ישנו דבר החורז את ספר בראשית מתחילתו ועד סופו, וזה ענין "הבכורה". לאורך כל הספר אנו מגלים כי הבכור מאבד את בכורתו לטובת אחיו הצעיר ממנו.

1. הבל שהיה הצעיר נרצה בעיני ה' וקין הבכור נמאס שנא': "ואל מנחתו לא שעה" (בראשית ד, ה)


2. בין בני נח נבחר שם, על אף שהיה צעיר מאחיו.


3. בין בני אברהם, הבכור ישמעאל מפנה את בכורתו ליצחק.


4. בין בני יצחק, עשו מוכר את בכורתו ליעקב.


5. בין בני יעקב, ראובן מאבד את הבכורה ועוברת ליוסף.


6. בין בני יוסף הבכור מנשה, ויעקב מעביר את הבכורה לאפרים.

הלא דבר הוא!!!

מעלת הבכורה, אשר על פי התורה נוטל פי שניים, משום שבדרך כלל הבכור הוא מטווה וסולל את הדרך ליתר אחיו. אך התורה רוצה לגלות לנו מסר חשוב, כי כח הבכורה הוא דוקא הכח הרוחני. הבכור הוא זה שתפקידו להטוות את הדרך הרוחנית ליתר האחים. כאשר כח הבכורה הפיזית צמודה לכח הבכורה הרוחנית, הבכור נשאר בבכורתו. אך אם הבכור מאבד את המעלה הרוחנית, ונשאר רק עם הכח הגשמי – הבכור מאבד את בכורתו.

זהו המסר של כל ספר בראשית. כך הדבר אצל קין והבל, וכך אצל יעקב ועשו, וכן ישמעאל ויצחק, וכך אצל ראובן ויוסף, עד מנשה ואפרים – מחזיק הבכורה הוא המוביל מבחינה רוחנית. דבר זה בולט בפרשת מנשה ואפרים. אם נתבונן בפסוקים בהם מברך יעקב את בני יוסף יעלו כמה תמיהות:

"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר"...

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי, כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם". (שם מח, יד, יח-יט)

הנה בפסוקים אלו עולות כמה תמיהות.

1. "שִׂכֵּל את ידיו" – מדוע היה צריך לשכל את ידיו, הרי היה יותר פשוט להחליף את אפרים לצד ימין ואת מנשה לשמאל?


2. "כי מנשה הבכור" – מה התורה מחדשת בזה?


3. "גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל" – כאן הקדים את העם לגדלות, ואילו אצל אחיו הקטן "יגדל ממנו" קודם, ורק אח"כ "וזרעו יהיה מלא הגויים"?

מסביר הנצי"ב בהעמק דבר, כי אפרים זהו הכח הרוחני , שממנו יצא יהושע שהוא היסוד של התורה שבע"פ: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע" (אבות פ"א מ"א).

מנשה זה כח ההנהגה החומרית, שממנו יצא גדעון שהיה שופט. הגמ' אומרת שהיה מקלי עולם. בתחילה קבל שלש מאות עם ה' הראויים לנס, ואחר שנעשה נס נתגדל שמו של גדעון. אך יהושע היה גדול בתורה עוד לפני הנהגת הדור, ורק לאחר שהתפרסם בגדולתו בתורה הנהיג את הדור.

ידים הם קרובים יותר לראש, שם נמצא הכח הרוחני: "שכל את ידיו כי מנשה הבכור" בידים – אפרים קודם למנשה, אך במעמד הרגלים – שם מנשה נמצא בצד ימין, כי בכח ההנהגה החומרית מנשה קודם לאפרים.

ספר במדבר נקרא "חומש הפקדים" ע"ש שני מפקדים שהיו בו, אחד במדבר ואחד בכניסה לארץ. במפקד של המדבר, שם שבט אפרים קודם לשבט מנשה, ואילו בכניסה לארץ שם שבט מנשה קודם לשבט אפרים. במדבר שזוהי הנהגה ניסית, שם אפרים, שהוא הכח הרוחני קודם, ואילו בכניסה לארץ – ההנהגה הטבעית שם מנשה קודם לאפרים.

אך יש כאן מסר לדורות: "וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". יש להקדים את הכח הרוחני לכח החומרי. כבוד התורה קודם לגדולת ההנהגה!

"בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה, וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית מח, כ). זוהי הברכה שאנו מברכים כל ילד בישראל, משום שאין אנו יודעים את דרכו בעתיד. אם יזכה לשכון באוהלה של תורה – יתברך כאפרים, ואם גם יצא לעסוק בעניני העוה"ז – יזכה להיות כמנשה. ואם ישלב את שני הדברים גם יחד, יזכה להיות כאפרים ומנשה – בחינת: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.

(פורסם בענבי הכרם # פרשת ויחי)