"א בנצח ישראל, האריך בדבר עפ"י הגדרתו, בחירת ישראל היא בחירה כללית בעם ישראל כעם, כדי לשרת את המגמה האלוקית שבבריאה. וע"כ בחירה זו אינה בטלה לעולם, כיוון שהיא איננה תלויה במעשי האדם. לעומת זאת בחירתו של אלוקים בנח היא בחירה פרטית, באישיותו של נח, כיוון שמצא חן בעיניו, ובחירה זו תלויה במעשיו, וכיון שזוהי אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה.

משום כך מכונים ישראל בתורה בתואר "בנים" "בנים אתם לה' אלוקיכם", ותואר זה אינו תלוי במה שיעשה הבן, וע"כ אמר ר' יהודה "בין כך ובין כך קרויים בנים". גם כשעובדים ע"ז והם חסרי אמונה, ככתוב "בנים לא אמון בם", "בנים משחיתים", ומכאן ההסבר לדברי חז"ל, "ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא".

וכך דרשו חז"ל עה"פ בירמיהו (ל' – כ"א) "... מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה'". אמר רבא בר רב הונא, מעלה זו יש בין ישראל לגויים, דאילו בישראל כתיב "והייתי להם לאלוקים והמה יהיו לי לעם" (שם לא', לב')ואילו בגויים כתוב: "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוקים" (שם ל', כא- כב'). בישראל התהליך מתחיל מכך שהקב"ה להם לאלוקים ורק אח"כ הם לו לעם. כיון שהבחירה בהם היא בחירה עצמית, ואינה מותנית במעשיהם, יהיו טובים או רעים. אבל באומה"ע בחירתם תלויה במעשיהם, ורק כאשר מוצאים חן בעיניו, והם לו לעם, הוא להם לאלוקים.

וזוהי ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם: "והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך".

וכך אמר משה ביום האחרון לחייו: "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום" (דברים כט', יג'- יד').

וע"כ אמרו תוס', על דברי הגמ' בשבת "תמה זכות אבות" שאמנם זכות אבות תמה, אך ברית אבות לא תמה, כיוון שהברית אינה תלויה במעשים ובזכויות, וזהו שאנו מזכירים בתפילה כל יום. "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". והכוונה למה שנאמר ביחזקאל "לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם למען שמי הגדול אשר חללתם בגויים", וגאולה זו תבוא "אפי' יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו" (אור החיים).

זוהי הסיבה שהתורה נמנעה מלספר על צדקותו של אברהם, בניגוד לנח. שהרי אילו הייתה התורה פותחת במעשיו של אברהם, הרי הייתה סיבת הבחירה בו תלויה במעשיו, והרי זאת אהבה התלויה בדבר, וכשבטל הדבר – בטלה אהבה. ואילו היו ישראל חוטאים, היו מוציאים עצמם מכלל הברית האלוקית, עתה שהבחירה היא "שרירותית" ואינה תלויה בנו, אי אפשר לנו להימלט ממנה, אנו יכולים להשתמט מן החובות המוטלות עלינו, וע"כ אנו נידונין, אך אין באפשרות האדם להשתחרר מעצם היהדות. 

[פורסם בענבי הכרם # פרשת לך לך]

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion