הקורא פרשת יוסף ואחיו עלול להגיע למסקנה שריב האחים הוא שהוריד אותנו לגלות מצרים, אך עיון בפרשיות הקודמות מגלה שהגלות כבר היתה צפויה מראש ונגזרה בברית בין הבתרים. דבר זה מלמדנו שהקב"ה מנצל מעשי בני אדם כדי לקדם את מטרותיו.

פעמים שאנו שקועים בעיצומם של אירועים קשים שאיננו מבינים פשרם, אך לבסוף מתברר שאנו בתהליך של גאולה דוקא דרך הארועים הקשים. "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". שאלה הגמ', האם היום איננו אחד? אלא שהיום מברכים על הרעה דיין האמת ועל הטובה הטוב והמטיב. "לעתיד לבוא יברכו על הרעה כשם שמברכים על הטובה" (פסחים נ,א). ויש לתמוה, האם יהיה רע לעתיד לבוא? אלא שעל אותם ארועים שברכנו בזמנו "ברוך דיין האמת", יתברר למפרע שדוקא מקרה קשה זה הוא שקידם את הטוב ואפשר עתה לברך עליו למפרע "הטוב והמטיב", וכמ"ש יוסף לאחיו "אתם חשבתם עלי רעה, אלקים חשבה לטובה".

יעקב והשבטים אינם מבינים זאת. יעקב מתלונן "למה הרעותם לומר לאיש יש לנו אח". והקב"ה מתרעם עליו, "אני עוסק בהמלכתו של בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי? הדא הוא דכתיב: למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה'".

וכך אמרו חז"ל, שיהודה היה עסוק בלקיחת אשה, יעקב, ראובן ויוסף עסוקים בשקם ותעניתם, והקב"ה עוסק ובורא אורו של משיח.

בין שני הפרקים העוסקים במכירת יוסף, מסופר על יהודה ותמר ולידת פרץ וזרח, ללמדך שהקב"ה מקדים רפואה למכה, ולפני הגלות כבר עוסק בבריאת אורו של משיח.

כשנפגש יעקב עם יוסף, נפל יוסף על צוארי אביו, בכה ונשק לו, אך יעקב לא נפל על צוארי יוסף. "מלמד שהיה קורא את שמע". דוקא ברגע זה שכה ייחל לו?!

אלא כשראה יעקב את יוסף מלך במצרים, שלם ביהדותו ומאחד סביבו את כל המשפחה, הבין עד כמה טעה כשהתרעם על הנהגת הקב"ה, והבין מה שאמרו שלעתיד לבוא יהיה ה' אחד ויברכו על הרעה כמו על הטובה וקרא ק"ש "שמע ישראל - ה' אחד".

כך כתב הרב קוק זצ"ל אחרי פרעות תרפ"ט:

כל מי שעוקב את סדרי הישוב יכול לראות בחוש איך שמכל ירידה אשר סבלנו נצמחה אח"כ עליה והתפתחות יותר גדולה... ראינו עין בעין איך שמתוך המחשכים יצא לנו אור גדול... ומזה עלינו ללמוד לקח טוב שלא להיות נופלים ברוחנו גם מחרדתה של הנפילה הנוראה... בטוחים אנו שממכתנו הגדולה תצמח רפואה (מאמרי הראי"ה עמ' 360).

Do you have a comment or question on the shiur?
Comment below and we'll join the discussion