מנהיגות חדשה לישראל

הרב אהרן פרידמן
ראש הישיבה

לקראת סיום תקופת המדבר ותחילת ההכנות לכניסה לארץ ישראל, מופיע בפרשתנו הציווי אל משה- "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל, וראיתה אותה ונאספת אל עמך וגו' ", ומשה בדאגתו לעם ישראל מבקש "יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה", ותשובתו של הקב"ה היא: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו".

חכמים בספרי פירשו את דברי משה "אשר יצא לפניהם":

"לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ובעוג וכדרך שעשה יהושע שנאמר- "וילך יהושע אליו, ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו" וכן בדוד הוא אומר "כי הוא יוצא ובא לפניהם".

נראה שלמרות שחז"ל משימים בפיו של משה את הביטוי "כמו שעשיתי אני" יש בהגדרת המנהיג בדרך זו מעט בקורת על משה, ששורשה נמצא בהופעתו הראשונה של יהושע בתורה במלחמת עמלק כאשר משה אומר ליהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי", אולם בפועל התגלתה חולשה דווקא אצל משה כמ"ש "וידי משה כבדים", ורש"י בשם המדרש מוסר לנו את הסיבה לכך "בשביל שנתעצל במצווה ומנה אחר תחתיו נתייקרו ידיו". משמעותה של הביקורת היא, שמשה היה צריך להשתמש בידיו להלחם למטה ולא להסתפק בתפקיד המתפלל בלבד. לכן נזקפה ההצלחה לזכותו של יהושע ולזכותו בלבד "ויחלש יהושע את עמלק ואת עמם לפי חרב", ואילו ידיו של משה כבדו.

חז"ל בראייתם העמוקה הבינו כי המלחמה בעמלק היא תפקידו הראשון של המלך בישראל, שהרי שלש מצוות נצטוו ישראל – להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק (וכן מצינו בשאול), והשלישית בעקבותם בנין בית הבחירה. ולכן הנלחם בעמלק הוא העתיד למלוך על ישראל. וכך מפרש רש"י בשם המכילתא את דברי ה' בסיומה של המלחמה "כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" - "כאן נרמז לו למשה שיהושע מכניס את ישראל לארץ".

יסוד העברת המנהיגות ממשה ליהושע מתגלה כבר שם במלחמת עמלק – יהושע הוא האיש שיוצא לפניהם ובא לפניהם ומכוח זה הוא הראוי להנהגה בתקופה הדורשת מאבק צבאי מול יושבי הארץ. המכניס לארץ חייב להיות גם "נער לא ימיש מתוך האוהל" וגם איש צבא ולוחם אמיץ, "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם" והדברים באים לידי ביטוי בדברי משה אלו המדגישים את התכונות החשובות למנהיג בישראל.

עומק פשט נוסף ניתן למצוא בדבריו של משה כאשר נבין את עומק כוונתו באומרו "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם", לפני משה עמדו שלשה אנשים שהיו ראויים להנהגה, גם רוחנית וגם צבאית – יהושע בן נון, כלב בן יפנה (שאת יכולתו הצבאית אנו מכירים מספר יהושע) ופנחס בן אלעזר הכהן שתורה מבקשים מפיו מצד אחד, ומצד שני יש בו את האומץ ליטול רומח ולהרוג נשיא שבט מישראל, וכן אנו מוצאים אותו מנהיג את מלחמת מדין כמפורש בפרשת מטות (במדבר לא', ו'): "וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי המקדש וחצוצרות התרועה בידו".

בקשתו של משה רומזת דווקא ליהושע, וזו הסיבה לעצם הבקשה שהרי מינוי מנהיג ע"י הקב"ה במקום משה הוא דבר מובן מאליו, אלא שגם כלב וגם פנחס עם כל עוצמתם הרוחנית והמלחמתית אין בהם את יסוד הכללות כפי שהוא מצוי אצל יהושע. אצל כלב נאמר עוד במרגלים "ויבא עד חברון" וחז"ל דורשים שפרש מן המרגלים והלך להתפלל בקברי אבות ובספר יהושע אנו מוצאים שהוא דורש את חברון כנחלה פרטית, יהושע שכנראה לא פרש מן המרגלים למרות החטא, ולכן היה צורך להתפלל דווקא עליו "י-ה יושיעך מעצת מרגלים" ברכה שכלב הפורש אינו זקוק לה. בהמשך דרכו של כלב בספר יהושע נגש כלב בפרק יד' (פס' יא'-יב') ואומר "עודני היום חזק כאשר ביום שלח אותי משה ככחי אז וככחי עתה למלחמה לצאת ולבא ועתה תנה לי את ההר הזה וגו' ", גם כאן יש ניצול של היכולת המלחמתית לצורך כבוש הנחלה הפרטית".

פנחס למרות גבורתו ואומץ לבו פעל דווקא כפרט וכיחיד, ועם כל חשיבות מעשהו לא התגלתה אצלו תכונת הצבאיות הכללית אלא רק אומץ הלב הפרטי. גם במלחמת מדין שהוא מנהיג בראשה מתנדבים המקנאים קנאת ה' יש צורך בציווי לחלק את השלל גם לעם דבר שלא נמצא במלחמות קודמות שהיו מלחמות כלליות. עתה מובן שמשה מבקש איש שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם". אישיות מושלמת זו התגלתה ביהושע בן נון איש אשר רוח בו.

גם בזמננו בעת המאבק הרוחני על דמותו של העם מחד ומלחמה עם אויבינו ושונאינו מאידך, זקוקים אנו להנהגה שתכיל בקרבה את הכשרונות האלו שניהם גם יחד, שתוכל להוביל את העם במסילה העולה להר בית ה' ולבנות בו את הכוחות השונים בדרך של שיתוף והפריה ומתוך הכרת המשימה הגדולה העומדת לפניו.

להורדת השיעור