"זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' תמחה את זכר עמלק" (דברים כה', יז' ויט').

ואילו בפרשת בשלח נאמר

"כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז', יד')

על שני יסודות ביהדות נאמר בתורה שקיומם מובטח, תשובה ותורה. על התורה נכרת ברית עם ישראל "כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל"(שמות לד', כז'). וע"ז הובטח "כי לא תשכח מפי זרעו"(דברים לא', כא'). ואף בנביא נאמר "ואני זאת בריתי וכו' ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם" (ישעיה נט', כא').

ועל התשובה כתב הרמב"ם (פרק ז' מהל' תשובה הל' ה') "אין ישראל נגאלים אלא בתשובה, וכבר הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה וכו' שנאמר "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וכו' ושבת עד ה' אלוקיך" (דברים ל', א'-ב').

ובאמת חלקו בזה תנאים ואמוראים בסוף מסכת סנהדרין (צט':) רבי אליעזר אמר אם אין ישראל עושים תשובה אינן נגאלים, ואילו רבי יהושע אמר שאפי' אין עושים תשובה נגאלים, וכל אחד מהם הביא ראיות ממקראות לשיטתו. ואיך יתכן שהפסוקים יסתרו זה את זה, וע"כ צ"ל כפי שהגמ' אומרת שם בהמשך, שמשיח בן דוד יבוא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, וא"כ שתי האפשריות קיימות. יש פסוקים המתארים גאולה בדרך של תשובה ויש פסוקים העוסקים בגאולה ללא תשובה. וע"ז הזכירו שם את הפסוק "אני ה' בעתה אחישנה" (ישעיה ס', כב'), ודרשו: זכו אחישנה, לא זכו- בעתה, יש גאולה שתבא במהירות "כענני שמיא", ויש שתבוא לאיטה "עני ורוכב על חמור".

וכבר פירשו אחרונים, עפ"י דברי הגמ' שם. שגם מי שאומר שגאולה תבוא בלא תשובה, הכוונה, בלא תשובה מאהבה. ומ"מ "הקב"ה מעמיד להם מלך קשה כהמן וישראל עושין תשובה". היינו, שבסופו של דבר יחזרו בתשובה,רק שזו תהיה בהתערותא דלעילא. היינו, בהתערבות ההשגחה העליונה, אפי' שלא ברצונם של ישראל. וכבר הבטיחנו הנביא יחזקאל, כשזקני ישראל טענו שהופרה הברית, "והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאום ה' אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (יחזקאל כ', לג'-לז')

ודבר זה יעשה בהתערותא דלעילא. "ולקחתי אתכם וכו' וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ונתתי לכם לב חדש וכו' ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו'" (יחזקאל לו', כד'- כז'), הרי התערבות אלוקית לגרום לטהרה, ללב חדש ורוח חדשה.

ועל כך בא הרמז בפרשת עמלק. עמלק הוא ראש לכל הקליפות המעכב את ישראל מלחזור בתשובה, מלקבל את התורה ["ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים- שרפו ידיהם מן התורה" (שמות יז',ח')] ומלהיכנס לא"י. והוא "אשר קרך בדרך",שמקרר את ישראל, ועפ"ז הזהר בפרשה, הוא היושב על מפתחי הלב ומונע מישראל מלחזור בתשובה ומלבוא לא"י, והוא השטן והוא היצה"ר. וע"כ ישנה חובה למחות כל דבר ממנו. והודיע הקב"ה למשה, שאל לו לחשוש שמא לא יוכל לו, ע"כ אמר לו "כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים", כלומר: החובה מוטלת עלינו, אך מובטחים אנו מפי הגבורה, שגם אם לא נוכל לו, הקב"ה יסייע בידינו, וסופו של דבר הוא ימחה את שמו, ויפנה הדרך לתשובה ותורה וגאולה שלמה."והסירותי לב האבן מבשרכם וכו' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" (יחזקאל לו', כו').

(פורסם בענבי הכרם פרשת כי תצא)