Happiness and Joy

שמחה וששון

הרב אורי בצלאל פישר

MS Word להורדת השיעור

בקידוש של החג אנחנו אומרים: "כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו". ובשבת אנחנו אומרים: "באהבה וברצון" במקום ה-"בשמחה ובששון". צ"ע מהו ההבדל בין השמחה ובין הששון? וכן מה הסיבה שאומרים אנו "בשמחה ובששון" בקידוש של חג ולא בשבת? יש גמ' במס' סוכה דף מח':- שכתוב בה: "הנהו תרי מיני חד שמיה ששון, וחד שמיה שמחה, אמר ליה ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב: "ששון ושמחה ישיגו וגו' ", אמר ליה שמחה לששון: אנא עדיפנא מינך, דכתיב: "שמחה וששון ליהודים", אמר ליה ששון לשמחה: חד יומא שבקוך ושריוך פרוונקא דכתיב: "כי בשמחה תצאו", אמר ליה שמחה לששון: חד יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב: "ושאבתם מים בששון". אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לר' אבהו: עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב: "ושאבתם מים בששון", אמר ליה: אי הוה כתיב לששון, כדקאמרת. השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא". והתרגום לעברית: שני מינים היו, אחד היה שמו ששון, ואחד היה שמו שמחה. אמר לו ששון לשמחה, אני עדיף ממך כיון שכתוב "ששון ושמחה ישיגו" [ששון מוקדם בפסוק]. אמר לו שמחה לששון, אני עדיף ממך כיון שכתוב "שמחה וששון ליהודים". אמר לו ששון לשמחה, יום אחד יעזבוך ויעשו אותך כשליח שכתוב "כי בשמחה תצאו". אמר לו שמחה לששון, יום אחד יעזבוך וימלאו בך מים שכתוב "ושאבתם מים בששון". אמר אותו המין ששמו ששון לר' אבהו: לעתיד בעולם הבא, אתם תמלאו לי מים שכתוב "ושאבתם מים בששון". אמר לו [ר' אבהו לששון], אם היה כתוב לששון, אז הכוונה היתה כמו שאמרת, אבל עכשיו שכתוב בששון, אז הכוונה היא שבעורו של האדם שנקרא ששון, נעשה נוד ונמלא בו מים". שני הסיפורים הללו מאוד מוזרים, וצריך להבין מה היה הויכוח בין שני המינים? וכן מה היה הויכוח בין ששון לר' אבהו? במס' מגילה דף טז':- כתוב: " 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר', אמר רב יהודה: אורה זו תורה, וכן הוא אומר 'כי נר מצוה ותורה אור'. שמחה זה יום טוב, וכן הוא אומר 'ושמחת בחגך'. ששון זו מילה, וכן הוא אומר 'שש אנכי על אמרתך'. ויקר אלו תפילין, וכן הוא אומר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'. ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש". יש להבין, למה דוקא שמחה נאמרת לגבי יו"ט וששון לגבי מילה? עמוס חכם, בפירושו למגילת אסתר כותב את ההבדל בין שמחה לששון: "ואפשר, ש"ששון" מביע יותר את הרגשת הלב, ו"שמחה" את המעשים הניכרים כלפי חוץ". נלענ"ד, שלאור הדברים הללו יש לבאר כך: הויכוח בין שני המינים היה ויכוח אדיאולוגי ועקרוני, מה העיקר - הפן הפנימי או הפן החיצוני של האדם? כפי שביארנו, שהעניין של ששון זהו דבר פנימי, זהו עניין של הרגשת הלב. ושמחה זהו דבר חיצוני, מה שניכר כלפי חוץ. אפשר להסביר, שמין אחד טען שהעיקר הוא הרגש, הלב וכן המחשבה - כל הדברים הפנימיים שאינם נראים כלפי חוץ. לעומתו, המין השני טען, שהחיצוניות, זה מה שחשוב. מה שנעשה במעשה הוא החשוב, הפנימיות פחות חשובה. אבל האמת היא שלפי היהדות שני החלקים שקולים. כך קוראים בפסוקים, שפעם ששון מוקדם בפסוק ופעם שמחה מוקדם בפסוק. כפי שמובא במדרש, שלפעמים מקדים שמים לארץ ולפעמים מקדים ארץ לשמים ללמדך, ששניהם שקולים. היהודים מדגישים את שני הפנים הללו, הפן הפנימי וכן הפן החיצוני. אנחנו סוברים שצריך את הרגש, המחשבה וכן ג"כ צריכים את המעשה. בצורה זאת עלינו ג"כ לבאר את הסיפור השני. המין ששון, בא לר' אבהו ומנסה להוכיח לו שצריך רק לקיים את התורה ברגש, במחשבה לא במעשה. כיון שכפי שידוע אין מים אלא תורה, אז כוונת המין היתה שלעתיד לבוא יתגלה לר' אבהו שרק מקיימים את התורה ברגש ובמחשבה. ז"א, ימלאו את הרגש ומחשבה במים, דהיינו תורה. אז ר' אבהו מסביר לו שבעור של ששון נשתמש כדי לעשות נוד ולמלאות בו מים. ז"א, העור זה הדבר שנראה כלפי חוץ, זוהי החיצוניות של האדם. כך ג"כ ר' אבהו אומר לששון, שהחיצוניות של ששון, דהיינו החיצוניות של הרגש והמחשבה. נשתמש בה, כדי להתמלאות בה בתורה. כוונת ר' אבהו היא לחלק שמחבר בין הפנימיות לחיצוניות [העור של המחשבה ורגש], שזוהי בעצם הדעת, בה נשתמש כדי להתמלאות בתורה. הדעת זה החלק המחבר בן החלק הפנימי לחלק החיצוני. כיון, שאנחנו סוברים שצריך את שני החלקים בעבודת ה', החלק הפנימי וכן החלק החיצוני. זוהי המשמעות של שימוש בחלק המחבר בין שני הדבקים הללו. ונלענ"ד, שבדרך זו אפשר ג"כ להבין את הגמ' במס' מגילה. מילה, מבטאת את הרעיון, שבכל מצב אנחנו קשורים עם הקב"ה. רש"י כותב במס' מגילה על הששון שבמילה: "אמרתך - זו מילה שניתנה במאמר ולא בדיבור, "ויאמר ה' אל אברהם ואתה את בריתי תשמור" [בראשית י"ז]. ומצינו, שדוד שמח עליה שנאמר "למנצח על השמינית" [תהילים ו'] כשהיה בבית המרחץ וראה עצמו בלא תורה ובלא מצוות, כיון שנסתכל [צ"ל שנזכר] במילה שמח". נלענ"ד, שהרעיון שמבוטא כאן הוא, שגם כשהאדם בלי זכויות בלי מצוות, והוא כביכול ערום, בכ"ז הוא קשור עם הקב"ה. זהו הרעיון של המילה, קשר בל ינותק עם הקב"ה - לא משנה לאן נפל האדם, באיזה מדרגות תחתונות הוא נמצא, בכ"ז יש לו את המילה, שקושרת אותו בברית עם הקב"ה. לכן, העניין של מילה זהו דבר פנימי. במילה מבוטא הרעיון של סגולת ישראל, שזהו העניין שאנחנו בנים לקב"ה, ואת זה אין לאבד אפי' שעושים מעשים רעים. וכביכול, איבדנו את לבושי המלכות. בזה מובן, למה דוקא המילה ששון, שייכת לעניין של מילה. אבל לגבי יו"ט - שייך שמחה, מכיון שהעניין ביו"ט הוא החיצוניות, העניין של האכילה ושתיה. ביו"ט מודגשת הנקודה של ההתקבצות של האנשים לישיבה יחד. בשמות פרק ל"ד פס' כ"ג כתוב: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלקי ישראל". אז רואים כאן שבשלשת הרגלים כולם עולים לבית המקדש, יש התקבצות גדולה של בני ישראל. נוסף על כך, אנחנו רואים שאיפה שנמצאת שמחה נמצא עניין של התקבצות. בדברים [פרק ט"ז פס' י"א] לגבי שבועות כתוב: "ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם". אח"כ בפס' י"ד לגבי סוכות כתוב: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך". לפי"ז נראה שביו"ט הנקודה היא: ההתקבצות והישיבה יחד, האכילה והשתיה. שכל הדברים הללו הם דברים חיצוניים. לכן, שייכת המילה שמחה לגבי יו"ט. ונלענ"ד, שלפי"ז אפשר ג"כ להבין למה דוקא אומרים את ה"שמחה וששון" ביו"ט ולא בשבת - מכיון שעניין השמחה שייך דוקא ביו"ט, יש ג"כ שמחה בשבת, אבל היא אינה מודגשת כמו ביו"ט. ביו"ט דוקא צריך להתקבץ ביחד, לשבת עם עניים, לשמח אותם, אבל בשבת אין צריך לעשות זאת. זהו זמן להיות לבד. וכך כתוב בזוהר במאמר שקוראים בסעודה שניה של שבת: "תא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשה סגי דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא… ואי איהו בשבתא חדי אף על גב דלא יהיב לאחרא לא יהבין עלה עונשה כשאר זמנין וחגין…" לכן, יש להזכיר את עניין השמחה ביו"ט, ומשום שאומרים שמחה, אז יש לומר ג"כ ששון. כיון שעלינו לומר שאין אנחנו רק מדגישים את הפן החיצוני, הפן המעשי. אלא נוסף על כך ג"כ את הפן הפנימי, הפן הרגשי ומחשבתי. אבל בשבת שאין אנחנו מזכירים שמחה, אז ג"כ אין אנחנו צריכים להזכיר ששון. יהי רצון, שנזכה בחג זה ובשנה כולה לשמחה ולששון!

 

 

קוד השיעור: 4352

סרוק כדי להעלות את השיעור באתר:

לשליחת שאלה או הארה בנוגע לשיעור:




הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב אורי בצלאל פישר
הרב אורי בצלאל פישר
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב אפרים רובינשטיין
הרב אפרים רובינשטיין
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב ישי בוכריס
הרב ישי בוכריס
ע
הרב בן-ציון אלגזי
הרב בן-ציון אלגזי
ע
הרב מרדכי גרינברג <br> נשיא הישיבה
הרב מרדכי גרינברג
נשיא הישיבה
ע
הרב ציון לוז
הרב ציון לוז
ע
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
הרב אברהם ריבלין, המשגיח הרוחני לשעבר
ע